סקר חדש שנערך לאחרונה בירדן חושף תופעה נפוצה בעיתונות הערבית (וגם אצלנו): טיפול ממשלתי בעיתונאים בשיטת "החיבוק הידידותי". לאמור: בשנתיים האחרונות, במקום צנזורה קפדנית ותכתיבים ישירים, החלו השלטונות לאפשר פתיחות מוגברת לתקשורת וחופש דעות ודיווח במידה שלא אושרה קודם לכן, תוך כדי פיתוח גישה חדשה להבטחת התמסרותם של מעצבי דעת הקהל, שעיקרה שידול וחלוקת הטבות.
בירדן אמורים הדברים בראש וראשונה בעיתונות המודפסת, שכן אין שם, בינתיים, תחנות טלוויזיה פרטיות, אך גם בשפע של אתרי אינטרנט חדשותיים, שהופכים במהירות לאמצעי עיקרי להפצת מידע. עורכי האתרים הללו, אגב, מתלוננים (כמו אצלנו) שהם מופלים לרעה על-ידי הממשלה, ולאחרונה אף החרימו, בצעד הפגנתי, תדריך סגור שנתן ראש הממשלה נאדר א-דהבי.
כמה נתונים: בירדן פעילים כ-1,500 עיתונאים, 80% מהם מועסקים בשישה מוסדות בלבד. לרובם תואר ראשון, וקרוב למחציתם מחלטרים בקביעות במקום עבודה נוסף. המשכורת הממוצעת נעה סביב 500 דינר (כ-3,000 שקל) לחודש. רק כרבע מהם מועסקים בכלי תקשורת שלממשלה אין חלק בהם.
מכון אל-קודס בעמאן, בניהולו של עורייב רנתאווי, חילק שאלונים לכ-1,300 מעיתונאי ירדן כדי לבדוק כיצד פועלת שיטת "החיבוק הידידותי" ועד כמה עולה בידי השלטונות לכוון בדרך זו את הסיקור.
הנה אחדים מן הממצאים המעניינים:
- 49% מן הנשאלים סיפרו כי חוו בעצמם סוגים שונים של "חיבוק ידידותי".
- 32% אומרים שה"חיבוק" מתבצע בעיקר באמצעות הבטחות למשרות בכלי התקשורת שבשליטה רשמית (הטלוויזיה, הרדיו וכו').
- 17% דיווחו על הצעות כספיות בדמות מלגות ומענקים למיניהם.
- רק 7% מסרו ש"מחבקים" אותם בעזרת הדלפות או גישה לראשי הממשל.
לא רק הממשלה הירדנית מנסה להשפיע כך על העיתונאים. 96% מן הנשאלים סיפרו על "חיבוק ידידותי" מצד אנשי עסקים בולטים מן המגזר העסקי, ו-38% לא חששו לומר שגם שירותי הביטחון מתאמצים "לחבק" אותם.
עד כמה יעילה האסטרטגיה ההסברתית החדשה שאימץ המלך עבדאללה תעיד העובדה ש-81% מהנשאלים אמרו כי הצנזורה שהם נתקלים בה מקורה בהנהלת כלי התקשורת שבו הם עובדים, ולא בגורם חיצוני. יותר עיתונאים דיווחו על לחצים מצד ראשי השבטים ואנשי דת (54%) מאשר מצד שירותי הביטחון (38%).
עם זאת, קריאה שיטתית בעיתונות הירדנית מעלה ש"החיבוק הידידותי" רחוק מלנחול הצלחה מלאה: יש שפע של ביקורת על הממשלה ושריה, וכמובן לא על המלך עצמו. בעלי הטורים בעמודי הדעות נעשו תוקפניים ובוטים פי כמה משהיו לפני שנתיים. כמה מהם גרמו להדחת ראש הלשכה המלכותית באסם עוואדאללה באמצעות מסע אישי חריף נגדו. אחרים נרתמו לקו שנקט ראש המודיעין הכללי הקודם, שחתר להתפייסות בין ירדן לחמאס אחרי עשור שלם של כמעט נתק. ניטש ויכוח ער למדי כמעט בכל הסוגיות שאינן קשורות לארמון, וגם ניכרת התרחבות טבעית של עיתונות השמועות, הרכילות והסנסציה.
בקצרה: מתחבקים ומפרסמים.