ההחדשות הטובות הן שלראש המוסד רומן גופמן יש הסכם לניגוד עניינים, וזאת בניגוד לקודמו דדי ברנע, שמשרד המשפטים פטר אותו מהחובה הזו. החדשות הפחות טובות שההסכם, למעט נושא אחד טעון מאוד, נאסר לפרסום.
העובדה שלגופמן בכלל יש הסכם כזה, התגלתה לפני כמה ימים על רקע פרשיית "קאטרגייט", שבה מעורבת עד לצווארה לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שגופמן היה חלק ממנה עד לאחרונה, בתפקידו כמזכיר הצבאי של רה"מ נתניהו.
לפי הנחיות הייעוץ המשפטי של המוסד והיועצת המשפטית לממשלה, נקבע כי גופמן מנוע מלחוות את דעתו אם התבצעו עבירות ביטחוניות בפרשה, וזאת בשל ניגוד העניינים שבו הוא נמצא בגלל היכרותו עם חשודים בפרשה, ובהם הספין-דוקטורס של נתניהו, יונתן אוריך ואלי פלדשטיין (הנאשמים בפרשה תאומה, פרשת ה"בילד"). במקומו יעסוק בנושא מטעם המוסד, סגנו א', שמנוע מלדון או להתייעץ בנושא עם גופמן.
לפני כחודשיים פנו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן למוסד, וביקשו שיכינו חוות דעת שתדון בשאלה האם חשודי קאטרגייט פגעו באינטרסים ביטחוניים של ישראל. עד אז האחריות על החקירה והבדיקה היתה של שירות הביטחון הכללי (השב"כ) ומשטרת ישראל, אך בפרקליטות הגיעו למסקנה כי למוסד יש כלים, ניסיון וידע חשוב יותר מאשר לשב"כ כדי לברר את הנושא.
השינוי בעמדת בהרב מיארה ואיסמן חל על רקע דבריו של ברנע, שלקראת פרישתו טען במפתיע כי לא זיהה פגיעה בביטחון המדינה כתוצאה מהקשרים של מקורבי נתניהו עם קטאר, גם לא בנושא החטופים. את הטענה הזו פרסם בסוף אפריל העיתונאי גידי וייץ, ב"הארץ", שציטט פגישות רקע סגורות של ברנע. יצוין כי ברנע עצמו, מתוקף תפקידו, ניהל במישרין או באמצעות ראש אגף תבל, מגעים הדוקים עם קטאר כדי לקדם עסקאות לשחרור חטופים.
מימין לשמאל: אלי פלדשטיין, שרוליק איינהורן ויונתן אוריך (צילומים: אבשלום ששוני, יהונתן שאול וצילום מסך מתוך הסדרה "דו"ח רולניק" בכאן 11)
דברי ברנע סותרים את עמדתם של בכירים במערכת הביטחון, ובראשם ראש שב"כ לשעבר רונן בר שבתקופת כהונתו נחשפה פרשת קטאר בלשכת נתניהו. בתצהיר שהגיש בזמנו לבג"ץ, כתב בר כי היא מעלה "חשדות כבדים ביותר ביחס לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, בדגש על פגיעה במשא ומתן לשחרור חטופים, חיזוק חמאס ופגיעה ביחסי ישראל–מצרים".
על רקע זה קשר יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, בין פיטוריו של בר לחקירת הפרשה: "נתניהו פיטר את רונן בר רק מסיבה אחת – חקירת קטארגייט", טען.
לשב"כ נותר עם זאת תפקיד מרכזי בפרשת קטארגייט. וזאת משום שהוא שאחראי על הקשרים המיוחדים עם מצרים. כזכור, על פי החשדות אוריך, פלדשטיין ושותפם ישראל איינהורן (שנמלט לסרביה ומבוקש בידי משטרת ישראל), הפיצו בשירות קטאר מידע שנועד להכפיש את מצרים.
הם גייסו למסע הדה-לגיטימציה נגד מצרים את איש המוסד לשעבר דוד סאיג. הוא היה ב"תבל" ובתפקיד ראש חטיבה לקשרים מיוחדים, ובכלל זה עם מדינות ערביות כולל קטאר. לאחר פרישתו הועסק בידי הלוביסט ג'יי פוטליק, שהיה צינור מקטאר להעברת הכספים ותחזוק הקשר עם אוריך, פלדשטיין ואיינהורן. התובעת הכללית האמריקאית פט בונדי, טראמפיסטית שסר חינה ופוטרה לאחרונה, החליטה שלא לחקור את פוטליק.
מימין: ראש המוסד הנכנס רומן גופמן, ראש השב"כ דוד זיני, ראש המוסד היוצא דוד ברנע (צילומים: פלאש90 ולע"מ)
סאיג סיפק לאוריך, פלדשטיין וחבר מרעיהם את הלגיטימציה, "המכובדות" והמעטפת "המקצועית" לסייע לקטאר ולהשמיץ את מצרים. הוא כתב מאמר בעילום שם ב"הארץ" ותידרך עיתונאים עד כמה קטאר היא מדינה "טובה" לישראל ומצרים "רעה". במילים אחרות, החבורה הנלוזה הזו הלבינה בציניות את פשעי קטאר, גם במחיר של ערעור היחסים האסטרטגים עם מצרים.
במהלך הדיונים בשב"כ גובשה שם הדעה כי מעורבותם של אנשי לשכת נתניהו אכן עלולה היתה לפגוע בביטחון המדינה. כשיוגשו כתבי אישום בפרשה, איש שב"כ בכיר יתבקש להעיד על כך. ראש השב"כ דוד זיני, שגם הוא לכוד בסבך של ניגודי עניינים, מנוע גם הוא מלעסוק בפרשת קטארגייט.
הנה הגענו למצב בו על ראש המוסד וראש השב"כ נאסר לעסוק באחד הנושאים הנפיצים ביותר והחמורים ביותר שהתרחשו במדינת ישראל, עדות לדרדור אליו הביא ראש ממשלה מסובך בפלילים את מינויי הבכירים בישראל. אולם המצב היה יכול להיות חמור עוד יותר: היינו יכולים גם שלא לדעת על ניגודי האינטרסים של השניים ואז היה מתאפשר להם לטפל בנושא באופן ישיר, על כל המשתמע מכך.
זו עוד הוכחה מדוע חשיפת הסכמי ניגוד העניינים היא כה חיונית להיגיינה הציבורית. למרות זאת, משרד המשפטים והיועצת המשפטית ועוזריה הקלו בכך ראש, כשפטרו את ברנע מהצורך לחתום על הסכם ניגוד עניינים ומסרבים כעת לחשוף את ההסכמים עם זיני וגופמן.
בזמנו, בשל חשיבות העניין לציבור, עמותת הצלחה ביקשה ממשרד המשפטים, באמצעות עו"ד אלעד מן, לחשוף את הסכמי ניגוד העניינים. בהמשך גם כותב שורות אלה הצטרף לבקשה. לאחר יותר משנה של המתנה התקבלה תשובה ממשרד המשפטים שדוחה את בקשתנו.
שופטי העליון דוד מינץ, יעל וילנר (משמאל) ורות רונן (צילומים: פלאש90)
נדחתה גם הבקשה לאפשר את פרסום שמה של א', יועצת התקשורת של ראשי המוסד יוסי כהן ודדי ברנע. במקביל לעבודתה מול ראשי המוסד המשיכה א' בעיסוקיה הרגילים ובייעוץ לגופים מסחריים וציבוריים בארץ ובעולם. עם מינוי גופמן היועצת א' סיימה את תפקידה ובמקומה מונתה יועצת חדשה, מ', שעבדה במערכת הביטחון.
בעקבות סירוב משרד המשפטים לחשוף את הסכמי ניגוד העניינים או אפילו את חלקם, עתרנו באפריל לבג"ץ. בסוף יולי קיבל בג"ץ את עמדת הפרקליטות וקבע שאין לפרסם את הסכמי ניגוד העניינים של גופמן וזיני, מחשש לפגיעה בביטחון המדינה.
ראשת ההרכב היתה רות רונן, ולצידה דוד מינץ ויעל וילנר. הם השמיעו נימוק פרוצדורלי-טכני שהזכיר את הפרדוקס בספר "מלכוד 22" של ג'וזף הלר. הם סברו שהדרך המתאימה לבקש את המסמכים היא באמצעות בקשת חופש המידע והליך בבית המשפט המחוזי, ולא באמצעות עתירה ישירה לבג"ץ. אלא שגופים כמו השב"כ, המוסד והוועדה לאנרגיה אטומית מוחרגים מהחוק. חד גדיא.
אנו לא מוותרים. בחודש אוגוסט פנינו שוב למשרד המשפטים שיתירו לפרסם את ההסכמים. אם נסורב, נחזור לבית המשפט ונצביע על הסחרחרות הסיבובית והתסבוכת המשפטית - מעשה ידי בג"ץ.