רוב תושבי עזה לא תמכו במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר ולא השתתפו בה, אך הם כעת משלמים את המחיר ויש להם מה להגיד, כותב האנליסט האמריקאי ממוצא עזתי אחמד פואד אל-ח'טיב.

מאז הפסקת האש בחודש שעבר מתרבים הקולות בתוך הרצועה המשמיעים בגלוי את המיאוס שלהם מחמאס ואת הזעם כלפי ההרס שהמיטה פעולתו על הרצועה; רבים אחרים, גם אם אינם מביעים זאת בגלוי, חושבים כך. אולם לטענת אל-ח'טיב, ככל שתימשך פעולת ישראל באופן בו התנהלה עד כה, חמאס עשוי לצאת ממערכה זו דווקא מחוזק ועם תמיכה גדולה מאי פעם.

אל-ח'טיב, שכותב במגוון פלטפורמות וגם מביא באופן תדיר קולות מתוך הרצועה בחשבון הטוויטר שלו, בחר במה ייחודית עבור הניתוח העוסק בתוצאותיה הצפויות של הטקטיקה הישראלית - אתר החדשות היהודי-אמריקאי הוותיק "פורוורד" (Forward).

לפי אל-ח'טיב, המיאוס מחמאס בקרב אנשי הרצועה החל עוד הרבה לפני המלחמה הנוכחית וההרס והאומללות הנוכחיים רק מציפים אל פני השטח את מה שרבים חושבים. מחאות ציבוריות גדולות בתוך הרצועה בקיץ האחרון, שחמאס הצליח לדכא בכוח ולהסיר מסדר היום, היו רק הביטוי האחרון לכך בשנים האחרונות.

אל-ח'טיב מסתמך על שיחות שערך בתקופה הנוכחית עם תושבי הרצועה ועל היכרותו עם אנשיה כמי שגדל בעזה ומשפחתו עדיין שם, ומנתח שורה ארוכה של התבטאויות בכתב ובווידיאו מזמן המלחמה. לדבריו, רבים מבקרים בחריפות את חמאס ואף קוראים לו לשחרר הן את החטופים הישראלים והן את אנשי עזה מאחיזתו, לאחר שהוכיח כי אין לו כל רצון או יכולת לדאוג לאנשי הרצועה הנמקים תחת תנאי המלחמה שעה שאנשיו מוגנים במנהרות.

אל-ח'טיב מסתמך גם על סקר שפורסם על ידי Arab Barometer לפיו רוב תושבי הרצועה מאסו בחמאס וכי הם מעדיפים את הרשות הפלסטינית ואת פתרון שתי המדינות על פני מאבק בישראל.

ועם כל זאת, כותב אל-ח'טיב במידה רבה של אכזבה, בכוחה של עוצמת המלחמה של ישראל להאפיל על הקולות הביקורתיים והאמיצים של אנשי עזה מלפני המלחמה ולהפוך את אלו שיוצאים כנגד חמאס היום לבלתי-מורגשים ולבוגדים.

זאת מפני שבעוד הציבור העזתי מאס בממשל חמאס, שמצטייר כמושחת וכבלתי-יעיל, קשה הרבה יותר בנסיבות כאלה לצאת נגד הרעיון של ההתנגדות המזוינת, הנהנה מתמיכה רחבה גם בקרב אלו שאינם תומכי חמאס. זאת בין היתר הסיבה שבגינה חמאס זוכה לאהדה בגדה המערבית, באחוזים גבוהים יותר מאשר בעזה, על אף שתושבי הגדה אינם מעוניינים בהכרח בממשל חמאס כתחליף למצב הקיים.

חמאס מבין זאת היטב, ועל כן גם במלחמה הנוכחית הוא מדגיש את הישגיו המבצעיים המאפילים על כישלונותיו כממשל מתפקד. זו היתה גם הסיבה למתקפת 7 באוקטובר, כותב אל-ח'טיב. לא תגובה לאלימות מתנחלים או ניסיון לפרוץ את המצור, אלא צעד לחיסול גל המיאוס והביקורת הפנימית.

סקרים שנערכו מאז 7 באוקטובר מצביעים על כך שההימור השתלם ושהתמיכה בחמאס אכן עלתה למרות ההרס וכמות הקורבנות האדירה. גם התבטאויות אחרונות של בכירי חמאס הדגישו ששליטה בעזה לא היתה המטרה הסופית של חמאס מעולם אלא חיזוק רעיון ההתנגדות המזויינת בקרב תושבי הרצועה.

"האמת המצערת", אל-ח'טיב כותב, "היא כי האופן שבו ישראל מנהלת את המלחמה הזו לא יאפשר להגיע לפתרון בר-קיימא ולהבטיח ביטחון לישראלים ולפלסטינים. היא בסופו של דבר זורעת את הזרעים של אלימות, קיצוניות ושנאה נוספים, ומקשה על פעילים אנטי-חמאסים ועל קבוצות אוכלוסייה גדולות שאינן מזדהות עם חמאס לבטא את מה שהן באמת מרגישות ולהוות אתגר לשליטה של חמאס. הפעולה הצבאית של ישראל מוכיחה שחמאס אינו הולך להיעלם, הוא ישרוד כקבוצה פוליטית בתוך הפרויקט הלאומי הפלסטיני".

בינתיים, מי שמשלמים את המחיר הם תושבי עזה, כמו דודו של אל-ח'טיב שגופתו חולצה מבין ההריסות שבוע לאחר שתקיפת צה"ל הפילה את הבניין שבו שהה; או אחיו שנאלץ בהיעדר מים להשקות את ילדיו מי ים מורתחים. האם יש באלו כדי להכריע את חמאס? שואל אל-ח'טיב.

היעדים שהציבה לעצמה ישראל מביאים להרג אוכלוסייה אזרחית בהיקף עצום, אשר יביא בסופו של חשבון לכך שגם המתנגדים לחמאס יאמצו את המאבק המזוין כאופציה היחידה, הוא כותב. במקום להחליש את חמאס, ישראל הורגת גם את המתנגדים לחמאס, מבעירה את האזור כולו, מגבירה את האנטי-ישראליות בכל העולם ומביאה להקפאת מאמצי נורמליזציה מול מדינות שמתנגדות לחמאס בדיוק כמוה.

גם המאמץ להגיע למפקדים בכירים בחמאס או לראשיו איננו יעד אסטרטגי. אל-ח'טיב מציין כי הוא זוכר כילד ברצועה את החיסולים הממוקדים שביצעה ישראל בבכירי חמאס - מסאלח שחאדה, דרך השיח' יאסין ועד עדנאן אל־ע'ול. האם כל אלו הצרו את צעדיו של חמאס ברבות השנים? המצב הנוכחי מוכיח שלא. קל וחומר היום, כשהקאדר של חמאס מפותח הרבה יותר, ודור המחליפים הבא כבר מוכן ומוכשר.

לא משנה כמה תארך תקופת הכיבוש הישראלי ברצועה, כותב אל-ח'טיב, ברגע שישראל תיסוג חמאס יתפוס את השטח מחדש, הכיבוש רק יגדיל את כוחו ואת המוטיבציה העממית להצטרף אליו. חִשבו על הטליבאן ששרדו 20 שנה של כיבוש אמריקאי באפגניסטן, הוא מבקש מהקוראים. ההרס וההרג האדיר בסופו של דבר רק יגישו את הרצועה לחמאס על מגש של כסף, אם לא את הזירה הפלסטינית כולה, שכן הם יוכיחו לפלסטינים שחמאס צדק ושישראל מבינה רק כוח ויודעת רק להפעיל כוח.

הפתרון לבעיית חמאס אינו יכול אם כן להסתמך על יכולות צבאיות בלבד. הקצב הבלתי-נתפס של הרג האוכלוסייה האזרחית והיחס בינה ובין החמושים ההרוגים משחקים לטובת שרידותו של חמאס. במקום זאת, על ישראל ותומכותיה לפעול באמצעים פוליטיים, כלכליים ובינלאומיים לבידודו של חמאס, בה בשעה שהן מציבות בראש סדר העדיפויות את השמירה על האוכלוסייה האזרחית ומאפשרות לה אופק של חיים שלא תחת שלטונו של חמאס.

כדי שלא תהיה פלטפורמה להתחזקות חמאס, הפסקת אש צריכה להיות יעד שאינו רק טקטי, אלא כזה הכולל חילופי שבויים ומשא ומתן להסדר ביום שאחרי וסיוע לאוכלוסייה האזרחית. לאחר מכן, יש לאפשר תקופת ביניים של שיקום הרצועה בחסות כוח שמירת שלום של האו"ם וניהול בינלאומי של הטריטוריה באופן זמני כתחליף לממשלה.

על האו"ם להפעיל בינתיים מסדרונות אוויריים וימיים על פי תשתיות ופרוטוקולים ידועים המופעלים באזורי מלחמה אחרים בעולם או באתרים של אסונות טבע. חמאס ישרוד כאידאולוגיה, אבל אופן ניהול המלחמה יקבע האם הוא גם ייהנה מתמיכה בקרב הציבור הפלסטיני ביום שאחרי המלחמה.

דותן הלוי הוא מתרגם וכותב בצוות פרויקט אופק, מבית מכון ון ליר והפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מאתרי תקשורת, מגזינים, בלוגים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית