אמצעי התקשורת הישראליים מאז הטבח של ה-7 לאוקטובר עסוקים תדיר בבניית המיתוס של דמותו של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה ובמידה רבה האיש שאחראי למלחמת "חרבות ברזל".

מדוע התקשורת עוסקת באופן כמעט אובססיבי בדמותו של סינוואר? לכאורה, העיסוק הנרחב של התקשורת הישראלית בסינוואר מתבקש מבחינה עיתונאית: הוא הצליח לעשות לישראל מה שאף טרוריסט לא הצליח לעשות לפניו. מתנהל אחריו מצוד, והתנקשות בו תחשב ל"תמונת ניצחון". אלא שהעיסוק בסינוואר חורג מהפריזמה החדשותית אל עולמות המיתוס.

ישנן דוגמאות רבות לסיקור המיתי של סינוואר מאז הטבח. התקשורת הישראלית הקדישה לו סרטי תעודה (כמו זה ששודר בתוכנית "זמן אמת" בתאגיד כאן) ועסקה בפרטי חייו ובנשותיו, ב"אולפן שישי" דיווחו בהתפעלות כיצד תירגם לערבית ספרים שכתבו ראשי השב"כ בעת שהותו בכלא הישראלי וידיעה על כך שדיבר במנהרה עם חטופים מישראל נופחה מעבר לכל פרופורציה. כך למשל, עמית סגל שיווק את האייטם בחשבון הטוויטר שלו כ"סיפור הכי מטורף ששמעתי במלחמה".

ההתעסקות בסינוואר כדמות רצחנית וברברית מאפשרת לחברה הישראלית, באמצעות התקשורת כסוכנת חיברות, לכונן מחדש את הרציונליות והשפיות שלה ובכך לטפל בטראומה שיצר טבח ה-7 באוקטובר.

התיוג של סינוואר כמפלצת מוצג בתקשורת כניגוד בינארי לישראלי השפוי והרציונלי. שני דימויים שהופיעו באמצעי התקשורת מדגימים את המיתיות של סינוואר: מחד, סינוואר כ"צל"- צילום בו הוא נראה במצלמות האבטחה, נע בתוך המנהרות עם משפחתו, תפס את כותרות כל מהדורות החדשות. מאידך, סינוואר כ"עכבר"- דמותו בתוכנית הסאטירה הפופולרית "ארץ נהדרת".

הצל הוא ארכיטיפ המתאר את החלקים באישיות האדם להם הוא מתנכר ומתכחש. סינוואר כ"צל" הוא הדמות עליה אנו משליכים את מה שאנו חושבים על ה"אחר" שאותו אנו לא מבינים. הוא מעורר בנו רגשות שליליים אך הוא גם דמות חידתית שגוררת דיון תקשורתי ער באופיו ואישיותו.

סינוואר כ"עכבר" משחק עבור החברה הישראלית תפקיד כפול. הקונוטציה הראשונית של המילה עכבר היא שלילית ביותר. תחושות דחייה, גועל ואף אימה מלוות את המפגש עם העכבר. התגובה המיידית היא ניסיון לברוח בבהלה. כך גם סינוואר מעורר בנו פחד וגועל. העכבר מתחבא בתוך הבית, מכיר את החורים המתפתלים בקירות ויוצא בהיחבא בחושך. כך גם סינוואר מתחבא במנהרות בעזה, מכיר את פיתוליהן ויוצא מהן בהיחבא. אנו מנסים למגר את נוכחותו הפיזית של העכבר בחיינו על ידי שימוש ברעל ובמלכודות. כך גם עם סינוואר, מנסים להגיע אליו בשלל דרכים מתוחכמות.

לעומת זאת, בתרבות קיים גם עכבר מסוג אחר, דמות חיובית ומואנשת כמו מיקי-מאוס. הוא זריז, שובב, ממזרי, לעיתים סוכן של טוב ועזרה אשר דרכו מועברים ערכים חינוכיים. ואכן הדמות של סינוואר כפי שהיא מגולמת על-ידי אלי פיניש במערכונים של "ארץ נהדרת", מופיעה כעכבר צוחק ושובב, המתלוצץ עם החטופים ועם עיתונאים המראיינים אותו.

לסיכום, התקשורת הישראלית מציגה את סינוואר בשלל דימויים מיתיים, כדי לכונן מחדש את שפיותה של החברה הישראלית ולהתכתב עם הלך הרוח הפטריוטי שלה.
.
ד"ר ניסים כץ הוא מרצה לתקשורת בסגל בכיר במכללה האקדמית כנרת