החריפים מהמערב והחריפים מישראל
כותרת על שער "ישראל היום": "אובמה: 'מזועזע וזועם'; פרס: המשטר האיראני מחורבן'". הנה, מול אובמה מתגלה גם המזג הים-תיכוני של פרס. כותרת המשנה משרטטת גרף של תהליכים מקבילים, שעליית כמה מהם משפיעה על ירידת אחרים: "היום ה-11 למהומות: האייתוללות דחו הבקשה לבטל הבחירות, משמרות המהפכה רוקנו הרחובות, במערב החריפו ההתבטאויות".
השבויים, והנעדרים
סיקור החייל החטוף גלעד שליט עומד היום בסימן הכחשות. על שער "מעריב", מתחת לכותרת "נתניהו: 'מחויב להחזיר את גלעד חי'", נכתב כי "ישראל הכחישה את השמועות על העברתו של שליט לקהיר"; גם ב"ידיעות אחרונות" הכותרת אופטימית: "מצרים: אות חיים מגלעד", ובכותרת המשנה הכחשה: "ישראל: הדיווח על שחרור קרוב – חסר שחר".
הדבר חוזר על עצמו גם ב"ישראל היום" וב"הארץ", שבחרו בנושא לכותרת הראשית שלהם. ב"ישראל היום": "נתניהו: נבצע מאמץ משולב לשחרור שליט" (כותרת המשנה: "ערב יום השנה השלישי לחטיפת גלעד שליט: עדיין אין התקדמות"), וב"הארץ": "נתניהו מוכן לחידוש המשא ומתן לשחרור גלעד שליט בתיווך מצרי". כותרת המשנה: "ראש הממשלה דחה את הדיווחים על שחרור קרוב של שליט, אך הדגיש כי 'אנו מחויבים להחזרתו'. המתווך המצרי בעסקה נפגש בתל-אביב עם בכירים ישראלים".
ויש עוד הכחשות: בעמ' 7 ב"ישראל היום" מכחיש השופט בדימוס מאיר שמגר את הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מאתמול, שפירטה המלצות של ועדה הבודקת קביעת נהלים לחילופי שבויים. שמגר עומד בראש הוועדה. ובאתר ערוץ 7 מתפרסמת היום הכחשה לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מהיום: "ארה"ב לנתניהו: אין על מה לדבר"; "מיטשל ביטל הפגישה עם רה"מ מחר. 'כל עוד אינכם מקפיאים הבנייה בהתנחלויות אין טעם להיפגש', הבהירו האמריקאים. ברק ייצא לוושינגטון במאמץ להגיע להבנה". "בניגוד למתפרסם הבוקר בכלי התקשורת", נכתב באתר ערוץ 7, "טוענים בסביבת רה"מ בתוקף כי הפגישה עם שליחו של אובמה בוטלה בתיאום עם שני האישים".
ומלאה כל הארץ
בעמוד הדעות של "הארץ" יוצאת אבירמה גולן נגד התקנה החדשה של הוועדה למינוי שופטים, שלפיה על מועמדים לשיפוט לעבור "הערכה פסיכולוגית". לטענתה, מדובר ברצון לפגוע במעמדם של השופטים, "לגמדם" ו"להציגם בפני הציבור כקבוצה שיש לרסנה". באותו עמוד מתייחס אלוף בן להצעתו של ח"כ אורי אריאל, החבר החדש באותה ועדה, למנות ארבעה שופטים דתיים לבית-המשפט העליון: "ישיר מדי, חסר תחכום ומזמין התנגדויות. כך לא תהפכו את בג"ץ לשלוחה של מועצת יש"ע. כדאי לכם ללמוד מהאמריקאים: אצלם המינויים הפוליטיים נעשים בבתי-המשפט המחוזיים, כדי ליצור מאגר של מועמדים מנוסים לעליון. מהפכות דורשות לפעמים סבלנות".
לפי נדב העצני, הכותב היום טור במדור הדעות של "מעריב", לאריאל דווקא היתה סבלנות. "כמה אזהרות הושמעו נגד מינויו לוועדה של אריאל, איש האיחוד-הלאומי, לצד 'אנשי ימין' נוספים כמו דוד רותם וגלעד ארדן. שומו שמים, הזהירו אותנו, אלו עוד עלולים לבחור לבג"ץ שופטים שישפטו על-פי השקפת עולמם האישית ולא על-פי הדין והצדק. כמה אירונית היתה דווקא הביקורת נגד אורי אריאל, שמשפחתו היא אחת הנפגעות המובהקות משופטים ששפטו על-פי השקפת עולמם האישית ולא על-פי עקרונות הדין והצדק". העצני מספר בטורו על מקרה שבו, לטענתו, בג"ץ נהג באפליה כלפי בתו של אורי אריאל.
משפט
יום הדין של אברהם הירשזון", מכריזה כותרת על שער "ישראל היום". "הירשזון: העונש" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות", וב"מעריב" מחברים את גזר הדין הצפוי להינתן היום להירשזון עם זה של שלמה בניזרי ומעניקים להם את הכותרת הראשית ואת רובו של השער תחת הכותרת "יום הדין". לקישוט מוסיפים טור של נתן זהבי, התערובת הרגילה של נאצות וחרפות שאינה מחדשת דבר, אך בהחלט מספקת פורקן מהסוג הפרימיטיבי שכה חסר בארצנו.
כל הצרמוניה הזו צורמת במיוחד משום שחרף העובדה שמדובר ב"סטורי" ברור, ולא "נון-סטורי", הרי שברור גם כי זהו "נון-ניוז": דיווח על כך שאירוע עתיד לקרות, במדיום שמגבלותיו אינן מאפשרות לו לדווח בזמן אמת (הנה כבר נודע כי עונשו של בניזרי הוחמר ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר).
ואפשר גם כך: "לקראת גזר הדין: הירשזון השיב 570 אלף שקל מכספי הגניבה". זו הכותרת שנתנו ב"דה-מרקר" לידיעה, וכך גם יידעו את הקוראים שלהם בדבר גזר הדין הצפוי וגם סיפקו מידע אמיתי. הירשזון טוען באמצעות עורך-דינו כי שילם, ב-24 צ'קים, 1.16 מיליון שקל מ-1.7 מיליון השקלים שגנב (סכום משוער). עורך-הדין של הסתדרות העובדים הלאומית, שממנה גנב הירשזון, טוען כי הסכום שהירשזון גנב שווה היום הרבה יותר כסף, וכי "נתבע ממנו את היתרה". עוד אמר כי "אנחנו מבינים היטב למה הירשזון החזיר את הכספים דווקא היום. חשוב לזכור שהוא פגע בהע"ל באופן קשה מאוד: גרם לסגירת 13 מעונות לאמהות עובדות בפריפריה והביא באופן ישיר לפיטוריהם של לפחות 14 עובדים [...] יש לנו נזק אדיר, ואנחנו עובדים עד עכשיו על השיקום. לכסף שהוחזר יש מטרות טובות".
לא רק שרים, גם עבריינים מן השורה מורשעים ונשלחים לבית-האסורים. מאמר המערכת של "הארץ" דן היום בהרשעתו של העבריין אסי אבוטבול ושליחתו לכלא ל-13 שנות מאסר ("הרשעה כהרתעה") ועל הדרך מחלק מחמאה לחביב המערכת, ניצב בדימוס משה מזרחי.
פשרה?
"דה-מרקר" מדווח היום כי "נתניהו פסק לטובת פישר" במחלוקת בין בנק ישראל למשרד האוצר על הפיקוח של האחרון על הסכמי השכר בראשון. "ראש הממשלה קיבל את עמדת בנק ישראל, שיוכל לערער על החלטות האוצר בנוגע לשינויים בשכר עובדיו", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בעמ' 6. "הושגה הסכמה בנוגע להרכב הוועדה המוניטרית בבנק ישראל. פישר: ההחלטה תקדם את בנק ישראל. שר האוצר: החוק שומר על מנגנון הפיקוח באוצר ועל עצמאות הבנק". טור הפרשנות של נחמיה שטרסלר מוכתר בכותרת: "פישר כאחרון ראשי הוועד בחברת החשמל". במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" קובע סבר פלוצקר "החלטת נתניהו: פוליטיזציה מסוכנת לבנק ישראל", שאולי לא יהיה תלוי באוצר, אבל מעתה יהיה תלוי בראש הממשלה.
דיבוב קרובים
אתמול במהדורה היומית המקוונת של "מקור ראשון" הביא אסף גולן דעות של שלושה רבנים (דוד מרדכי, חיים הורוביץ ובני קלמנזון) ביחס לשאלה, "האם ראוי לראיין משפחות לאחר מקרי אסון". כל הרבנים מביעים דרגות שונות של זעזוע מן המנהג העיתונאי הידוע, אולם בשורה התחתונה אף אחד מהם אינו פוסל את הדבר, אלא רק מצמיד לו סייגים: לא לפני ההלוויה, לא לדחוף מיקרופון בכוח וכן הלאה. הרב קלמנזון מזכיר גם כי לראיונות כאלה עשוי להיות ערך טיפולי למשפחה עצמה.
היום במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מאמצים את ההנחיות של הרבנים בלוויית הקלות, ומקדישים את השער והכפולה הפותחת לראיון עם משפחתו ומקורביו של המטייל איתי אליאס, שנרצח אתמול במהלך שוד בקוסטה-ריקה, ולטור של אחיו, עדי, ששהה איתו בזמן הרצח.
ענייני תקשורת
ידיעה ב"דה-מרקר": נכשל הליך הגישור בתביעת הדיבה על סך מיליון שקל שהגיש עידן עופר נגד העיתונאי מיקי רוזנטל. ועוד ידיעה: "'הארץ': בזק מטרפדת מכירת מניותינו בוואלה כדי לקנותן בעצמה".
הפרסומאים של ערוץ 10 הגו מודעה: תחת הסלוגן "מותר לחשוב גם בקיץ..." יציג הערוץ מבחר תוכניות איכות, כאלו שגורמות לך לחשוב ואינן רק חטיף בידור דל קלוריות. אלא שהפרסומאים שוב פעלו, כנראה, במנותק מהאנשים שהם מפרסמים, והכינו תבנית שבה צריכות להופיע לא פחות מחמש תוכניות! עכשיו לך תמצא חמש תוכניות "שגורמות לך לחשוב" בטלוויזיה המסחרית. וכך במודעות המתפרסמות היום בעיתונים, לצד תוכנית הדוקו-אקטיביזם "אורלי וגיא בע"מ" ותוכנית המגזין "המקור", מתפרסמות גם סדרת המצלמה הנסתרת "שומר מסך", "מופע הלילה" של ליאור שליין, והטראש-ריאליטי "הבלוק". הלוגו בתחתית המודעה, "מוגש כחומר למחשבה, ערוץ 10", חושף את הקלפים: מדובר, כנראה, במודעה המכוונת כמסר לפרנסי הערוץ עצמם.
הדר חורש מפרסם היום במדור הדעות של "מעריב" טור על טוויטר תחת הכותרת "עד הגימיק הבא". "לטוויטר מיליוני משתמשים, אבל אין הכנסות. כמה זמן היא יכולה לשרוד". שאלה לגיטימית, אם כי באותה מידה ניתן היה להחליף את המלה "טוויטר" ב"מעריב".
היום על שער המוסף "גלריה" מתפרסם ראיון של מיה סלע עם הסופר ניק ליירד. "הזוגיות עם סמית, סופרת מפורסמת ועטורת פרסים, גורמת לליירד לא מעט כאבי ראש", כותבת סלע, ומסבירה שהגורם לכאב הראש הוא העיתונות, המציקה לליירד בשל אשתו. "בעיתונות הבריטית, שנודעה בחוסר הרחמים שלה כלפי ידוענים, נכתב שליירד שונא עיתונאים", כותבת סלע, ומוסיפה שליירד מכחיש ומסביר: "רבים מחברי הטובים כותבים בעיתונים, ולי יש טור ב'גרדיאן'. אבל כמה עיתונאים שיחקו משחקים מלוכלכים עם אשתי, חיכו מחוץ לדלת הבית שלנו במשך ימים, או כתבו עלינו שקרים, ועכשיו, עם האינטרנט, השקרים האלה נמצאים בסביבה לתמיד. אני לא מרגיש נוח לדבר על אשתי. היא מנסה להישאר מחוץ לעיתונים, אז זה לא תפקידי לדבר עליה. סופרים צריכים לדעת להתבונן ולצותת, ולא להיות אלה שצופים בהם".
בהמשך מתנגד הסופר להצעתה של המראיינת "לפוצץ את הבנקים" ולהצהרתה כי "אנחנו חיים בחברה חולה, אף אחד כבר לא רוצה לעבוד ולא רוצה להיות אנונימי, נראה שכולם רוצים את המשרדים והחליפות ולהיות עשירים ומפורסמים". תשובתו: "אולי את קצת פסימית. אם אנשים רק קוראים מגזינים ורואים טלוויזיה, הם עלולים לחשוב שהחברה יותר חולה מכפי שהיא באמת".