לפני כעשור פעלו ינון מגל ושמעון ריקלין להקמת קבוצה שאותה תיארו כ"ימין החדש". הקבוצה, שכללה גם עיתונאים נוספים, נועדה לתאם את המאבק במה שתפסו חבריה כהטיה שמאלית של התקשורת. אחד החברים הנוספים בקבוצה באותם הימים היה עמית סגל. בשיח הפנים ימני של הקבוצה התגלעה מחלוקת - האם עדיף להסתנן לכלי תקשורת מרכזיים או לתקוף את הממסד מבחוץ.
זו היתה "בחירה בין אבולוציה למהפכה", תיאר זאת עמית סגל בפני רות מרגלית, כתבת ה"ניו יורקר" שפרסמה השבוע כתבת מגזין רחבת היקף על מנגנון התעמולה רחב ההיקף ורב הפנים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, תחת הכותרת "מכונת הרעל של נתניהו". הכתבה מתבססת, בין היתר, על פרסומים שהופיעו ב"עין השביעית" וב"שקוף".
סגל, כותבת מרגלית, העדיף לבחור באבולוציה ונותר עד היום בחדשות 12, שם הפך לעיתונאי הבולט והמשפיע ביותר. מגל וריקלין העדיפו "מהפכה" ומגל מוביל את לוח השידורים של ערוץ 14, ערוץ התעמולה וההסתה שמשרת את ראש הממשלה נתניהו.
כמה שנים לאחר מכן, כותבת מרגלית בכתבתה, מגל וריקלין הקימו קבוצת ווטסאפ בשם "הלשכה". יחד עם מי שיהפוך לימים לעמיתם בערוץ 14, אראל סג"ל, קבוצת "הלשכה" נועדה לשמש לתיאום עמדות בנוגע לאירועי היום, בין אם בכלי התקשורת שמעניקים להם מיקרופון ובין אם ברשתות החברתיות, שם מאות אלפים עוקבים אחר פרסומיהם.
מול התיאור של מנגנון מתואם להפצת דפי מסרים בשירות נתניהו, ריקלין טען באוזני כתבת ה"ניו יורקר" כי מדובר במננגון דו-כיווני. הוא ומגל, אומר ריקלין, משפיעים על עמדות נתניהו באותה המידה שהוא משפיע עליהם. "אנחנו מוצגים כחבורת אידיוטים עם פקס", מצוטט ריקלין בכתבה, "אבל מהניסיון האישי שלי, יש שיווי משקל מוחלט בינינו לבינו [נתניהו]".
מגל, לעומת זאת, אומר ל"ניו יורקר" בפשטות: "כשיש לו [נתניהו] מסר, הוא מתקשר אלי".
ברית המקופחים
במוקד הכתבה של ה"ניו יורקר" ניצב מגיש "הפטריוטים". מגל מתאר את עצמו באזני מרגלית כעיתונאי ובדרן גם יחד, כמו ש"מלפפון הוא גם ירוק וגם ארוך". בראיון שקיימה איתו בדירה בצפון תל אביב המשמשת אותו כמשרד סיפר לה מגל על תפיסת עולמו התקשורתית.
לדברי מגל, ערוץ 14 נועד "לשנות את התודעה של מדינת ישראל, להפוך אותה למשהו דתי יותר, יהודי יותר". הוא עצמו רואה את תפקידו כמוביל במאבק בין מחנה נתניהו למחנה מתנגדיו. "אני אוסף אנשים, אני משפיע על אנשים. אני מקטין אנשים. אני מחליש אנשים", מצוטט מגל בכתבה.
מרגלית מתארת את הביוגרפיה של מגל מהשירות בסיירת מטכ"ל (שם היה דחוי ולא אהוב, מספר אחד מחבריו ליחידה), עבור בתקופתו כעורך "וואלה" ("זה היה סיוט, רק רציתי לברוח", אומר לה מגל על הזמנים שבהם התבקש להיענות לדרישות התכופות של נתניהו ומשפחתו) ועד לגדיעת הקריירה הפוליטית שלו אחרי ששורת נשים התלוננו כי הטריד אותן מינית.
מרגלית מספרת כי מגל רואה עצמו עדיין כקורבן, של תקשורת "שמאלנית" שעשתה בו "לינץ'" ונשים שהתלוננו נגדו רק כי "רצו פרסום". היא מציינת כי לרגע אחד מגל סיפק סוג של בחינה פנימית, כשאמר בנוגע לתלונות נגדו: "אני נראה טוב, אני מצליח, דברים באים לי בקלות, אז אני מרשה לעצמי דברים וזה לא בסדר".
הרגע זה, שבו נאלץ מגל להתפטר מהכנסת בשל התלונות נגדו על הטרדות מיניות מתואר בכתבה כמכריע, רגע שהיטה את כיוון חייו של מגל. "אני כועס על התקשורת יותר משאני כועס על הנשים", אומר איש התקשורת ל"ניו יורקר" כשהוא נזכר בפרשה. מרגלית מציינת כי זה היה הרגע שלאחריו הצטרף מגל ל"ברית המקופחים" של ה"ביביסטים".
"מאז", אומר העיתונאי חיים לוינסון ל"ניו יורקר", "מגל לא פיתח אידיאולוגיה ימנית אלא שנאה חברתית לשמאל". גם ריקלין מספק למרגלית אנקדוטה זהה, כשהוא מספר כיצד הפך "מימני לביביסט".
לדבריו, היה זה לאחר שנתניהו זימן אותו לפגישה וסיפר לו בדיחה שממנה השתמע כי שניהם באותו הסל: מי שתמיד יקפחו אותם משום שהם ימנים. "ברגע הזה הכל הסתדר לי, הקשבתי לו וחשבתי: ככה בדיוק גם אני מרגיש".
"גם אם אני פחות נאורה, אני הרוב!"
מרגלית משווה את מגל לטאקר קרלסון, איש התקשורת הימני-קיצוני שבמשך כמה שנים היה הכוכב הבלתי מעורער של רשת "פוקס ניוז", ומתארת אותו כמי שמפגין גישה קורבנית ותוקפנית בעת ובעונה אחת ("מנחה בתנוחת גורילה"). לדבריה, כשנכחה בהקלטת "הפטריוטים" הופתעה מהאווירה המשועשעת באולפן, שעסק בנושאים כמו מלחמה מדממת וחטופים ישראלים. מרגלית מציינת גם את ההסתה התכופה בערוץ 14 לרצח עם ולפשעי מלחמה.
בשיחה עם מגל הבהיר לה כוכב ערוץ 14 כי הוא אינו רואה בחיוב את התפיסה לפיה כל בני האדם שווים. כששאלה אותו האם יש חפים מפשע בעזה, כותבת מרגלית, היתה זו הפעם היחידה בשיחה בת שעה וחצי שעצר לחשוב. "מה זה חפים מפשע?", ענה לבסוף בשאלה, "אני חושב שכולם רוצים לחסל אותנו". "גם הילדים?", הקשתה. מלמדים אותם בגן עם נשקים, היתה תגובתו, "זו תרבות פרימיטיבית ואלימה".
חברת הפאנל הקבועה עירית לינור שוחחה אף היא עם ה"ניו-יורקר" וטענה כי היא דואגת לזכויות המיעוטים בישראל יותר מאשר אהרון ברק. כשהתבקשה לנקוב בדוגמה ציינה את החרדים. כשנשאלה על פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית אמרה לינור כי היא מסכימה שיתנו להם זכויות שוות, כל עוד אין להם שאיפות לאומיות. "יודעת מה", מצוטטת לינור בכתבה, "גם אם אני פחות נאורה, אני הרוב!".
מבחינת מגל, מצטטת הכתבה, השינוי שעובר בימים אלה על ישראל מבורך. הישראלים הליברלים, טוען מגיש ערוץ 14, לא עוזבים את המדינה אלא "הארץ מקיאה אותם". את מקומם, טוען מגל, יחליפו חרדים שישרתו בצבא ויכנסו לשוק העבודה, ואילו השמאלנים שיוותרו בישראל יהפכו לימנים. "זה תהליך", הוא מסכם.