בכל בחירות חוזר אותו תרחיש: סקר חדש, מפלגה אחת עולה במנדט, אחרת יורדת בשניים, מפלגה עוברת או לא עוברת את אחוז החסימה, והכותרת מבשרת על "סקר דרמטי".

אלא שהמציאות משעממת בהרבה. בפועל, בחינה על פני זמן של ממוצעי המנדטים שמתקבלים בסקרים של כלל החברות המהימנות הפועלות כיום, מגלה שהמפה הפוליטית יציבה מאוד, ובוודאי הרבה יותר ממה שהדיווח הנסער על כל סקר חדש גורם לנו להאמין.

שינויים פוליטיים במציאות מקוטבת כמו זו הישראלית הם לרוב קטנים ומתרחשים בהדרגה ועל פני זמן רב. המשמעות היא שרובם המוחלט של הסקרים שנערכים כיום מציגים בעיקר "עוד מאותו הדבר".

אז מדוע כל סקר חדש מתווך לציבור על ידי הערוצים המרכזיים כטלטלה פוליטית או שינוי דרמתי?

במקרה הטוב, זה קורה בגלל חוסר בידע מספק לגבי האופן בו יש להבין ממצאי סקרים ובפרט, את אי-הוודאות הטמונה בהם. כך, שינויים קטנים במספר המנדטים זוכים לסיקור בולט מאוד, אף ששינוי מסקר לסקר כמעט אף פעם לא מאפשר להסיק שבאמת חל שינוי מקביל במציאות.

מדוע זה כך? סקרי מנדטים מבקשים ללמד אותנו על החלטות של מיליוני בעלי זכות בחירה, אבל נשענים על מידע שנאסף בדרך-כללל מ-500 עד 1,000 משיבים בלבד, ולכן כל ממצא שלהם משקף אי-ודאות גדולה מאוד לגבי התמונה האמיתית במציאות.

אי-הוודאות הזו באה לידי ביטוי במונחים כמו "מרווח הטעות". ברבים מסקרי המנדטים מרווח זה הוא בסדר גודל של 4%. לרוב מצוין גם כי תוצאות הסקר הן "ברמת ביטחון של 95%". המשמעות המילולית היא שהסוקר מתחייב שהוא "די בטוח" שמספר המנדטים שהוא מדווח למפלגה מסוימת נמצא בטווח של 2 אחוז כלפי מעלה או כלפי מטה.

זה נשמע מעט, אבל בפועל מדובר בטווח שגיאה עצום: סקר שבו מפלגה מקבלת שישה מנדטים מלמד אותנו שיש סיכוי גבוה שבמציאות מספר המנדטים שלה נמצא איפשהו בין 3.6 (כלומר, בפועל אפס) לבין 8.4!

המשמעות לגבי הסקרים שאנחנו קוראים היא קריטית: נניח שאם הבחירות היו מתקיימות היום והליכוד היה מקבל 20 מנדטים. סוקר שהיה עורך היום שני סקרים נפרדים יכול היה לקבל באחד מהם 18 מנדטים לליכוד ובשני 22, והם לא היו סותרים אחד את השני מכיוון שכל אחת מהתוצאות נמצאת בטווח השגיאה ביחס למציאות.

מי שיתווך את הסקרים לציבור ויציג אותם כ"הבדל דרמטי" או ימסגר את הממצא כ"הליכוד עלה בארבעה מנדטים תוך יום", מציג תמונה מעוותת לחלוטין - בדיוק בגלל שמרווח הטעות של הסקרים לא מאפשר לקבוע ששינוי כזה משקף שינוי במציאות. הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בעלייה או ירידה של מנדט או שניים למפלגה או לגוש – שינוי שנמצא עמוק בתוך טווח הטעות הזה.

אי הוודאות גבוה במיוחד אצל מפלגות שמתנדנדות סביב אחוז החסימה: חמישה מנדטים בסקר יכולים לשקף שבעה מנדטים - או מציאות שבה המפלגה כלל לא נכנסת לכנסת.

תוצאות מנוגדות כאלה – שכאמור יכולות להתקבל על בסיס אותה מציאות בדיוק – משפיעות לא רק על המפלגה הנסקרת אלא גם על מפת הגושים. בדוגמה שלנו, דיווח נרגש לפיו "גוש הליכוד עולה מ-50 ל-52 מנדטים", מצייר תמונה של שינוי מהותי כשבפועל רוב הסיכויים הם שמדובר בשינוי אקראי ביחס למפלגה בודדת כתוצאה מרעש סטטיסטי, שאינו משקף שום מגמה אמיתית.

כל הדברים הללו יכולים לקרות – וקורים שוב ושוב - בלי שום קשר לשיטת עריכת הסקר או להבדלים מתודולוגיים בין הסוקרים. מדובר במאפיין יסוד של סקרים פוליטיים. ובכל זאת, ישנן סיבות נוספות שבגללן יכולים להיות הבדלים בין התוצאות שמתקבלות על ידי סוקרים שונים.

סיבות אלו קשורות להבדלים בשיטת הדגימה, הייצוגיות שאליה שואפים ושאותה מצליחים להשיג, שיטת השקלול של התוצאות לאחר הדגימה, אופן ההתייחסות למתלבטים, והצורך להעריך מי באמת יצא להצביע ובאילו שיעורים.

כל אלה מגבירים את אי-הוודאות ומשקפים אתגרים אמיתיים ומורכבים שאין להם בהכרח תשובה אחת נכונה.

רוב הסוקרים בישראל – אך בוודאי לא כולם – משתמשים בשיטות מדעיות מקובלות ומתוקפות כדי להתמודד איתם ולנסות לשקף תמונת מציאות מהימנה ככל הניתן. ובכל זאת, עריכת סקר מנדטים במציאות שבה יש מפלגות רבות ומשתנים רבים שאינן ידועים (כמו שיעור ההצבעה), הוא תרגיל לא פשוט המחייב הרבה מאוד בחירות סובייקטיביות של הסוקר. כל אלה תורמים עוד יותר להגדלת מרווח הטעות, אף מעבר למספר שמדווח.

קל להבין כיצד מתקבעת פרקטיקה של דיווח מטעה על סקרים בודדים ועל שינויים ביניהם – הציבור צמא למידע על הבחירות ובפרט לסיגנל על הסיכויים האלקטורליים של הצדדים השונים, וכל סקר חדש ששונה ולו במקצת מזה שהיה לפניו הופך במסגור הנכון למשאבת רייטינג וטראפיק. אולם סיקור כזה של סקרים מזין את הציבור במידע שאם היה מגיע מכל מקור אחר היה מתוייג כשקרי מכיוון שהוא מתאר דבר שלא קורה במציאות.

המחקר המדעי מראה גם שסקרים משפיעים בצורה ישירה ומובהקת על התנהגות בוחרים, ולכן סיקור מטעה כזה הוא גם לא אתי ואף מסוכן, שכן הוא הופך את העיתונאים ומערכות התקשורת לגורמי השפעה על הבחירות, בין במודע ובין שלא במודע.

הציבור מייחס למידע שנמסר מסקר חשיבות בגלל ההילה של סקרים ככלי מקצועי, מדעי ובמשתמע ניטרלי. המחקר מראה ש"אפקט העדר" מושך מצביעים אל מפלגות שעולות בסקרים. סקרים המשקפים תחרותיות (או היעדר תחרות), משפיעים על ההחלטה של בוחרים אם בכלל לקחת חלק בבחירות ולהצביע.

סקרים גם מניעים הצבעה אסטרטגית – בין השאר מכיוון שבוחרים נשענים עליהם כדי לנחש אם מפלגה מסוימת עוברת או לא עוברת את אחוז החסימה.

ההשפעה הזו היא אחת מהסיבות לקיומה של רגולציה בחוק המסדירה את האופן שבו מותר וצריך לדווח על סקרי בחירות, והיא אף קובעת איסור על פרסום סקרי בחירות בימים שלפני הבחירות.

כלי התקשורת חייבים להפנים כי הדרך שבה הם מדווחים על סקרים עלולה להשפיע על תוצאות הבחירות, גם אם לא התכוונו לכך, ושחלה עליהם חובה לדווח על סקרים באופן שתואם את אי-הוודאות העמוקה שגלומה בהם.

לכן אנו ממליצים למערכות התקשורת לאמץ את העקרונות הבאים כשהם מסקרים סקרי בחירות:

1. היזהרו. דיווח לא אחראי הופך אתכם לשותפים פעילים במשחק הפוליטי, ולעיתים לכלי בידי הקמפיינים.

2. תנו לעורכי הסקר לפרש את ממצאיהם. אפשרו מקום בסיקור לפרשנות המקצועית שלהם – מרבית הסוקרים עושים עבודה מעולה ויודעים לתת הקשר מלא לממצאים.

3. אל תיצרו סימטריה מזויפת. אל תשוו בין סוקרים מקצועיים לכאלה שאינם. זכותכם וחובתכם לדווח על סקרים מהימנים בלבד. אל תדווחו על סקרים פנימיים, שמהימנותם לא ידועה, או על ממצאים של סוקרים שנחשפו כסוכני השפעה המתחזים לסוקרים.

4. הקפידו על הקשר נכון. לפני שאתם כותבים ש"משהו השתנה" או מציגים בהבלטה "ממצא חדש" מסקר בודד במנותק מסקרים אחרים, זכרו שסקר בודד אינו יכול ללמד לבד על שינוי במציאות.

5. הציגו את מרווח הטעות. כשמדווחים על סקר בודד יש לשקף אותו בדיווח על המנדטים ולא כנתון אגבי, גם ובפרט בגרפיקה. הדבר קל במיוחד כשמציגים את תמונת הגושים, וקריטי כשמדובר במעבר או באי-מעבר של אחוז החסימה. אפשר וצריך לומר "על פי הסקר ניתן לקבוע שגודלו של גוש נתניהו נע בין 49 ל-53 מנדטים" כשהתוצאה בסקר בודד היא 51.

6. הראו את ממוצע הסקרים לצד הממצאים של הסקר הבודד. הצגת המגמה לאורך זמן מקטינה את מרווח הטעות (כי היא מגלמת תשובות של אלפי משיבים במקום כמה מאות) ולכן מגדילה את הביטחון שאנחנו מקבלים תמונה מהימנה של המציאות.

אנו מבינים שאימוץ עקרונות אלו עשוי לגרום לדיווח על סקרים להיות קצת פחות דרמטי ועסיסי לרייטינג, אבל לתפיסתנו הם מבטאים את הצורך לתת משקל ראוי לחובתכם להשכיל את הציבור ולמנוע הטעיה ושיתוף במידע שגוי.

הם גם יאפשרו לכם להקטין את הסיכוי שתשפיעו באופן לא רצוי על תוצאות הבחירות, בין אם הסקר שדיווחתם עליו הוא מקצועי ובין אם לא.

פרופ' ליאור שפר הוא חוקר התנהגות פוליטית וחבר סגל בבית הספר למדעי המדינה, ממשל, ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב

פרופ' מיכאל גלעד הוא פסיכולוג חברתי וחבר סגל בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב