בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות שבו חויבה פעילת הימין החרדית חני וייזר לפצות את פעיל המחאה גונן בן יצחק בכמה מאות שקלים אחרי שקבעה כי הוא "סוטה". שופטת המחוזי תמר בר-אשר קיבלה את בקשת רשות הערעור של בן יצחק, ופסקה כי בית המשפט לתביעות קטנות כלל לא דן בפועל בטענות התביעה ועל כן יש להעביר את ההליך לבית משפט השלום שינהל את ההליך מחדש.

בחודש ספטמבר 2024 פרסמה וייזר, לשעבר מנהלת פעילות הרשתות החברתיות של זק"א ושל איש התקשורת עמית סגל, שרשור בחשבון הטוויטר שלה שהחל בציוץ בזה הלשון: "קחו כדור נגד בחילה, צוללים למחילת הארנב של עו"ד גונן בן יצחק הקשיש הסוטה. סטרייטים או גייז, ימנים או שמאלנים, הוא אובססיבי לחיי המין של כל מי שיש להם כאלה".

וייזר פרסמה שורה של צילומי מסך מחשבון הטוויטר של בן יצחק, כשהיא מכנה אותו בין היתר "הקשיש הסוטה" וכן "סוטה המין האובססיבי". בהמשך צייצה וייזר "די קשה לעקוב אחר גונן הסוטה מרוב כמויות המציצנות הסוטה שלו, אז בואו נעשה את זה בהאשטג, קיי? כשתראו שהוא שוב מציץ לשירותים ציבוריים תגיבו #גונן_הסוטה". מאז נהגה מדי פעם להתייחס לפרסומים של בן יצחק בציוצים משלה, שאליהם הצמידה את ההאשטאג "#גונן_הסוטה".

חני וייזר (צילום: אסנת פרלשטיין)

בעקבות הפרסומים הגיש בן יצחק לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים תביעה בדרישה לפיצוי בסך 38,900 שקלים בטענה כי הפרסומים של וייזר מהווים לשון הרע כלפיו. "הנתבעת לא הסתפקה בהתייחסות עניינית לדעות התובע, אלא עברה להתקפות אישיות, תוך ניסיון להציגו כאדם פגום", טען.

וייזר, שהגדירה את עצמה בכתב ההגנה שהגישה כמי ש"עוסקת בתחום הרשתות החברתיות", טענה להגנתה בין היתר כי עומדת לזכותה הגנת "אמת בפרסום" שכן כל פרסומיה התבססו על הפרסומים של בן יצחק עצמו, וכן הגנת תום הלב בשל היות הפרסומים הבעת דעה.

עוד טענה וייזר, בין היתר, כי הפרסומים שלה נועדו "להגן על קורבנותיו" של בן יצחק, שלדבריה את חלקם היא מכירה והם "מורתעים מלפעול נגדו מחשש ששמם יוזכר בהקשרים אינטימיים". אשר להאשטאג #גונן_הסוטה, וייזר טענה כי השימוש בו "נעשה במסגרת הבעת דעה סבירה".

לפני חודשים אחדים הרשם הבכיר דוד ארמון קיבל את התביעה באופן חלקי. לפי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, וייזר אמנם לא הוכיחה שעומדת לה הגנת "אמת בפרסום" אולם שמורה לה הגנת תום הלב שכן בסך הכל הביעה את דעתה בציוץ שבא בתגובה לציוץ של בן-יצחק.

עם זאת, בכל הקשור להאשטאג קבע הרשם כי הניסוח "חרג מהנדרש", ולפיכך חייב אותה לפצות את בן-יצחק ב-900 שקלים בלבד.

דעה או קביעת עובדה

בן-יצחק הגיש, באמצעות עו"ד רוני קשלס, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של הרשם הבכיר.

לטענתו, שגה בית המשפט לתביעות קטנות כשסיווג את הפרסומים בדבר היותו "סוטה" כהבעת דעה, שכן פרסומים רבים שבגינם נתבעה וייזר לא באו כציטוט של הפרסום שלו ומכאן שהקורא הסביר לא יראה בהם הבעת דעה אלא קביעה עובדתית. בית המשפט לתביעות קטנות, כך הוסיף וטען, כלל לא בחן חלק ניכר מהפרסומים של וייזר שבגינם נתבעה.

עוד טען בן-יצחק כי הרשם הבכיר ארמון ייחס משקל גדול מדי למה שכינה פרסומים "מתועבים" שביצע בן-יצחק, וכי הפיצוי שפסק הינו בלתי סביר.

בן-יצחק ביקש לבטל את פסק הדין של הרשם הבכיר, לקבוע כי הפרסומים מהווים לשון הרע ולהעמיד את הפיצוי על סכום הולם.

וייזר הגיבה לבקשת הערעור, כשהיא מייצגת את עצמה, וטענה כי אין מקום להתערב בפסק הדין. לדבריה, יש לאמץ את קביעת הרשם הבכיר לפיה סדרת הפרסומים שלה "אינם פרסומים עצמאיים תלושים, אלא מהווים שרשור אחד מתמשך של סקירה, ביקורת והבעת דעה על ציוציו המיניים" של בן-יצחק.

"טענת המבקש כאילו בית המשפט קמא לא בחן את כל הפרסומים בנפרד הינה טענת סרק", כתבה וייזר. לדבריה, הרשם הבכיר עיין בכלל הפרסומים שהוגשו לבית המשפט בנספחי כתב ההגנה שהגישה, וקבע "בצדק" כי כולם מהווים "מסכת עובדתית אחת ושרשור רציף". וייזר הדגישה בנוסף, כי כל הפרסומים שלה "נבעו ישירות מפרסומיו המבחילים" של בן-יצחק ועל כן ראוי היה לקבוע כי הם חוסים תחת הגנת הבעת הדעה.

סכום הפיצוי בסך 900 שקלים, טענה וייזר, "הינו סכום מידתי, הוגן וסביר בנסיבות העניין".

בקשת רשות הערעור התקבלה

השופטת תמר בר-אשר קיבלה את בקשת הערעור של בן-יצחק ומצאה כי הרשם הבכיר לא דן כראוי, ולמעשה לא דן בכלל, בתביעה שהגיש הפעיל.

"בית המשפט קמא לא פירט את הפרסומים שבעניינם הוגשה התביעה ואף לא דן בכל אחד מהם", ציינה השופטת בר-אשר. "לאחר שקבע כי הפרסומים עולים כדי לשון הרע, נמנע מלבחון אם לגבי כל אחד ואחד מהם אמנם עומדת למשיבה הגנת הבעת דעה, כפי שקבע".

לפי השופטת בר-אשר "לא ברור כיצד ניתן לקבוע קביעה גורפת כי למשיבה עומדת הגנת תום לב [...] לגבי יותר משלושים פרסומים שונים, בלי שנערכה בחינה של כל אחד מהם". מעבר לכך, מציינת שופטת המחוזי, "לא נמצאה בפסק הדין בחינה של ממש, אם בכלל, בכל הנוגע לשאלת חזקת תום הלב".

שופטת המחוזי ביקרה גם את הפיצוי שהושת על וייזר, פיצוי "זעום וזניח, אשר נראה לכאורה, כי אינו עומד בכללים שנקבעו בפסיקה".

"לאחר בחינה יסודית של הדברים ולאחר קריאת כל הפרסומים שאליהם הפנו שני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בפועל, תביעת המבקש לא נבחנה ולא נדונה כנדרש", כתבה השופטת בר-אשר. לפיכך מצאה לנכון לבטל את פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות "ואת כל קביעותיו" ולהשיב את התביעה לדיון מחדש.

השופטת בר-אשר מצאה כי התביעה אינה מתאימה להתברר כתביעה קטנה ולכן פסקה כי תדון מחדש בבית משפט השלום.

"למען הסדר הטוב אוסיף", כתבה השופטת בשולי פסק הדין, "כי חרף הערותיי בעניין הקשיים הממשיים העולים מפסק דינו של בית המשפט קמא, אני רואה לנכון להבהיר כי איני נוקטת כל עמדה בעניין תביעת המבקש לגופה, בעניין הפרסומים שבעניינם הוגשה, בעניין תוצאתה הראויה, בעניין הפרסומים של המבקש שאליהם הפנתה המשיבה בטענותיה או בעניין טענה כלשהי מטענותיו של מי מהם".

34636-07-26
37160-12-25

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 336KB)