אפשר להירגע, לא קרה אתמול דבר
גם היום, כמו אתמול, הכותרת הראשית בעיתון "מעריב" משמשת מודעה לקידום כתבה בעיתון, ולא סיכום תמציתי של מידע המובא בידיעה חדשותית. אם אתמול עוד היה אפשר לראות בציטוט מפי ראש המטה לשחרור שליט הפורש ("למדינת ישראל לא נוח שגלעד לא מת") ציטוט הראוי בפני עצמו להפוך לכותרת ראשית בעיתון, הרי שהבוקר הכותרת הראשית של "מעריב" אפילו לא מנסה להתחזות לכותרת של ידיעה חדשותית. "הלשכה, המקורבים, המתנות והקשרים" מודפס בשער "מעריב", כאילו היה קונטרס החדשות מוסף פוליטי שבועי.
האם אזלו הנושאים הראויים לכותרת ראשית? ל"מעריב" אין הבוקר הראיון הבלעדי עם חגי הדס, שמספק ל"ידיעות אחרונות" את הכותרת הראשית שלו (ועל כך בהמשך), אך מה באשר לכותרת כמו זו שמופיעה בראש שער "הארץ" הבוקר – "סרקוזי בפסגת המדינות המתועשות: תקיפה ישראלית באיראן תוביל לאסון"? הפסגה נדחקת ב"מעריב" לפסקה אחת בידיעה על גלעד שליט, המופיעה בעמ' 2, ומופיעה שם רק בהקשר של קריאת משתתפיה לשחרור החייל הישראלי השבוי, בלי כל אזכור לדברי סרקוזי על תקיפת איראן.
ייתכן שבבחירת הכותרת הראשית ניתן משקל גם לפרסומים המוקדמים אתמול כי ב"ידיעות אחרונות" תפורסם הבוקר כתבה על שרה נתניהו ובחישותיה בלשכת ראש הממשלה. הכותרת של "מעריב" מובילה לשני פרסומים מאת בן כספית, האחד הוא טורו הקבוע שמתפרסם ב"מוספשבת" של העיתון, המוקדש לתיאור שלל האנשים הפעילים בלשכת נתניהו, תוך דגש על תרומתה של שרה נתניהו. האחר משמש תוספת מאוחרת לטור, המופיעה הבוקר בין דפי החדשות של "מעריב" ומתארת את הקרעים בין שלל האנשים הפעילים בלשכת נתניהו.
רק היום, בהנחה
"אין היום שנאה לנתניהו", כותב כספית בטורו השבועי, "אולי אפילו להפך. התקשורת נתנה לו הנחת סוף עונה גדולה". אם כך נראית הנחה תקשורתית, אבוי לנתניהו מהרגע שבו יעלו העיתונים את מחיריהם. גליונות עיתוני הבוקר תוקפים את נתניהו ללא רחם, בסיומו של שבוע תקשורתי קשה ביותר, אולי הקשה ביותר שידע מאז החל את כהונתו השנייה.
התיבות "כאוס", "פאניקה" ו"שרה" מופיעות לאחרונה בתדירות הולכת וגדלה בעיתונות ומככבות גם היום בטורי הפרשנות הפוליטיים, מכספית ב"מעריב", דרך יוסי ורטר ב"הארץ" ועד לנחום ברנע ולסימה קדמון ב"ידיעות אחרונות". מה קרה השבוע? האם ראש הממשלה נתפס בשחיתות? האם יצא למלחמת שולל? הוא בסך-הכל הוכיח שוב כי הוא אינו פוליטיקאי מוצלח במיוחד.
"יש במאה הימים של ממשלת נתניהו הרבה אספקטים שניתן לדון בהם", כותבת קדמון ב"מוסף לשבת" של העיתון, "אבל נראה שהתנהלות הלשכה היא המרתקת ביותר". בהתאם לכך, קדמון מקדישה את מרבית הטור שלה להצגת "הבלגן שיש בלשכת ראש הממשלה" ולא, נניח, לכשלים המדיניים שאולי נולדים כתוצאה מהבלגן בלשכה. עבור קדמון ו"ידיעות אחרונות", שרה נתניהו היא בעיקר פיתוי למשיכת קוראים. מרבית הרשימה עוסקת באנשים אחרים. כספית מספק קונטרה נאה לטור של קדמון ומקדיש כמה פסקאות לביקורת חריפה על העיתון "ישראל היום" והאופן שבו סיקר השבוע את ראש הממשלה.
אגב, הביקורת על נתניהו אינה מסתיימת היום בטורי הפרשנות. שמעון שיפר מדווח ב"ידיעות אחרונות", פעם נוספת, על "משבר ביחסים בין הבית הלבן ללשכת נתניהו", ובעמוד האחורי של העיתון מופיעה ידיעת תצלום תחת הכותרת "התא של ביבי" [משה שיינמן], וזאת אף שהיא מתארת קיר זכוכית משוריינת שהוקם בתא הכבוד שביציע אצטדיון רמת-גן כדי להגן לא רק על ראש הממשלה, אלא גם על נשיא המדינה שמעון פרס.
המדבקה והעיתונות – סיכום ביניים נוגה
החדשות הטובות הן שאחד העיתונים השיג סוף-סוף תצלום עכשווי של חגי הדס; לא עוד יושב במשרד כששפופרת טלפון נייח צמודה לאוזנו, אלא עומד מחוץ לביתו כששפופרת טלפון נייד צמודה לאוזנו. התצלום [תומריקו] מתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות", המקדיש להדס גם את הכותרת הראשית – "נוכל המדבקה ועסקת שליט".
"ידיעות אחרונות" שוב מוביל בראיונות בלעדיים עם כוכבי פרשת המדבקה, ולאחר שאתמול זכה לראיון עם ד"ר פיקר, הוא מציג הבוקר ראיון עם הדס [ניר גונטז' ועופר פטרסבורג]. בראיון, הרצוף תשובות מתחמקות, מודה שליחו המיוחד של ראש הממשלה כי אריק קליין יעץ לו גם בנושאים הקשורים להחזרת גלעד שליט. בידיעה קטנה לצד הראיון [איתמר אייכנר] מתואר כיצד הגיעה ההתנערות של הדס מפרשת המדבקה לכלי התקשורת – הוא ביקש מבנו לכתוב אותה בעזרת מחשבו האישי ולשלוח אותה בדואר אלקטרוני לעיתונים.
בטור נלווה מצטרף סבר פלוצקר לדרישה שהביע מתי גולן אתמול ב"גלובס" ולזו של נחמיה שטרסלר הבוקר ב"דה-מרקר", ומבקש מהדס לפרוש מתפקיד השליח להשבת שליט.
בחזית הכלכלית, בעוד "דה-מרקר" מצניע יחסית את הסיכום השבועי של הפרשה (כפולת העמודים 13-12), "גלובס" חוגג עליה עם כותרת ראשית וארבעה עמודי חדשות (7-4).
גלי וינרב ואלה לוי-וינריב כותבות בסיכומן על הפרשה כי "ביום ראשון אחרי הצהריים, בשעה אסטרטגית של טרום סגירת גליונות העיתונים, הודלף הסיפור למספר כתבים נבחרים, אף אחד מהם לא קרוב לתחום הרפואי, שלכל אחד מהם הובטחה כנראה בלעדיות" – גרסה שונה מזו שסיפר מוקדם יותר השבוע אמיתי זיו מ"דה-מרקר".
לילך סיגן כותבת בטורה השבועי ב"גלובס" על הנזקים לאמינות העיתונות בעטיו של המירוץ אחר הפרסום הראשוני (וזה בעיתון שמלווה את ידיעותיו בסיסמה "לפני כולם"), ומקדישה כמה מלים גם ל"כוח האמיתי של הפרינט": "לפרינט לוקח הרבה זמן להגיע לקורא, אבל דווקא זה היתרון שלו. החדשות של הפרינט נכתבות, נבדקות, נערכות, מעומדות, הופכות לפלטות ומודפסות בבתי-דפוס מהמאה הקודמת, ואז מופצות לבתי הלקוחות במערכת מסועפת, גדולה ומסורבלת. לכאורה – מי צריך את זה בעידן המודרני? אבל זהו. מסתבר שדווקא כן צריך. סליחה על השוויץ וגאוות היחידה, אבל מה לעשות שזה נכון? גלי וינרב מ'גלובס' חשפה ראשונה את האקזיט המפוקפק, זה היה כוחה של העיתונות המודפסת במיטבה. למרבה הצער, במקרה הזה, ממש לא כל העיתונים השכילו לעשות את הבדיקה הנוספת לפני שהעבירו את מידע האקזיט החם לקוראיהם הצמאים לחלומות ובועות, במיוחד בתקופה הנוכחית".
גם טורו השבועי של אלי ציפורי מוקדש לפרשה. תחת הכותרת "תרבות המסודרים" מרמז ציפורי לקשר בין האתוס של "דה-מרקר", פרשת ההונאה, והכישלון המקצועי של העיתון המתחרה. "זה הבלוף שמשקף בצורה הטובה ביותר את הוולגריזציה של הכסף, הסגידה העיוורת לתרבות האקזיט, לתרבות המסודרים, לטשטוש בין מציאות לדמיון, לתקשורת שמעריצה את המסודרים עד שלפתע מצאה את עצמה מסודרת על-ידיהם".
במאמר מוסגר נציין כי בכפולת העמודים הפותחת של עיתון "דה-מרקר" מיום שני, זו שהוקדשה כולה לידיעה המשבחת את האקזיט השווה מיליונים, נשמר מקום גם להפניה לסרטון של מערכון בכיכוב דמויות מהסדרה "המסודרים".
הקמפיין העצמי של "גלובס" מגיע לשיאו, איך לא, בקמפיין פרסומי רשמי [שלמור אבנון עמיחי]. מה שהתחיל אתמול במודעה של כפולת עמודים על "עיתונאות מקצועית" ממשיך הבוקר בכפולת עמודים על כך שאמנם "חשוב להיות ראשון", אבל "הכי חשוב להיות ראשון שמדייק". השורה התחתונה של הקמפיין היא ש"פרשת המדבקות לזיהוי מוקדם של התקף לב הציבה את 'גלובס' כעיתון הכלכלי היחיד שלא התפתה לסקופ, אלא בדק בציציות, הטיל ספקות ושמר על עבודה עיתונאית מקצועית ועל חובתו לספק אמת לקוראיו".
מסקנה זו חוטאת למציאות במידה שקשה להפריז בה ושרק אנשי פרסום יכולים להתעלם ממנה. גם "גלובס" פירסם באתרו את הידיעה הראשונית, תוך הסתייגות מועטה בלבד, וסביר להניח שהידיעה היתה מופיעה בעיתון המודפס לו זמני סגירת המהדורה היו שונים. הטענה כאילו "גלובס" ניחן אבסולוטית ברמה עיתונאית עליונה על פני מתחריו עלולה להתנקם בו כאשר ייתפס בעצמו בטעות מקצועית. הרי אין עיתון החף מטעויות. גם אם "דה-מרקר" כשל בפרסום מוקדם ובלתי מסויג בלא בדיקה ראויה של המידע שהביא בפני קוראיו, הקמפיין העצמי של "גלובס", זה המבצבץ מבין הידיעות והפרשנויות כמו גם זה הרשמי, מוכיח שבעולם העיתונות יש מגמות דוחות עוד יותר של חוסר מקצועיות. אפשר היה להרחיב על כך עוד הרבה, אבל יובל דרור כבר הקדיש לנושא פוסט בבלוג שלו.
ההערה העצובה ביותר אולי לגבי הפרשה כלולה בסיכום של הדר חורש במוסף "עסקים" של "מעריב". "העיתונאים לא יכלו לבדוק את אמיתות המידע שהגיע זמן קצר לפני סגירת המערכות, ולכן פירסמו אותו כפי שנמסר", כותב חורש. "למחרת התפנו העיתונאים לבדוק את המידע וגילו אינספור סימנים להונאה". הרעיון שיש לבדוק את אמיתות המידע בטרם פרסומו נעלם כלא היה.
ענייני תקשורת
מדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח ["גרדיאן" ורויטרס] כי עיתונאים של "ניוז אוף דה וורלד" וה"סאן", שני צהובונים בבעלות רופרט מרדוק, צותתו ופרצו לאלפי טלפונים סלולריים, בין היתר גם של פוליטיקאים. כדי למנוע את גילוי המעשה הציעו תשלומי ענק ליישוב התביעות מחוץ לבית-המשפט.
ג'קי חורי מדווח ב"מעריב" כי המודיעין הסורי עצר בתחילת השבוע את חלמי מוסא, עורך דסק ישראל בעיתון הלבנוני "אספיר", ומוסיף כי על-פי מקור לבנוני, מוסא נעצר בשל קשריו עם סוכן ישראלי.
נועם שרביט מדווח ב"גלובס" כי העיתונאי בוקי נאה התנצל בכתב בפני מו"ל "מעריב" עופר נמרודי על דברים שאמר עליו, כחלק מהסדר גישור לסילוק תביעת דיבה.
השופטת במשפט הירשזון, ברכה אופיר-תום, אומרת ל"הארץ" [תומר זרחין] כי היא אינה פוסלת על הסף את האפשרות שהושפעה מהתקשורת בגזר הדין שנתנה.
מוסף "השבוע" של "הארץ" מקדיש כתבה לרגל צאת ספרו החדש של צבי רייך, על מקורותיהם של העיתונאים [אורי תובל]. גם סבר פלוצקר מקדיש חלק מטורו במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" לספרו של רייך. "הדוברים והיחצנים הקימו בבזאר התקשורתי דוכן מיוחד שיעדו לחלק מזון עיתונאי מהונדס, ובכך לדכא את התיאבון של העיתונות להסתובב בין דוכנים אחרים ולחפש שם מזון איכותי יותר", אומר לו רייך.
איריס מור, עורכת מוסף "גלריה" של "הארץ" לשעבר, מתראיינת ל"7 לילות" [איתי סגל]. בתשובה לשאלה מדוע עזבה את משרת עורכת "גלריה" אמרה מור: "זו לא היתה החלטה שלי. זרקו אותי משם. אמרו לי שאני צריכה לעזוב". יחד עם זאת, מור מודה כי כיהנה בתפקיד "יותר מדי זמן".
במדור "אחרי מות" מספיד אורי דרומי את שמשון ארליך, לשעבר עורך כלכלי ב"הארץ" וחבר הנהלת המערכת. במדור "אזור הדמדומים" מביא גדעון לוי דברים שאמר בערב לזכרו של העיתונאי עמוס אילון. "בזמן של נביאי שקר מטעם עצמם, אילון היה נביא אמת", כותב לוי.