תוקם ועדה או שלא תוקם ועדה

התמונות ("התמונות הקשות", לשון אחת הכותרות על שער "ישראל היום") של לוחמי השייטת החבולים בידיהם של אנשי הספינה מרמרה מככבות היום בכותרת הראשית של שלושה מהיומונים. ב"ישראל היום" הן אילוסטרציה לכותרת "נגן על לוחמי צה"ל מחקירות" ("ישראל מעדיפה: ועדה מקומית ו-2 משקיפים"); ב"הארץ" לכותרת הראשית, "נתניהו: ועדת חקירה בינלאומית היא תקדים מסוכן"; ואילו ב"מעריב" נמתח תצלום כזה לרוחב כל השער ומעליו הכותרת "גאווה, לא חולשה", למאמר של יעל פז-מלמד.

ב"ידיעות אחרונות" מתעלמים בשער מהתמונות הסנסציוניות שפירסם אתמול עיתון טורקי, ומתרכזים בעניין האחר, הממשי יותר, שעל סדר היום: ועדת החקירה הצפויה. ובעצם, הכותרת הראשית מלמדת ש"ידיעות אחרונות" בוחר לדון בנושא אחר, שלישי, המעסיק אותו תדיר ובאופן חד-ממדי בחודשים האחרונים: ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"לחץ" היא הכותרת הראשית, והתמונה היחידה על השער (לבד מטור צד ובו הפניות למוספים) היא של נתניהו כשהוא נמוג אל תוך החשיכה. "העולם דורש מנתניהו ועדת חקירה" היא כותרת הגג, וכותרת המשנה מתמצתת את האירועים: "מרתון טלפוני: מנהיגי ארה"ב ואירופה לחצו אתמול על נתניהו להקים ועדת חקירה לאירועי המשט לעזה. אמש דנו שרי השביעייה בהצעה למנות ועדת בדיקה עם משקיפים זרים. בכל מקרה, אף ועדה לא תחקור חיילים". תמצית מאמרו של נחום ברנע מעמוד הדעות מודפסת גם היא על השער ומוקדשת למתקפה ישירה על נתניהו.

ב"מעריב" הכותרת שמתחת לתמונת החייל המדמם היא "אובמה לנתניהו: תחליט כבר". כותרת הידיעה בעמ' 4 היא "ארה"ב לישראל: תפסיקו למשוך זמן", ומלווה אותה תמונה של נתניהו מגרד בראשו. ב"ישראל היום" תמונתו של נתניהו מופיעה לראשונה רק בעמ' 7, תחת הכותרת "לנוכח הביקורת מצד שרי הליכוד הדגיש רה"מ: ההחלטה להקל את הסגר לא קשורה ללחץ הבינלאומי".

"אפשר להתבכיין על צביעותו של העולם", פותח ברנע את טורו ב"ידיעות", "נתניהו עושה זאת טוב יותר מכולם, בבריטון עמוק ובתנועות ידיים נואשות. ההתבכיינות היא מקלטו האחרון של חדל-המעש, הפאניקר, הלוזר. לא היא תחלץ את ישראל מהמצב המורכב שנקלעה אליו. נתניהו חי בהדחקה. כמו באירועי מנהרת הכותל בקדנציה הקודמת שלו, גם עכשיו לא השכיל להבין לאן הדברים יכולים להתגלגל".

אמנם, יש לציין כי גם התקשורת לא השכילה להבין לאן הדברים יכולים להתגלגל, בימים שלפני הפשיטה על המשט. כך או כך, היא נותנת פתחון פה למי שדורש למצות את החקירה עם מי שלא השכיל להבין ואינו עיתונאי. כך בעמ' 3 של "ידיעות" מדווח יוסי יהושוע כי קציני מילואים בחיל הים (מפקדי דבורים ודבורות) "שיגרו אתמול מכתב חריף לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון אהוד ברק, ובו הם קוראים להקמת ועדת חקירה עצמאית וחיצונית שתבדוק את אירועי המשט לעזה". ידיעה דומה מופיעה בעיתונים אחרים וגם בעמ' 3 של "ישראל היום", שם היא אף זוכה להפניה מהשער.

הפובליציסטים כבר החליטו

ב"גלובס" כותב מתי גולן כי "צילומים וידיעות המוכיחים שהמשט אכן לא היה תמים" מעידים על הצלחתם של העוסקים בהסברה, אולם "הבעיה היא שאותה הסברה מנסה לכסות על מה שהיה כאן, אצלנו, בירושלים. בתוך כל הפרסומים החשובים והנחוצים, הולכת לאיבוד העובדה שמבחינת התנהלות הדרג המדיני היה מחדל, ומה שקורה בימים האחרונים הוא ניסיון לטשטש את המחדל על-ידי התמקדות בתפקודם של חיילי השייטת מצד אחד ושל האנשים במרמרה מצד אחר".

"מבחינת הממשלה, כלומר מבחינת הממשלה האמיתית – נתניהו ושר הביטחון, אהוד ברק [...] יש רק ההתנהלות של האלימים במרמרה. לא עוסקים כלל בשאלה למה לא ידענו עליהם, על כוונותיהם ועל הכלים שהעלו איתם לאונייה. הם, הטורקים האלימים, הרעים, בעוד אנחנו הטובים. אבל מבחינת אנשי השייטת", קובע גולן באופן בוטה, "שני הצדדים הם רעים – גם הצד הטורקי שרצה לפגוע בהם, וגם הצד הישראלי שלא עשה די, אם בכלל, כדי למנוע זאת".

"בשבוע שבו קברניטי ישראל יצאו יבשים מהצונמי הדיפלומטי שחוללה הפשיטה הקטלנית על הספינה הטורקית, התפטרו מתפקידם שני מנהיגים, אחד במערב ואחד במזרח", כותב עקיבא אלדר במדור הדעות של "הארץ", "נשיא גרמניה, הורסט קוהלר, העניש עצמו על פליטת פה, ולפיה פעולות צבאיות מעבר לים משרתות את האינטרסים הכלכליים של גרמניה. ראש ממשלת יפן, יוקיו הטויאמה, התפטר כי הפר הבטחה לפנות את הבסיס האמריקאי באי אוקי-נאווה, המפר את מנוחת השכנים. באותה שעה אצלנו, ראש הממשלה ושר הביטחון בורחים מאחריות לקונספציה הרת אסון ומסתירים אותה מאחורי נאמנות כביכול ללוחמי השייטת".

"אנחנו צריכים להקים ועדת חקירה ממלכתית בפרשת המשט לעזה לא בשביל העולם", כותב שלום ירושלמי במדור הדעות של "מעריב", "לא בגלל האו"ם, לא בעקבות דרישת האמריקאים וגם לא עבור הטורקים. אנחנו צריכים את הוועדה הזו בשבילנו, כדי שתחזיר אותנו למסלול, שתזכיר לנו איך צריך לקבל החלטות נכונות, שתסיר מאיתנו את כשלי המודיעין, שתבדוק היטב את ההאשמות החמורות שמטיחים זה בזה הפוליטיקאים, הצבא והמוסד, שתעיף הביתה את מי שצריך או לפחות שתסמן להם (ולנו) את הדרך".

כותרת מאמר מתורגם מה"וושינגטון פוסט" של דן קרצר שמתפרסם ב"מעריב" היא "העולם כועס. לישראל לא אכפת?".

טוב מראה עיניים

כאמור, תמונות חיילי השייטת המדממים והמפוקסלים מלהיטות את יצריהם של רוב עורכי העיתונים. ראשון לכולם – "מעריב", שמגייס את יעל פז-מלמד כדי לספק את הזווית הפובליציסטית של העיתון למה שהוא, מבחינת העיתון, האירוע החשוב של אתמול. פז-מלמד מזכירה לקוראי "מעריב" כי גם ללוחמים יש אמא, ואבא, שבשבילם הם ילדים, וגם היא, פז-מלמד, יודעת בדיוק "איך אמא מרגישה כשהיא רואה את התמונות האלה". מעניין אם ב"הורייט", העיתון הטורקי שבו התפרסמו התמונות לראשונה, פורסם טור של העיתונאית הטורקייה טובאנה צצ-צצקרי, המהגגת על אמותיהם של פעילי השלום על סיפון המרמרה.

עוד בעניין התמונות: בעמ' 2 של "הארץ" מדווח אנשיל פפר כי הטורקים טוענים שהתצלומים שוחזרו לאחר שצה"ל מחק אותם. "גורם בצה"ל" מוסר כי "לא מחקנו תמונות מהמצלמות". "דובר צה"ל מיהר אתמול לנצל את פרסומי תמונות חיילי השייטת החבולים בעיתון 'הורייט', כחיזוק לגרסת הצבא", מוסיף פפר ומצטט את דובר צה"ל: "התמונות הן ההוכחה הברורה והניצחת לאמירות החוזרות והנשנות של צה"ל, כי על גבי הסיפון עלו שכירי חרב שכל כוונתם היתה להרוג את החיילים". ובבלוג "ליטל גרין פוטבולז" טוענים כי רויטרס פירסמו את התמונות מ"הורייט" כשהן מעובדות כך שלא תיראה סכין בידו של אחד מפעילי השלום.

מה לעשות

ב"גלובס" מציע יואב קרני הצעה לא קונבנציונלית. מאחר שלדבריו, מטרת-העל של ראש ממשלת טורקיה ארדואן היא לבודד את ישראל, וכל פעולותיו מכוונות בערמומיות למטרה זאת – על ישראל לא לשחק לידיו ולהגיב באגרסיביות דיפלומטית או הסברתית, אלא דווקא להיענות לדרישתו – המזויפת, אליבא דקרני – להתנצל.

"יעלה הנשיא פרס, או יירד", כותב קרני, "אל בתיהם של הרוגי מרמרה. רוב הישראלים ינשכו את שפתיהם, אבל לפעמים אין ברירה אלא לנשוך שפתיים, ולשתוק. זה עניינה של משמעת לאומית [...] מותר לנחש שבכל ההתייעצויות באנקרה, אפשרות שישראל תתנצל באופן דרמטי לא עלתה על הדעת. המנהיגות הניאו-אסלאמיסטית של טורקיה סומכת על עקשנותה של ישראל, כדי להוסיף ולשמוט את הקרקע מתחת לרגליה. ישראל הגומלת על הדמגוגיה נגדה באהבה, בחמלה, באמפתיה, בצער, בצניעות – תתנגש חזיתית עם הדימוי שהתעמולה הארדואנית שקדה לצייר בימים האחרונים".

למשה ארנס יש עצה אחרת למדינת ישראל: "שמרו על קור רוח והיו חזקים!", הוא מצטט את ז'בוטינסקי במדור הדעות של "הארץ". ובכל זאת, מה לעשות? "גם זה יחלוף", מבטיח ארנס. לא צריך לעשות כלום.

באותו מדור כותב פרופ' סטיוארט כהן טור מאלף על האופן שבו התמודד הצי הבריטי עם הניסיון של אוניות המעפילים בתקופת המנדט לשבור את הסגר על חופי הארץ. "הצלחת המצור הימי לא הצילה את המנדט, וגם לא מנעה את האשמת הבריטים ביישום מדיניות בלתי הומנית ובלתי מוסרית. הלקח ברור: הצלחה מבצעית אינה מובנת מאליה; השגתה דורשת מאמצים ללא גבול. מאידך, גם ההישגים הטקטיים המפוארים ביותר אינם ערובה לניצחון אסטרטגי, שהתנאי לו הוא עיצוב מדיניות נבונה ומעשית".

ריח הגז

בשעה טובה, גם "גלובס" מצטרף למאבקו הצודק של "דה-מרקר" לחלוקה פחות לא-הוגנת של אוצרות הטבע שאולי קיימים בקרקעית ימה של ישראל. "מכתב גלוי ליצחק תשובה" היא הכותרת הראשית של העיתון. תשובה, כזכור, יחד עם חברת נובל האמריקאית, מחזיק ברוב הבעלות על זכיון השאיבה של מצבור הגז (הקיים בינתיים בסבירות סטטיסטית בלבד) לווייתן מול חופי חדרה, וששוויו מוערך בהמונים רבים של מיליארדי דולרים.

מתחת לכותרת מודפסת תמצית מאמר של סטלה קורין-ליבר, המתייחסת ל"קרב על התמלוגים" שניטש כעת בין בעלי ההון והזיכיון ובין המדינה, המעוניינת להגדיל את הנתח הציבורי ברווחי הגז. קורין-ליבר מאשימה את תשובה כי לאחר שניסה להפעיל לחצים על פקידי האוצר, חברי הממשלה וחברי הוועדה שמונתה להחליט באשר לגובה התמלוגים – הוא כעת מנסה להפעיל את הממשל האמריקאי כדי שילחץ על נתניהו.

"זהו לחץ שמשתמש, כמה מביך, ביחסים הבעייתיים בין נתניהו לנשיא האמריקאי ברק אובמה", קובעת קורין-ליבר, קוראת, "תשובה, שתף את האזרחים", ומזכירה: "אגב, שיעור התמלוגים שמשלמות חברות הנפט והגז לממשל האמריקאי גבוה מזה שבישראל, ואפשר שגם שיעורי המיסוי הנוכחיים...".

ואילו ב"דה-מרקר" הכותרת הראשית, המודפסת גם כידיעה על שער "הארץ", היא "המדינה לתשובה: החזר 10 רשיונות לקידוחי גז ונפט". "משרד התשתיות פנה לחברות דלק-קידוחים, אבנר-חיפושי-נפט ונובל-אנרג'י האמריקאית בדרישה להחזיר חלק ניכר מרשיונות חיפושי הגז והנפט שברשותן. לטענת המשרד, מספר הרשיונות של החברות חרג מהמותר בחוק. שר האוצר שטייניץ על תגליות הגז: המדינה התנהלה בשלומיאליות בכל הקשור לתמלוגים" (אבי בר-אלי).

ריח הכסף

"ישנן ראיות חדשות, שמחזקות את החשד נגד רועי ורמוס, מנכ"ל בית-ההשקעות פסגות, ושי ירון, מנכ"ל פסגות ני"ע, בנוגע למעורבותם בפרשת הרצת ני"ע בפעילות הנוסטרו של בית-ההשקעות הגדול במדינה", כותבים חן מענית ורון שטיין ב"גלובס". "כך עולה מבקשה להטלת ערבויות על השניים, שהגישה רשות ני"ע, בראשות פרופ' זוהר גושן, לבית-משפט השלום בתל-אביב". השניים מספקים גם את תקציר האירועים עד כה בפרשת פסגות.

"אחת הסיבות העיקריות בגללן החליט שר החקלאות שלום שמחון לעזוב את תפקידו ולהתמנות ליו"ר הקרן הקיימת לישראל, לפחות לדעת פרשנים פוליטיים, היא שקק"ל אינה כפופה לביקורת מבקר המדינה", פותח משה ליכטמן כתבה ב"גלובס" העוסקת בכוונתו של המבקר להחיל את סמכותו גם על גופים כמו הקרן הקיימת לישראל (וב"מעריב": "מפלה לברק: מינוי שמחון לקק"ל מתעכב").

ליכטמן, מי שארבעה תחקירים שלו הביאו לחקירות המבקר בדו"ח האחרון שהתפרסם, חתום גם על התחקיר שהתפרסם בגליון "גלובס" האחרון, ובו הוא ממשיך לעסוק בעלילותיו של ראש עיריית רמלה יואל לביא, מעלה טענות על ניגודי אינטרסים והטבות למקורבים בתחום הנדל"ן ומספר על מנהגו של לביא לענות על שאלות המופנות אליו בנושאים רגישים על-ידי כתיבת התשובה על לוח בעט מחיק.

במקום העיתון "כלכליסט" מחולק היום למנויים סיקור של ועידת נדל"ן. שער העיתון – כל השער – ו-14 העמודים הראשונים מוקדשים כולם לסיקור כנס שחשיבותו העיקרית היא שמי שיזם אותו הוא "כלכליסט". האיש העיקרי שיוצא נשכר מהפרסום הוא שר השיכון אריאל אטיאס, שזכה לקידום מקדים על שערי העיתון וכעת זוכה לכותרת הראשית עם "הצעה מפתיעה" (פטור ממע"מ לזוגות צעירים). לידיעה על המשך ההסתבכות של רועי ורמוס בפרשת פסגות נמצא מקום בשער המדור "השוק". על הגז של יצחק תשובה – אף מלה.

שפעת החזירים

שפעת החזירים, זוכרים? "כשארגון הבריאות העולמי הכריז על שפעת החזירים כמגפה", מזכירה כותרת המשנה לכתבה מעניינת של תומר ולמר בעמ' 12 של "מעריב", "מיהרו מדינות העולם לרכוש חיסונים במיליארדי דולרים. כעת נטען: מדענים בארגון שהחריפו את הבהלה הסתירו את קשריהם העסקיים עם חברות המייצרות את החיסונים".

ענייני תקשורת

"אודי אנג'ל הפעיל את זכות הסירוב שלו לעסקת פולאר-גלעדי והביע את כוונתו לרכוש את מניותיו של אביב גלעדי בזכיינית ערוץ 2 רשת", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס". "אנג'ל הודיע כי יקנה את המניות באותם התנאים שהוצעו לחברת פולאר-תקשורת. זאת, למרות שלפי שעה הוא מחזיק במקסימום המניות שמאפשר לו החוק – 51%".

"גם התקשורת מרוויחה בגדול מהרתיחה בתחום המגורים", קובעת ב"גלובס" עינת פז-פרנקל. "ההוצאה לפרסום נדל"ן זינקה בארבעת החודשים הראשונים של 2010 ל-34 מיליון שקל, לעומת 13 מיליון שקל אשתקד; נתוני חברות אזימוט וזניט-מדיה מגלים כיצד מתחלקת העוגה ואיזה מדיה הכי אפקטיבית [...] במהלך הרבעון הראשון של 2010 הגיעו 33% מרוכשי הדירות אל משרדי המכירות בעקבות מידע שהשיגו באינטרנט, ובכלל זה פרסום מקוון; 35% למדו על הפרויקט ממידע בעיתונות הכתובה, ובכלל זה מודעות; 17% הגיעו לאתר הבנייה בעקבות שלטי חוצות; 13% ראו כתבות או פרסומות בטלוויזיה מהן למדו על הפרויקט; ולבסוף, נתון שמטיל בספק את הסלוגן 'הפרסום ברדיו עובד' בתחום הנדל"ן – כ-2% שמעו על הפרויקט ברדיו. במלים אחרות, מסתבר שבפרסום נדל"ן, המלה הכתובה היא הקובעת".

אסי עזר, אחד המנחים של תוכנית הריאליטי הפופולרית "האח הגדול", מתח ביקורת על השר אלי ישי בחשבון הטוויטר שלו. "אני מעוניין לשלול את האזרחות של שר הפנים האווילי, הוא בושה לכנסת, לממשלה ובעיקר לעולם הדתי. כל-כך הרבה בורות באיש אחד". ישי מיהר לנסות ולהוכיח את טענותיו של עזר וקרא לשידורי קשת לפטר אותו, מדווח רן בוקר ב"מעריב", משום ש"הגיבוי שנתן עזר בהתבטאותו לח"כ זועבי הופך אותו לשותף למעשה הבגידה". לא ברור מדוע לא נדרש להוציא את עזר להורג, כראוי לבוגד.