שבוע חלף מאז שמתי טוכפלד, הרכש החדש של "מעריב", פרסם טור רווי גוזמאות ושקרים גמורים בדבר העדות של סגן ניצב צחי חבקין במשפט המו"לים. שבוע שלם, ודבר לא נעשה. לא תיקון, ודאי לא התנצלות, אפילו לא מחיקת הכזבים מהנוסח שעדיין מופיע באתר.
טוכפלד נחשב לעיתונאי המקורב לנתניהו ומי ששירת אותו כשכיסה את הזירה הפוליטית עבור העיתון "ישראל היום", בתקופה בה נודע כ"ביביתון". לאחרונה עבר טוכפלד לקבוצת התקשורת של איל הגז אלי עזור, לצד עבודתו ברדיו הביביסטי "גלי ישראל".
למרות שאינו כתב משפטי, אינו מכסה את משפט נתניהו באופן סדיר וכלל לא היה באולם כדי לצפות בעדות בעיניו, פרסם טוכפלד טור על עדותו של קצין המשטרה חבקין, אחד מגל של פרסומים ע"י תומכי נתניהו ברשתות ובתקשורת.
בטור נטען, בלא כל בסיס, כי חבקין, בעדותו ב-22.10, "סיפר איך בזמן אמת פנה לחבריו והתריע בפניהם כי מעשיהם, אולי בשל להיטות היתר שגילו, עלולים לסבך אותם - היות שהם אינם תקינים. אך איש מהם לא הקשיב לו, והמעשים נמשכו. לאחר שפנה בלית ברירה למפקדיו, גילה שגם שם איש לא מתעניין".
כל החלק הזה לא קיים כלל בעדות של חבקין.
מתי טוכפלד, צילום מסך מערוץ כנסת
בהמשך הטור טען טוכפלד, כי הקצין העיד "שהחוקרים ידעו בזמן אמת שלא התקיימה כלל פגישת הנחיה בין נתניהו למומו פילבר - אותה פגישה שהיא לב ליבו של תיק 4000 - אבל שיתפו פעולה עם הכנסתה לתוך כתב האישום על ידי הפרקליטות ובאישור היועמ"ש דאז".
גם הטענות הללו אינן משקפות את העדות של חבקין, בלשון המעטה.
לשיא הכזב הגיע טוכפלד כשטען שחבקין "העיד כי הוא וחבריו 'שיפצו' פרוטוקולים של חקירות, והכניסו והשמיטו מילים לנחקרים שונים כדי לחזק את התיקים. מעשים שהם בגדר זיוף ומעשים פליליים ממש".
לא היה ולא נברא, סיפורי בדים מוחלטים. חבקין לא העיד כך בשום אופן.
אם בתחילת השבוע, כש"העין השביעית" הצביעה לראשונה על הכזבים של טוכפלד, אפשר היה עוד לאחוז בעמדה כי החתום לעיל, שנכח באולם במהלך העדות של חבקין, פספס במקרה את כל הציטוטים המפלילים שהגיעו לטור ב"מעריב", הרי שכעת גם התירוץ הזה נעלם.
אתמול פורסם הפרוטוקול הרשמי מעדות חבקין וגם בו, כמובן, אין זכר לטענות מרחיקות הלכת של פרשן "מעריב".
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו (מימין) ואיל הגז והמדיה אלי עזור (צילומים: פלאש90)
הציבור הישראלי רגיל כבר שלא להתייחס לחלק מכלי התקשורת בישראל כגופים עיתונאיים. בערוץ 14 וב"גלי ישראל", לדוגמה, לא מהססים לפרסם דרך קבע כזבים ועלילות מבלי להידרש בהמשך לתיקון העובדות השקריות.
"מעריב" (עורכים: דורון כהן וגולן בר-יוסף), שבעבר היה פאר העיתונות הישראלית, כבר מזמן איבד ממעמדו ויוקרתו אך עדיין נחשב בעיני רבים לכלי תקשורת לגיטימי המחויב לכללי אתיקה בסיסיים. לא עוד.
פרסום הכזבים הלא מבוססים, ההתעלמות מהביקורת וחוסר הנכונות לתקן את השגגות מלמדות שגם "מעריב" של אלי עזור נכנס לטריטוריה של כלי שרת, מכשיר בידי בעליו להשגת מטרות חוץ עיתונאיות, שאינו טורח אפילו לעטות חזות של כלי עיתונאי.
מי שעוקב אחר עדות ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו, יודע שזו בדיוק דמותה של התקשורת שבה הוא חפץ.