עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש בין ישראל לחמאס, התאחדות העיתונאים הזרים בישראל (FPA) קוראת לממשלה לאשר לעיתונות העולמית גישה מיידית לרצועת עזה.
"די לתירוצים ולטקטיקות הדחייה", נכתב בהודעה מטעם ההתאחדות, "ההגבלות על חופש העיתונות חייבות להסתיים".
ההתאחדות, שמייצגת את העיתונאים הזרים הפועלים בישראל, עתרה כבר לפני כשנתיים לבית המשפט העליון בדרישה לאפשר גישה חופשית ועצמאית של כתבים מרחבי העולם אל רצועת עזה.
לאחר שהעתירה נדחתה בטיעוני ביטחון עתרה ההתאחדות פעם נוספת, לפני למעלה משנה, אך עתירה זו מוסמסה בידי המדינה בשיתוף פעולה של העליון. דיון ראשון בעתירה צפוי להתקיים בהמשך החודש, אך בהתאחדות דורשים לפעול כבר כעת.
"במשך השנתיים האחרונות, ההתאחדות וחבריה פנו בכל הערוצים בדרישה להיכנס לעזה ולדווח על המציאות בשטח בזמן המלחמה. דרישות אלו נענו פעם אחר פעם בהתעלמות, בעוד עמיתינו הפלסטינים סיכנו את חייהם כדי לספק סיקור אמיץ ובלתי נלאה מתוך עזה.
"ב-23 באוקטובר צפוי סוף סוף בית המשפט העליון לשמוע את טיעונינו, לאחר יותר משנה שבה המדינה הורשתה לדחות את תגובתה. אך אין כל סיבה להמתין כל כך הרבה זמן".
הפנייה של ה-FPA באה בעקבות דרישות דומות מהשבועות האחרונים, הן מצד 21 מדינות שנציגיהן נפגשו בשולי העצרת הכללית של האו"ם והן מצד ה-BBC, יחד עם סוכנויות AP, רויטרס ו-AFP.
במקביל, לאחרונה פנה הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ), ארגון עולמי לזכויות עיתונאים שפועל מארה"ב, בבקשה להצטרף כידיד בית המשפט בעתירת ה-FPA.
"CPJ יכול לסייע לבית המשפט הנכבד באמצעות הצגת נקודת ראיה בינלאומית ומשווה ייחודית לגבי זכויות הגישה של עיתונאים לאזורי לחימה", טוען הארגון בבקשה שהגיש, באמצעות עו"ד גלעד ברנע.
לבקשה צורף תזכיר בשפה האנגלית שבו מפרט הארגון את עמדתו העקרונית, ולפיה "גישה עצמאית של עיתונאים לאזורי עימות, ללא מגבלות שמטילים הצדדים הלוחמים, מוכרת באופן רחב כעיקרון מרכזי בסיקור סכסוכים. גישה עצמאית מבטיחה שהציבור יקבל דיווחים בלתי מסוננים ועצמאיים על המתרחש בשטח, וכן שעיתונאים יוכלו לממש את זכותם לחקור אירועים ולאסוף מידע מהאוכלוסייה המקומית ללא הגבלות מיותרות".
ב-CPJ מזכירים כי "עיתונאים זרים סיקרו באופן עצמאי מלחמות רבות וקטלניות בשנים האחרונות, ובהן עיראק, אפגניסטן ואוקראינה".
בעוד מדינות חוק שמכבדות זכויות אדם וחופש ביטוי מאפשרות דרך קבע לעיתונאים גישה לאזורי סכסוך, טוענים בארגון, "מגבלות מופרזות" על גישה עצמאית של עיתונאים לאזורי עימות, "כמו אלה שמטילה ממשלת ישראל בעזה, מאפיינות בדרך כלל משטרים אוטוריטריים" כמו מינאמר, אינדונזיה ורוסיה.
לפי ה-CPJ, מגבלות כמו אלו שישראל מטילה על סיקור רצועת עזה "נועדו לייצר 'מונופול על זרימת המידע היוצא', להשתיק חושפי שחיתויות, להסתיר הפרות זכויות אדם ולשלוט בדעת הקהל".
"צורה של צנזורה"
בתזכיר ה-CPJ מציינים שורה של צעדים שניתן לקדם כדי לאפשר סיקור של הנעשה ברצועת עזה, ובהם, בין היתר: הטמעה של עיתונאים בכוחות צה"ל (באופן ששומר על חופש העיתונות ולא תחת המגבלות הדרקוניות שמטילה ישראל כעת); הגדרת גישה מדורגת לאזורים תחומים, כך שבכל אזור כללי הסיקור שונים בהתאם למצב הביטחוני; ותדרוך והגבלת נציגי הכוחות בשטח שמעניקים ראיונות לתקשורת במקום הצרת צעדיהם של העיתונאים המראיינים אותם.
ב-CPJ דוחים את הטענה של ישראל כאילו ההגבלות על כניסת עיתונאים נועדה להגנתם. "ההגנה המופרזת והבלתי נחוצה של ישראל על עיתונאים משמשת בפועל צורה של צנזורה ומפרה את חופש הביטוי שלהם", נטען בתזכיר.
בארגון מזלזלים בסיורים המודרכים שמארגן צה"ל לנציגי התקשורת, וטוענים כי הם קצרים, ממוקדים ותחת מגבלות חסרות תקדים, עד כדי כך שאינם מאפשרים לעיתונאים שמשתתפים בהם לבצע את עבודתם כראוי.
בנוסף מציינים בארגון כי ישראל אינה מטילה מגבלות כלשהן על העיתונאים הפלסטינים שמסקרים את הנעשה ברצועה. הבדל זה, טוענים ב-CPJ, "מעלה את השאלה האם ההגבלות המוטלות על עיתונאים אחרים אכן נחוצות או מידתיות לצורך הגנה על ביטחון מבצעי".
כיוון שהעמדה הישראלית כלפי החופש העיתונאי בעזה אינה עקבית, הארגון מאשים את ישראל בכך שמצד אחד "אינה עומדת בחובותיה להגן על זכותם של עיתונאים והציבור לחופש הביטוי" ומנגד אינה עומדת בחובותיה להגן "על ביטחונם של עיתונאים פלסטינים מקומיים".
27177-09-24