שוטר אוחז בחרדי, אתמול בירושלים (צילום: קובי גדעון)
נקודות מבט
"יום ההפגנות הסוער והמתוח שעבר אתמול בשקט יחסי על ירושלים ובני-ברק עלול להיות רק הפתיח לסערה שצפויה להתרחש שם בימים הקרובים". במלים אלו נפתח הדיווח המרכזי של "ישראל היום" [איציק סבן, אפרת פורשר, יורי ילון, אבי כהן ועדנה אדטו] על הפגנות החרדים ההמוניות שהתקיימו אתמול.
זו, אם לשאוב לרגע השראה מהיהודים הדתיים, כל התורה כולה על רגל אחת. במקרה הנוכחי, כל תורת הקדימונים: הזהרנו מפני מהומות, ואנו ממשיכים להזהיר מפני מהומות. כלל לא משנה אם בינתיים היו מהומות או לא. לאחר שמבצע ההשתלטות על ספינת המאבי-מרמרה הסתיים ולפני שנוסעיה הורדו בנמל אשדוד, ניתן היה לשמוע מכתבים ופרשנים לאורך כמה שעות של גל שידורים רציף כי ייתכן סבב נוסף של מהומות עם ירידתם מהסיפון. זה לא קרה. אתמול הפגינו רבבות חרדים בסדר קרוב למופתי, אבל אין בכך כדי למנוע את ההערכות כי סערה גדולה מתרגשת.
"ישראל היום" מתבונן על אירועי אתמול קודם כל מנקודת המבט של החוק והסדר, כלומר של משטרת ישראל. היא זו שהתריעה מפני מהומות אפשריות ונערכה בהתאם (וטוב שכך, כמובן. להבדיל מהעיתונות, זה עיקר עבודתה), והיא זו שעשויה להידרש לאתר כעת את החרדים שלא הגיעו לבית-הכלא ולעוצרם. הכותרת הראשית של העיתון, "האבות בכלא, האמהות בחוץ", מהדהדת את הטרדה שמעסיקה את המשטרה.
"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מתבונן על אירועי אתמול מנקודת המבט של האדם הפרטי, החילוני הממוצע. הכותרת הראשית של עיתון זה קוראת "בין שתי מדינות", והיא מודפסת על רקע שני תצלומים: האחד של חרדי הנישא על כפי אחיו בדרך לבית-הסוהר, והאחר של הזמר אלטון ג'ון, שהופיע אמש ברמת-גן. ברור את מי אמור קורא העיתון לאהוד.
ועוד בין שני התצלומים – רשימה קצרה מאת סימה קדמון. "קשה לתאר מציאות כל-כך קוטבית כמו זו שהתרחשה אתמול במרחק גיאוגרפי כל-כך קטן. זאת לא ארץ קטנה עם שפם. זאת ארץ קטנה עם זקן, משקפי שמש אופנתיים, שטריימל וחצאיות מיני", כותבת קדמון.
לרגע נדמה שקדמון מוכנה לראות את שער עיתונה גם מבעד לעיני החרדי מן השורה. "הכי פשוט לתאר את שני חלקי החברה שנפגשו אתמול על גבול בני-ברק–רמת-גן כמאבק של ישראל החופשית, הליברלית, השפויה והדמוקרטית מול ישראל החשוכה, המסוגרת, הגזענית והשוביניסטית", היא כותבת. "בעיניים של הצד השני, זהו מאבק של ישראל האידיאולוגית, המאמינה, התורנית, בעלת הערכים הנעלים, מול ישראל הדקדנטית, הנהנתנית, חסרת הערכים והבורה". אך כעבור משפטים אחדים, קדמון מבהירה: "שלא נתבלבל: ישראל השפויה היתה אתמול באיצטדיון רמת-גן, לא בדרך לבית-הסוהר בפסיקת בג"ץ".
העניין של "ידיעות אחרונות" באירועי אתמול אינו סוציולוגי, כפי שניתן להסיק בטעות מעיצוב השער, אלא רגשני. מה שנקרא בשפת העיתונות – "אנושי". הידיעה הפותחת את סיקור אירועי אתמול עוסקת ב"מסע לכלא של ההורים החרדים". ניסן שטראוכלר, ירון דורון, ראובן וייס, דני אדינו אבבה ומאיר תורג'מן פותחים את דיווחם כך: "הבן הקטן של ישראל סבינר אוחז בידו. בעוד כמה דקות הם ייפרדו". הידיעה מלווה בתצלום [חיים כץ] של חרדי הנפרד מילדיו לפני הכניסה לכלא. בכפולת העמודים הבאה של העיתון ידיעת תצלום המוקדשת לידוענית שהשתתפה בהפגנות, האשה החרדית שנודעה בכינוי "האם המרעיבה".
שחורים וכושים
בידיעה הראשית של "הארץ" מתפעל יאיר אטינגר ממה שראו עיניו. "זו היתה מחאה של מגזר, אך היא נראתה כמו מחאה של עם שלם", הוא כותב ומוסיף: "הם יצאו באחדות חרדית נדירה למחאה דמוקרטית ומסודרת להפליא". המחסור בטורי דעה שאיפיין את עמודי החדשות של "הארץ" אתמול בא הבוקר על תיקונו; הכפולה השנייה כולה מלאה בשישה מאמרים על המאבק בג"ץ-חרדים.
הכותרת הראשית של "הארץ" קוראת: "יותר ממאה אלף חרדים השתתפו בעצרות מחאה נגד שלטון החוק", אולם הפרשן המשפטי של העיתון, זאב סגל, טוען כי "בג"ץ היה נמהר מדי בנחישותו לכפות את ביצוע פסק דינו על ההורים במאסר". לדעתו, בג"ץ נהג איפה ואיפה, שכן "זה שנים מעיזים שרים שלא לכבד את פסיקות בג"ץ שאינן מוצאות חן מלפניהם. וטרם שמענו שבג"ץ מאיים במאסר על שר הביטחון, למשל, בגין בזיון בית-המשפט באי-קיום החלטות לפינוי מאחזים בלתי חוקיים".
במוסף "השבוע" של העיתון משוחחת תמר רותם עם יואב ללום, מגיש העתירה לבג"ץ, הנמצא בימים אלה בדירת מסתור מחשש לחייו. "לא ציפינו את הטירוף הזה", הוא אומר לה ומביע את אכזבתו מתנועת ש"ס, שלדבריו, הפקירה את דמו. "המצפון החברתי שלו", כותבת רותם, "התחדד בילדותו, כששמע בבית-הספר האשכנזי שכינו את אביו 'שחור'".
ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" שומע נחום ברנע משפט דומה מפי צביה ויינברג, ילדה בת שמונה הלומדת בבית-הספר לבנות בית-יעקב עמנואל. "את יודעת להבחין בין אשכנזים לספרדים?", שואל אותה ברנע. "כן. הם כושים", היא עונה. "השפלתי את עיני אל פנקס הרשימות", כותב ברנע.
"ייתכן ששורש הבעיה איננו בקנאותם של חסידי סלונים, אלא בשאיפה של בג"ץ, ובעקבותיו המערכת המשפטית כולה, להכניס תחת כנפי שוויון מדומה את כולם – יהודים כערבים, חילונים כחרדים, אשכנזים כספרדים", הוא מוסיף בהמשך טורו. "זה נחמד, אולי אפילו הירואי. אבל פסיקותיהם, בתוספת הדילים שעשתה המערכת הפוליטית עם החרדים, מובילות לכך שכל קבוצת הורים שמתחשק לה לחנך את ילדיה בדרך שלה מקבלת מימון מלא – מהמדינה ומהרשויות המקומיות [...] זה נשמע ליברלי, זה נשמע מעודכן ושוויוני ומתקדם, אבל זה מוביל את החברה הישראלית לפיצול מסוכן, שבסופו התפוררות".
ב"מוספשבת" של "מעריב" פותח בן כספית את מדורו בסיפור מעשה שאירע לפני חודש בדיוק, כשח"כ יעקב ליצמן ביקש מראש הממשלה בנימין נתניהו להתגייס לפתרון סוגיית בית-הספר לבנות. "נתניהו האזין בקשב רב. ומה עשה? הרים טלפון ל'ראש הסגל' נתן אשל וביקש ממנו לדבר עם נאמן". בהמשך הטור מבקר כספית את חוסר המעש של נתניהו.
ב"ידיעות אחרונות" מופיע אותו הסיפור ממש בטור של מנחם גשייד, הכותב על מה שאירע באותו יום שישי לפני ארבעה שבועות, כאשר ביקר ח"כ ליצמן אצל נתניהו וביקש למנוע את העימות מבעוד מועד. "ומה עשה ראש הממשלה?", שואל גשייד. "כמעט כלום. הוא הרים טלפון לראש הסגל, ביקש שיערב את שר המשפטים". בהמשך הטור מבקר גשייד את חוסר המעש של נתניהו.
שמועה עיקשת
גם בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" ביקורת על ההנהגה הפוליטית של המדינה. יאיר לפיד מכנה את שרי הממשלה פחדנים. למעשה כותרת מאמרו קוראת: "גדעון סער פחדן. וגם ביבי. ונאמן. וליברמן. ואלי ישי יותר מכולם".
"הבעיה עם הטורים של יאיר לפיד והמצע שלו היא שמדובר בטקסטים פופוליסטיים, דמגוגיים, חנפניים ולרוב גם לא מעמיקים במיוחד", כותב הבוקר שי גולדן במוסף "השבוע" של "הארץ". לדעתו, הן הנחיית "אולפן שישי" והן טורו הקבוע במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מזיקים לקריירה הפוליטית של לפיד.
"אני תומך בכל לב בהשארת יאיר לפיד על כיסא המגיש של 'אולפן שישי'", כותב גולדן, "כי בעיני יש לנוכחותו בתוכנית אפקט של אמת בפרסום ושל שקיפות. ככל שיאיר לפיד מדבר יותר בטלוויזיה על ענייני חדשות, כך ברור יותר שאין לו שום קשר לנושאים שהוא מדבר עליהם, ובהם הוא רוצה לטפל כשייכנס לחיים הפוליטיים [...] אני תומך בהמשך פרסום המדור של יאיר לפיד לכל אורך תקופת המירוץ שלו לכנסת".
המדור של יאיר לפיד במוסף "7 ימים" היום דווקא אינו מוקדש לנושאי חינוך או פוליטיקה, אלא לדיון על אנשים שמנים ורזים. בין היתר כותב לפיד כי "אנשים רזים שמתלוננים על משקלם גורמים לציבור הרחב במותניים להבין שבדומה לממשלת ישראל, הם תמיד יכולים לרדת נמוך יותר".
ב"גלובס" כותבת לילך ויסמן כי "שמועה עיקשת במערכת הפוליטית גורסת שבחודשים האחרונים נפגש לפיד עם שר הרווחה יצחק הרצוג (עבודה), עם יו"ר קדימה ציפי לבני ועם רה"מ בנימין נתניהו, בתיווכו של מקורבו, ארנון מילצ'ן". ויסמן מוסיפה כי תגובת לשכת נתניהו לשמועה היתה: "רה"מ לא נפגש עם לפיד, ככל הידוע לפחות בחצי שנה האחרונה". לדברי ויסמן, "נראה שלא אהבו שם [בלשכת נתניהו] ששמו של לפיד נכרך בנשימה אחת עם שמו של רה"מ. כנראה שהעדיפו לראות בזה בעיה של לבני".
שוב טווים את הרגש
גם היום אין ב"ידיעות אחרונות" ידיעה על הדיון סביב הכוונות הפוליטיות של יאיר לפיד, ממש כפי שאין בעיתון ידיעת המשך לידיעה שפורסמה אתמול ב"הארץ" ולפיה המשטרה ממליצה להגיש כתב אישום נגד בעל טור אחר בעיתון, גלעד שרון.
לעומת זאת, נראה כי שיתוף הפעולה של העיתון עם מטה המאבק למען שחרור גלעד שליט עלה סוף-סוף על דרך המלך. "מעריב" הוביל את המסע הפרסומי האחרון מטעם משפחת שליט בתחילת הדרך. בימים האחרונים החל "ידיעות אחרונות" לפרסם אף הוא ידיעות על התנופה שתופס המצעד. הבוקר, בראש שער גליון יום שישי של "ידיעות אחרונות", לצד הלוגו, ככל הנראה שטח הפרסום הנחשק ביותר במדיה הישראלית, מתפרסמת מודעה הקוראת, "בואו נצעד למען גלעד".
מתחת לסיסמה איור של שעון המונה לאחור את מספר הימים עד תחילת המצעד, תצלום של גלעד שליט (9), והבשורה: "אביבה ונועם שליט יוצאים לצעדה למען שחרור בנם וקוראים לכם להצטרף למאבק. מתכננים לצעוד איתם? 'ידיעות אחרונות' מזמין אתכם לשלוח sms. שמות הצועדים יתפרסמו ב'ידיעות אחרונות' או ב-ynet".
כל הכפולה השלישית של העיתון מוקדשת לשליט, כשאת רובה תופסים תצלומים של אנשים המתכוונים לצעוד למען שחרורו. בידיעה שבמרכז הכפולה מדווח גואל בנו כי שבויי צה"ל יצעדו למען שליט. כן, זו ידיעה שמופיעה הבוקר במיקום מרכזי בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות".
שיתוף הפעולה של מטה ההסברה למען שחרור שליט עם "ידיעות אחרונות" אינו בא על חשבון שיתוף הפעולה עם "מעריב". עמוד שלם בכפולה המרכזית של עיתון זה מוקדש לדיווח על אנשים שמצהירים כי יצעדו למען שחרורו, ואף כאן איור של שעון הסופר לאחור את מספר הימים עד לתחילת הצעדה.
מובן שאין שום הצדקה עיתונאית לנפח הסיקור שמקבל האירוע המבוים, תשעה ימים לפני תחילתו. זו נראית תוצאה של עבודת אנשי פרסום ויחסי-ציבור המבקשים לרכך את הקרקע לקראת החלטה ממשלתית אפשרית שתוביל לשחרור שליט. בפעם שעברה שמסע הסברה מטעם משפחת שליט הגיע אל שיאו, התעוררה התקשורת בשלב מאוחר להבנה כי לא נתנה די ביטוי לעמדת חוגים נרחבים בקרב קוראיה, החושבים כי מסעות כאלה מחלישים את העמדה הישראלית ומזיקים הן למדינה והן לשליט.
גם הפעם אין כמעט ביטוי לגילויי התנגדות. אולי אינם קיימים, אולי אין מחפשים אותם, אולי אין להם אנשי פרסום ויחסי-ציבור מוצלחים במיוחד. אמנם לפני שבוע צוטטו ב"מעריב" כמה טוקבקים שהביעו התנגדות עקרונית למסע המחאה שמארגנת המשפחה, אך מאז נעלמו קולות הביקורת, והסיקור כולו הוא הסכמה לאומית בכחול-לבן והתגייסות לצעדה למען שחרור החייל השבוי. בשונה מהמסע הפרסומי הקודם, אין בינתיים בסיבוב הנוכחי הבלטה לדרישה לשלם "כל מחיר" לשחרורו של שליט.
בחורינו המצוינים
בראש עמ' 8 של "ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר על מכתב שהעבירו לאחרונה מאבטחי שב"כ לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. על-פי הדיווח, תריסר מאבטחים שעבדו צמוד לאולמרט חתמו על מכתב תמיכה ("תמיכה מפתיעה וחשאית", על-פי כותרת הגג של הידיעה) ובו הם מרעיפים על ראש הממשלה לשעבר מחמאות ויוצאים נגד הביקורת שהוא סופג בשל חקירותיו וההחלטה להעמידו לדין באשמות חמורות.
"קשה בימים אלה להתעלם מההתלהמות התקשורתית כלפיך", מצוטט חלק מהמכתב בידיעה, "מההתעלמות מעשייתך הציבורית לאורך השנים ומהצגתך כאדם שעשה את מה שכתוב עליך באמצעי התקשורת".
ברור? מאבטחי השב"כ קובלים על כך שאולמרט מוצג בתקשורת כאדם שעשה את מה שכתוב עליו באמצעי התקשורת. אם זו עדות ליכולת הקוגניטיבית של מאבטחי ראש הממשלה, מומלץ לנתניהו לחפש לו חברת אבטחה פרטית.
ישראל השפויה
במדור ההורוסקופ של "ידיעות אחרונות", העיתון שנועד ל"ישראל השפויה", מציעה מרים בנימיני ניתוח "מפת לידתה" של דמות בדיונית מאוירת – דונלד דאק. על-פי בנימיני, "דמותו מתאימה למזל אוורירי כתאומים, שכן הוא מעופף ולמרות גילו המופלג נותר תמיד צעיר, וזו הרי אחת מהתכונות המאפיינת את תאומים".
אבודים בתרגום
"הקבינט אישר: שורת הקלות במצור על עזה", קוראת כותרת לידיעה ב"מעריב" [עמית כהן, אלי ברדנשטיין וסוכנויות הידיעות]. על-פי הדיווח, "לאחר כמעט ארבע שנים של מצור על עזה התירה אתמול ישראל להכניס לרצועה את כל סוגי המזון, בלא יוצא מן הכלל. את ההחלטה, שהתקבלה בקבינט המדיני-בטחוני, הוציא אל הפועל מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף איתן דגנוט, והוא גם מסר על כך הודעה לפלסטינים".
על-פי הדיווח ב"ישראל היום", המצב מעט מורכב יותר. תחת הכותרת "שוקולד ללא הגבלה" מדווח שלמה צזנה כי "הקבינט לא הצביע אתמול על ההחלטה, אלא רק מסר הודעה בנושא. זאת, משום שראש הממשלה, שר הביטחון ו-13 השרים החברים בקבינט אמורים להתכנס שוב בשבוע הבא ולהחליט על פירוט הצעדים למימוש המדיניות שקבעו, ורק אז תתקיים הצבעה".
על-פי הדיווח ב"הארץ" [עמוס הראל וברק רביד], המצב מעט מביך יותר. "מסתבר כי בישיבה שנערכה לא התקבלה כל החלטה מחייבת. הודעה לתקשורת בשפה האנגלית שפירסמה לשכת ראש הממשלה והועברה גם לדיפלומטים זרים היתה שונה מהותית מההודעה בעברית", הם כותבים ומסבירים: "בסיום הדיונים לא התקיימה הצבעה על נוסח של הצעת החלטה מחייבת ומעשית. למעשה, המדיניות המחייבת היא זו שעליה החליט הקבינט עוד בתקופת ממשלת אולמרט, הקובעת כי המצור יימשך. למרות זאת פירסמה לשכת נתניהו שתי הודעות בנוגע לישיבת הקבינט, האחת בעברית לתקשורת הישראלית והשנייה באנגלית לתקשורת הזרה, וכן לדיפלומטים זרים. בהודעה באנגלית שנשלחה בדואר האלקטרוני מלשכת ראש הממשלה, תחת הכותרת 'החלטת הקבינט', נכתב כי הקבינט קיים דיונים שבהם 'הוסכם' (It was agreed) להרחיב את כניסת הסחורות וחומרי הבניין לרצועת עזה. מנגד, בהודעה בעברית כלל לא דובר על 'החלטה' או על 'הסכמות', אלא רק על דברים שאמר נתניהו בסיום הדיון".
בלשכת ראש הממשלה בוודאי יצטערו לשמוע כי ל"הארץ" אתר גם בשפה האנגלית, שבו הופיע תרגום של הידיעה.
ענייני תקשורת
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח [כריס מקגריל] כי האתר ויקיליקס הודיע שיפרסם סרטון צבאי נוסף שהגיע לידיו. הפעם זהו סרטון המתעד התקפה אווירית של ארה"ב באפגניסטן, שאירעה לפני כשנה, ובה "נהרגו על-פי החשד עשרות ילדים". עוד מדווח כי מייסד האתר, ג'וליאן אסאנג', "נמצא כפי הנראה על הכוונת של שלטונות ארה"ב". ניסוח נוסף המופיע בידיעה: "בשבוע שעבר פורסם ששלטונות ארה"ב מבקשים ליצור קשר עם אסאנג' כדי להפעיל עליו לחץ להימנע מפרסום הסרטון, העלול, לדברי הפנטגון, לפגוע בבטחונה הלאומי של ארה"ב". לא צוינה מידת המתינות של הלחץ.
בינתיים ירד אסאנג' למחתרת וביטל הופעות פומביות שנועדו לו. הוא יכול אולי להתנחם בידיעה הנוספת המופיעה הבוקר וקשורה באתרו: באיסלנד התקבל חוק שהופך את המדינה למקלט עבור מדליפים ועיתונאים. "החוק, שעבר שלשום פה אחד בפרלמנט של איסלנד, יקנה לדברי תומכיו חופש בינלאומי לעיתונות חוקרת בכך שהוא מעגן עמוק יותר את חסיון המקורות ומקשה לצנזר ידיעות לפני פרסומן", נכתב בידיעה.
השבוע התראיין דניאל אלסברג, מדליף מסמכי הפנטגון, לתוכנית "דמוקרטיה עכשיו!", וטען כי הקריאה הראויה אינה לאפשר לוויקיליקס לשדר את הסרטון, אלא לדרוש מהנשיא ברק אובמה לפרסם את הסרטון ביוזמתו.
ב"דה-מרקר" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי חברת פראנס-טלקום תנסה לרכוש את העיתון "לה-מונד".
במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מחמיא יצחק לאור ל"מערבון" ולעורכו יהושע סימון, עם צאת הגיליון השישי של כתב-העת לענייני קולנוע.
קלמן ליבסקינד מקדיש את טורו ב"מוספשבת" של "מעריב" לביקורת העיתון "ידיעות אחרונות". בין היתר מעיר ליבסקינד על כתבה שפורסמה במוסף "7 ימים" על שמאי ליבוביץ, "נכדו של נביא השמאל", כהגדרתו. ליבסקינד מציין שבעיתון הופיע תצלום של כתובת גרפיטי שקראה "שמאי ליבוביץ פרקליט אמיץ", כעדות לתמיכה שממנה נהנה בתקופה שבה ייצג את מרואן ברגותי. "כזכור", כותב ליבסקינד, "שמאי ליבוביץ נתפס אז באישון ליל כשהוא בעצמו מרסס את הכתובת הזו".