גליון סוף-השבוע הנוכחי של "עכבר העיר" הוא האחרון שיצא, בעקבות ההחלטה לסגור את שבועון הבידור והפנאי. האם זו תהיה גם הרצועה האחרונה של "רישומון", מדור הקומיקס השבועי של אילנה זפרן? עצומה מקוונת, שצברה 719 חתימות מאז שפורסמה לפני שבוע, קוראת להציל את "רישומון" ולהעבירו ל"מוסף הארץ".
"רישומון" מספר על חייה של זפרן, המכונה שם "אמא 1", ושל זוגתה, "אמא 2", אולם גיבוריו המרכזיים הם הילדים של שתי האמהות, החתולים רפי וספגטי. את האג'נדה מאחורי רישומון פרשה זפרן בראיון ל"אונלייף" במאי 2012: "אני לא מאמינה ב'לסביות מיליטנטית' – אני רוצה שכולם יקראו את הטור שלי. דרך הקומיקס אני מציגה את הלסביות שלי כמשהו נורמטיבי ומובן מאליו. ברור שיש בזה משהו חתרני, כי זוגיות לסבית אינה נורמטיבית עדיין. מצד שני, זה מעניק לטור איזשהו נופך מיינסטרימי ולא מיליטנטי, וזה אולי גם מסביר למה הטור הפך להיות אהוב גם על מבוגרים וגם על ילדים".
אילנה זפרן. צילום: אמא 2
זפרן עבדה ב"עכבר העיר" מ-2002 ועד 2005, ומתחילת 2006 ועד סגירתו השבוע. "הייתי העורכת הגרפית של ה'עכבר', ואחרי חצי שנה שעשיתי מדי פעם קומיקסים ל'העיר' ול'עכבר', הצעתי לעורך דאז אלעד וינגרד לעשות טור אישי בקומיקס, וכך נולד 'רישומון'", היא אומרת בראיון ל"העין השביעית".
"רישומון" החל להתפרסם ביולי 2006 על חצי עמוד, ואחרי שנה גדל לעמוד שלם ועבר לעמוד האחורי. עם איחוד ה"עכבר" עם "העיר", המקומון שאליו היה מצורף, והמעבר לנייר כרומו, נדד הקומיקס לתחילת העיתון. זפרן מספרת שסגירת ה"עכבר" הפתיעה והעציבה אותה: "אני למעשה העובדת הכי ותיקה בין אנשי המערכת הנוכחיים, ויצא לי לעבוד תחת חמישה עורכים שונים.
"על הסגירה נודע לי עם שאר העובדים לפני כשבועיים. כינסו אותנו והודיעו ששני הגליונות הקרובים יהיו האחרונים. אני לא צפיתי את זה בכלל, ועד עכשיו אני לא לגמרי מעכלת את זה. ידעתי שמצבנו הכלכלי לא בשחקים, אבל לא חשבתי שאנחנו בסכנת סגירה. מבחינתי 'עכבר העיר' הוא מותג ועיתון מאוד אהוב. זה מאוד-מאוד עצוב כל הסיפור הזה.
"אתמול", היא מספרת [הראיון נערך ביום רביעי השבוע, 20.3.13], "הורדנו לדפוס את ה'עכבר' האחרון, וזה היה יום העבודה האחרון שלנו ביחד. בניגוד לימי סגירה רגילים, שבהם אתה רוצה לסיים מה שיותר מהר וללכת הביתה, הפעם עבדנו לאט, העורכים עיכבו אצלם את העמודים, וניסינו שלא ייגמר לנו היום.
"אני לא חושבת שמישהו כבר סגור על עבודה חדשה", היא אומרת בתשובה לשאלה על עתידם התעסוקתי של עובדי העיתון, "אבל נעשים נסיונות לשלב לפחות כמה מהעובדים ב'הארץ'. בגלל שמדובר בסגירה דרמטית ובגלל שזה קרה בן-רגע, יש בהחלט ניסיון ללכת לקראתנו ולדאוג שנפוצה כראוי. הוצע לי לעבור לעבוד ב'הארץ', אבל החלטתי בכל זאת לעזוב, לקחת איזשהו פסק זמן ולהחליט מה הלאה".
העצומה היא יוזמה עצמאית של עדו פרץ, "אחד מקוראי 'רישומון' הוותיקים והנאמנים", כלשונה של זפרן. לדבריה, "החתימות והתגובות מאוד מחממות את הלב. אני מאוד מקווה למצוא לקומיקס בית חדש. הוא צבר במשך השנים מגוון רחב מאוד של קוראים, והרבה אנשים חוששים שיתקשו להסתדר בלי רפי וספגטי. עשיתי אותו כמעט שבע שנים, שבוע-שבוע, אז בשבילי זה יהיה מאוד מוזר אם אפסיק לעשות אותו. אם לא תימצא לו קורת גג חלופית, בהחלט אשקול להמשיך אותו באופן עצמאי. מגיעות אלי הרבה פניות מקוראים שמציעים לי לפרסם אותו באינטרנט בתשלום. יכול להיות שאלך בכיוון הזה. נוסף על כך, אוסף של טורי 'רישומון' עתיד לצאת לאור בספר בהוצאת פרדס".