שדרן ערוץ 14 ינון מגל מסביר כי כינה את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט בכינוי "קוף" לא כי התכוון שהוא נראה כמו קוף, אלא כי השתמש בעגה השאובה מעולם הפשע והעבריינות.

מגל עצמו אינו שייך לעולם הפשע, שורת תלונות שהוגשו נגדו בעבר בטענה להטרדות מיניות לא הובילו לאישום פלילי, והתיק נסגר מחוסר אשמה. מדובר, אם כן, באדם נורמטיבי לכאורה, כזה שלא מצוי בקרבתם של פושעים או שהסלנג שלהם אמור להיות זמין עבורו לשליפה מיידית בדיון באולפן.

איזנקוט, יו"ר מפלגת ישר, הוא כיום היריב הפוליטי המרכזי של רה"מ הנאשם בפלילים בנימין נתניהו. מגל, ששב לעולם התקשורת לפני כשמונה שנים אחרי שפרשת ההטרדות המיניות קטעה את הקריירה הפוליטית שלו, משמש אחד הצינורות המרכזיים להעברת מסריו של נתניהו לציבור.

מגל מגיש את התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, ערוץ טלוויזיה בבעלות משפחת האוליגרכים מירילשוילי, המשדרת דרך קבע תעמולה ממשלתית לצד הסתה לאלימות וחדשות כזב. מגל אמר את הדברים אתמול (16.10) בתוכנית.

למרות שבערוץ 14 נאמרים תדיר דברי נבלה, הכפשות ושקרים, הגידוף של מגל עורר סערה ציבורית משום שכוון למוצאו המזרחי של איזנקוט, זאת בזמן שהליכוד משתמש תדיר בסוגייה העדתית באופן ההפוך - לגיוס מצביעים ולא להרחקתם.

"הוא קוף, הוא קוף. מאחוריו כל האשכנזים האליטיסטיים מנהלים אותו", אמר מגל, "שמו מזרחי מרוקאי, שמו לך ראש ממשלה מרוקאי". הגידוף של מגל העלה בזיכרון הציבורי את האמירה "צ'חצ'חים", שהטיח הבדרן דודו טופז במצביעי ליכוד בכנס בחירות של המערך ב-1981.

בליכוד עטו אז על הביטוי המכפיש ובגין השתמש בו כדי לקבע את מה שהפך לסוד ההצלחה של המפלגה: הפנייה לבני עדות המזרח וניצול תחושת הקיפוח של בני "ישראל השנייה". כעת עטה מפלגת ישר על ההתבטאות של מגל, השוותה אותו לאמירתו של טופז והאשימה את מגל בגזענות.

מגל בחר בתגובה להסביר כי לא השתמש במילה "קוף" כעלבון עדתי, אלא כתיאור הלקוח מעולם המושגים של העולם התחתון, של מי שנושא תפקיד בתור בובה, ולמעשה מופעל על-ידי אחרים. תומכיו של מגל אף ציינו כי הוא השתמש באותה מילה כלפי נפתלי בנט, יו"ר מפלגת יחד, לפני כחמש שנים, למרות שבנט אינו בן עדות המזרח (אגב, מגל אמר גם על עצמו שהוא "בבון", בשל ההתבטאויות הסדרתיות שלו נגד שוויון זכויות לנשים).

אפשר להאמין למגל שלא התכוון להגיד על איזנקוט שהוא קוף בגלל שהוא מזרחי. מגל הוא המייצג הבולט של השיח הביביסטי בישראל, שאחד מסממניו העיקריים הוא הקצנה רדיקלית של השיח יחד עם ריקונן מתוכן של המילים. כפי שתיאר זאת סטיב באנון, מאדריכלי הטראמפיזם (המקבילה האמריקאית לביביזם): "עלינו להציף את הזירה בחרא".

עם זאת, העובדה שמגל מלהג בפומבי כמעט ללא הפסקה (תוכנית יומית בבוקר ברדיו 103FM, תוכנית ערב יומית בערוץ 14 וסרטוני "סושיאל" ברשתות), בצירוף חוסר עכבות ונכונות לרמוס כל נורמה, מביאים לכך שהוא מצליח לעיתים לעורר "סערה תקשורתית" סביב התבטאות שלו אפילו בזירה שמרוחה בצואת המילים שלו ושל כמותו.

כך היה לאחרונה כשהקריא את שמותיהם של בני משפחות חטופים וחללים מה-7 באוקטובר, כינה אותם מתועבים ושפלים וקבע כי עליהם להתנצל בפני נתניהו על כך שהיו שותפים להאשמות נגדו כי הפקיר את החטופים. גם בעקבות סערה זו הציע מגל תיקון לדבריו, באופן חריג ובניגוד לתגובותיו בעבר אחרי שהעליב פדויי שבי או הציע לירות בעיתונאים.

אלא שהסמיכות של שתי ה"סערות" הללו והעובדה שמגל חוזר לסורו עוד בטרם יבש הרוק מעל לחיי האומה, מציע כי הן היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. ה"תיקונים" שמציע מגל רק מדגישים את האופן בו החברה הישראלית ויתרה על הדרישה מעיתונאים ואנשי ציבור לשאת באחריות למעשיהם כמו גם לדבריהם.

מגל לא רק הפך את השיח התקשורתי לחלול, הוא גם רוקן מתוכן את מוסד התיקון וההתנצלות. במובן הזה, ניתן בהחלט לומר כי מגל הוא פושע.