דיון ב"חוק הרדיו", נדבך נוסף בבליץ החקיקה של ממשלת נתניהו להשתלטות על התקשורת בישראל, נדחה מסיבה לא ברורה.
לפי הצעת החוק, שר התקשורת שלמה קרעי מהליכוד יקבל את הסמכות להעניק כרצונו היתרים לשידורי רדיו בפריסה ארצית למספר מצומצם של בעלי הון המחזיקים בתחנות איזוריות, בהם מקורבים לליכוד. נפח הפרסום בשוק זה מוערך ביותר ממאה מיליון שקל והוא נשלט כעת בידי הרדיו הציבורי.
בין המוטבים הצפויים של הצעת החוק ניתן למצוא את טייקון הגז וההימורים אלי עזור, בן-האוליגרך יצחק מירילשוילי ואיש העסקים צביקה שלום.
עזור הוא מאילי התקשורת החזקים בישראל והבעלים של קבוצת ה"פוסט", הכוללת את אתר "וואלה", העיתונים "מעריב" ו"ג'רוזלם פוסט", ערוצי הספורט "צ'רלטון" ותחנות הרדיו האזורי רדיו 103FM, רדיו צפון ו-99FM. עזור מקורב נחשב מקורב למספר פוליטיקאים, ביניהם יו"ר ישראל-ביתנו אביגדור ליברמן ויו"ר הימין הממלכתי גדעון סער.
הפגנה מחוץ לביתו של איל ההון יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14; הרצליה פיתוח, 3.4.23 (צילום: איתי רון)
מירילשוילי הוא בנו של האוליגרך מיכאל (מיכו) מירילשוילי והבעלים המוצהר של ערוץ 14, כלי התקשורת המרכזי המקדם את דף המסרים של רה"מ נתניהו. מירילשוילי הוא גם הבעלים של אתר 0404 ושל תחנת הרדיו האיזורית החרדית רדיו קול-חי. מירילשוילי היה אמור להיות מנוע על פי חוק מבעלות על תחנת רדיו וערוץ טלוויזיה במקביל, אולם קיבל פטור במסגרת שורת הקלות בשווי עשרות מיליוני שקלים שממשלות נתניהו העניקו לערוץ 14. האחזקה ברדיו קול-חי תהפוך אותו זכאי להטבה במסגרת "חוק הרדיו" אם יעבור.
שלום נחשב כמקורב לחצר הרב מאזוז, אליה מקורב גם השר קרעי. שלום מחזיק, יחד עם שותפים, בתחנות הרדיו האיזוריות רדיו דרום וגלי-ישראל. זו האחרונה היא מכלי התקשורת היותר קיצוניים בנאמנותם להדהוד דף המסרים של רה"מ נתניהו.
מדוע נדחה הדיון?
הצעת החוק הוגשה על-ידי ח"כ אלי דלל מהליכוד כהצעת חוק פרטית, אולם ממשלת נתניהו נוהגת לקדם רבים מחוקי ההפיכה המשטרית כחוקים פרטיים, על מנת לעקוף את הייעוץ המשפטי של משרדי הממשלה. באופן יוצא דופן, מי שחתומים על ההצעה הם גם חברי כנסת רבים מהאופוזיציה.
הצעת החוק, ששמה הרשמי הוא "הרחבת המגוון בשידורי הרדיו" (תיקון לחוק הרשות השנייה), היתה אמורה לעלות לדיון ביום שני האחרון (4.11) בוועדת הכלכלה של הכנסת, אחרי שאושרה בקריאה טרומית. אלא שהדיון לא התקיים.
לשאלה מתי יתקיים הדיון שנדחה נמסר מוועדת הכלכלה כי "נכון לעכשיו לא מתוכנן דיון קרוב". ח"כ דלל עצמו אמר כי הדיון נדחה לבקשתו, משום שהמועד התנגש עם זה של דיון אחר. גורם אחר המכיר את הנושא טען כי הסיבה היא בעיות משפטיות שהחוק עורר וטרם נפתרו.
מטרתו המוצהרת של החוק, "גיוון" של שידורי הרדיו, עומדת בסתירה ברורה לשינוי שהוא מתכוון לחולל: חיסול של הרדיו האיזורי ויצירת ריכוזיות נוספת בשוק התקשורת הישראלי, הריכוזי בלאו הכי. בינתיים, חשף השר קרעי מטרה נסתרת נוספת של החוק: חיסול השידור הציבורי.
בדיון שנערך במליאת הכנסת ביום רביעי האחרון (6.11) על חוק ההשתלטות הממשלתית על תקציב תאגיד השידור, התייחס השר קרעי גם לחוק הרדיו: "אנחנו נוציא למכרז תדרים חדשים ואנחנו נסיר את המגבלות מהרדיו האזורי ואנחנו נפעל לסגירת גלי צה"ל ולהפרטת גלי צה"ל ולהפרטת החדשות והאקטואליה בשידור הציבורי".
אופוזיציה באנדרלמוסיה
בעוד השר קרעי ברור מאוד לגבי כוונותיו של החוק, מתגברת השאלה מדוע תומכים בו חברי אופוזיציה. שלושה ח"כים מסיעת יש-עתיד חתומים על החוק: מירב בן ארי, ולדימיר בליאק ורון כץ. בהצבעה על החוק בקריאה טרומית ב-3 ביולי הצביעו 17 ח"כים מסיעות האופוזיציה בעדו: תשעה מיש-עתיד, חמישה מרע"ם ושלושה מחד"ש-תע"ל. העבודה היתה הסיעה היחידה שהציבה חזית אחידה בהתנגדות לחוק.
בזמן שהשר קרעי עלה לדוכן הכנסת על מנת להביע תמיכה בהצעת החוק של ח"כ דלל, נשמעה ח"כ בן ארי מעירה כי קרעי לא יכול לקחת עליו קרדיט משום ש"האירוע הזה מתגלגל מהכנסת ה-20" והחוק "לא קשור גם לרפורמה [המשפטית]".
בפועל, כאמור, הצעת החוק היא חלק בלתי נפרד מחקיקת ההפיכה המשטרית, שחוקי ההשתלטות על התקשורת הם ענף שלה. גם חוות דעת משפטית שפרסם מכון זולת על הצעת החוק חתמה כי "המסקנה המתבקשת היא שקידום הצעת החוק הוא שלב נוסף ברפורמה שמקדם שר התקשורת - חיזוק השפעתם של גופי שידור שתכניהם מחמיאים לסדר יומה של הממשלה והרס הרשות הרביעית".
לפי בדיקת "העין השביעית", ח"כ בן ארי טועה גם בנוגע לטענה שחוק כזה הוגש מטעמה בכנסת ה-20. מדובר בהצעת חוק שהוגשה לראשונה בכנסת הנוכחית, ושואבת מהצעת חוק אחרת, שהגיש ח"כ אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל) שלושה חודשים מוקדם יותר, ונועדה להרחיב באופן ספציפי את הרדיו המקומי בערבית.
נראה שבליכוד הבינו כי הם יכולים להישען על הזיקה שבין טייקוני רדיו איזורי לבין חברי כנסת מהאופוזיציה, כדי לגייס תמיכה רחבה יותר לחוק שיאפשר לחלק את השלל הציבורי גם לטייקונים המקורבים לליכוד.
הח"כים מתחמקים מלהשיב
ח"כ טיבי מסרב להתייחס לשאלה מדוע הוא ממשיך לתמוך גם בהצעה המרחיבה של ח"כ דלל, אולם בולטת יותר היא השתיקה שגזרו על עצמם מספר חברי כנסת מיש-עתיד כמו גם הסיעה בכללותה.
רוב חברי הכנסת של יש-עתיד שנשאלו בשבוע שעבר על עמדתם בנוגע לחוק התחמקו מלהשיב. רק חברות הכנסת מירב כהן וקארין אלהרר (שהצביעה נגד החוק גם בקריאה הטרומית), השיבו באופן ברור כי בכוונתן להתנגד לחוק.
ח"כ יסמין לוי מסרה כי "על פי לשון החוק אין שם עדיין סמכות לשר התקשורת, אלא הצהרות של שר התקשורת לאן הוא רוצה להתרחב עם החוק. נגיע לדיונים כדי לוודא שהחוק נשמר ואם לא, בוודאי שנתנגד".
מבין שלושת חברי הכנסת מיש-עתיד החתומים על הצעת החוק, ח"כ בן-ארי וח"כ כץ ביכרו שלא להגיב, ואילו ח"כ בליאק חזר על התגובה שמסר ביולי האחרון, שגם אז לא היה בה היגיון. דובר סיעת יש-עתיד גם הוא לא הגיב לפנייה אליו.
כיצד קרה ששלושה ח"כים מיש-עתיד חתמו על הצעת חוק המצהירה, הן בסעיפי החוק והן בדברי ההסבר, כי מטרתה להעביר סמכויות בלעדיות לשר התקשורת קרעי? וכיצד למרות ההצהרות המפורשות של השר קרעי בדיון במליאה לפני ההצבעה הטרומית על החוק, הצביעו בעדו תשעה ח"כים מיש-עתיד ורק אחת התנגדה?
ההתנהלות בנוגע ל"חוק הרדיו" של יש-עתיד, שהעומד בראשה, ח"כ יאיר לפיד, הוא יו"ר האופוזיציה, מעידה על הכישלון האופוזיציוני לנהל מדיניות ברורה של התנגדות להפיכה המשטרית.
עינת עובדיה, מנכ"לית מכון זולת, אמרה בתגובה כי "אנחנו קוראים לחברי הכנסת להתעמק ולהתנגד להצעת החוק, על מנת שניתן יהיה להמשיך ולהבטיח שהמשאב הציבורי המוגבל של תדרי הרדיו הארציים ישמש לטובת הציבור כולו, ולא יינתן כהטבות לקבוצה מצומצמת של בעלי אינטרסים כלכליים המקורבים לשלטון ומשפררים את מסריו".
לדבריה, "הצעת החוק היא המשך ישיר של ההשתלטות של השר קרעי על התקשורת החופשית וחיסול השידור הציבורי. אנו בטוחות שברגע שבמפלגות האופוזיציה ילמדו את החוק הם יבינו זאת ויצטרפו להתנגדות - ויפה שעה אחת קודם. חשוב להבין שהחוק מציג את עצמו ככלי לגיוון שידורי הרדיו, אך בפועל יוביל לריכוז כוח נוסף בידי בעלי ההון ולפגיעה ישירה בתקשורת החופשית ובאפשרותה למלא את תפקידה במשטר דמוקרטי".