מאז שנת 2000 פחת מספרם של עובדי עיתון "ידיעות אחרונות" בשני שלישים, מכ-1,250 עובדים לכ-460; מספר העמודים המודפסים בעיתון ירד באותה תקופה בשיעור ניכר עוד יותר, של כ-88% – כך לפי נתונים שסיפקה הנהלת העיתון.
לפי "ידיעות אחרונות", בשנת 2000 היקף ההדפסה בעיתון היה גדול יותר משל כל יתר העיתונים במדינת ישראל ביחד, עם "שש מכונות הדפסה שהדפיסו יומם ולילה מאות מיליוני עמודים מדי יום". ואולם, מאז חל שינוי בהרגלי צריכת החדשות וענף העיתונות המודפסת הצטמק ודעך. בעיתון מצביעים על מגפת הקורונה ותקופת המלחמה הנוכחית כסיבות נוספות להצטמקות העכשווית של העיתון, "כיוון שהכנסותיו של העיתון תלויות במספר העמודים המודפסים ובהיקף הפרסומות הנמכרות באותם עמודים".
בהנהלת העיתון, שעודנו הנמכר בישראל, טוענים זאת במענה לבקשה שהגישה ההסתדרות יחד עם ועד עובדי דפוס גלעד נגד החברות "ידיעות אחרונות" בע"מ, דפוס "ידיעות אחרונות" בע"מ ודפוס גלעד בע"מ. בבקשה נטען, באמצעות עורכי-הדין רענן שקדי ושרי אמרוסי-ישי, כי פיטוריהם המסתמנים של ארבעה עובדים מאורגנים שלכל אחד מהם ותק של עשרות שנות עבודה בעיתון עומדת בניגוד להסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2000, שמבטיח להם תעסוקה עד גיל 67.
ההסכם משנת 2000 נחתם עם ועד עובדי הדפוס בעיתון בעקבות רצונה של ההנהלה אז להכניס טכנולוגיות חדשות שייתרו את העסקת רוב עובדי הדפוס והמסדרה. הנהלת העיתון ועובדי הדפוס הגיעו להסכמה רק לאחר מאבק איתנים שכלל שימוש של הנהלת "ידיעות אחרונות" במאבטחים חמושים, גדרות תיל, תקיפות אלימות ושיתוף פעולה עם יריבים עסקיים, כמו גם עם ועד העיתונאים של "ידיעות אחרונות".
תוקפו של ההסכם מיום חתימתו עמד על 99 שנה, כדי לוודא שכל עובדי הדפוס והמסדרה שנותרו בעיתון לאחר חתימתו יעבדו בו עד לצאתם לגמלאות.
בהנהלת "ידיעות אחרונות" טוענים מנגד, באמצעות עו"ד אריאל שמר, שדווקא משום שההסכם נחתם לתקופה כה ארוכה ניתן לבטלו. לדבריהם, הנקיבה במספר של 99 שנים כמוה כהכרזה שההסכם אינו לתקופה קצובה, ועל כן ניתן לבטלו בהודעה חד-צדדית. כדי להצדיק את הצורך בביטול ההסכם מציינים בעיתון את הנתונים הכספיים שצוטטו לעיל ומבקשים מבית-הדין לעבודה להסתפק בהם כדי לקבל את טענות הנהלת העיתון בלי לחשוף מסמכים פנימיים.
"הנתונים הכלכליים המדויקים של כל גוף משפטי, כמו גם בכל עיתון כפי שהם משתקפים במאזן ודו"חות הרווח וההפסד, הינם סודות כמוסים של כל העיתונים בכל תחומי העיתונות המסחרית הכתובה בארץ ובעולם", טוענים ב"ידיעות אחרונות".
"נתונים אלה נשמרים מכל משמר בכספות וחשופים לעיניהם של בודדים בלבד במערכות העיתונים עצמם. הטעם לכך נעוץ בעובדה שמדובר במידע קריטי ליכולתו של העיתון למכור את שירותיו (בעיקר הפרסומות המתפרסמות בו) ולהתקיים. גילוי הנתונים האמורים עלול להסב נזק שאין לו שיעור, אין לו מידה ואין לו תיקון".
מחר (24.12) צפויים הצדדים להיפגש באולמה של השופטת אריאלה גילצר-כץ, סגנית נשיא בית-הדין לעבודה בתל-אביב.
9874-12-13