חוות דעת חריפה נוספת יוצאת נגד הצעת החוק החדשה של שר התקשורת שלמה קרעי, המבקש לנצל את מצב החירום על מנת להרחיב את הזיכיון של בעלי תחנות הרדיו האיזוריות, חלקם מקורבים לליכוד.
"מדובר בהסדר נטול בסיס עובדתי, שאינו חוקתי, הפוגע בחוק יסוד חופש העיסוק ובחוק יסוד כבוד האדם, אשר מהווה צעד נוסף במסע הביזה של נכסי ציבור הנמשך ביתר שאת גם עת מלאו השמים עשן קרבות ותהומות של כאב פעורים בלב החברה הישראלית", נכתב בחוות הדעת שפירסם מכון זולת.
חוות הדעת נכתבה על-ידי פרופ' עמית שכטר ועו"ד עדי שי. שכטר השתתף במספר ועדות שהמליצו על עיצוב אסדרת התקשורת בישראל ואף עמד בראש כמה מהן.
קרעי טוען כי יש להרחיב את תדרי השידור של תחנות הרדיו האיזוריות על מנת "לתת מענה לצורך ביטחוני חברתי לאזרחי ישראל", אלא שתזכיר החוק לא מעמיד שום תשתית עובדתית לקיומו של צורך ביטחוני חברתי בהרחבת תדרי השידור.
לפי קרעי, במידה ומצב החירום במדינה יחריף ואזרחים ייאלצו לשהות זמן ממושך במקלטים, הרחבת שידורי הרדיו האזורי לרחבי המדינה תסייע להם להאזין לתחנת הרדיו האהובה עליהם מבלי לוותר על התרעות פיקוד העורף, ותסייע גם במידה ולא יהיה ניתן לקלוט במקלטים שידורים בתחנות הרדיו ובפלטפורמות אחרות.
כפי שדיווחנו כאן, חוות דעת קודמות הסבו את תשומת הלב לכך שמדובר באבסורד: אם תושבי איזור מסוים ייאלצו לבלות במקלטים, מדוע שירצו להאזין דווקא לתחנת רדיו מקומית של איזור אחר? ואם לא ניתן יהיה לקלוט שידורי רדיו, ממילא לא ניתן יהיה לקלוט גם את שידורי הרדיו של תחנות הרדיו שקרעי רוצה להרחיב את טווח שידוריהם.
שכטר ושי מצביעים על כך כי בנוסף להיות תזכיר החוק מיותר, הוא אף רשלני ומזיק. ראשית, כיוון שהתרעות פיקוד העורף הן אזוריות מלכתחילה, הרחבת שידורי התחנות האזוריות עלולה לסכן חיים שכן אזרחים לא יקבלו את ההתרעות המדויקות לאזור מגוריהם. שנית, מדובר בכאוס טכנולוגי שאינו ישים לביצוע, לדבריהם: "מהלכים אלה מורכבים, עלותם גבוהה ולא ניתן לעשותם בחופזה, מה שהופך את ההצעה במקרה הטוב ללא ישימה כך שתיגנז טרם השלמת הליכי החקיקה, ובמקרה הרע מתכון בטוח לכאוס טכנולוגי ושיבוש במערך השידורים הקיים".
הצעת החוק אינה רק מיותרת ומזיקה, היא גם אינה חוקית, טוענים שכטר ושי. לפי ההצעה של קרעי, בעלי תחנות הרדיו האזוריות הקיימות יוכלו להגיש בקשה להרחיב את שידוריהן, והם בלבד. הסדר זה, לדברי החוקרים, "אינו חוקתי ופוגע באופן לא מידתי בחופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו". במקום לפתוח את האפשרות להקמת תחנת רדיו ארצית חדשה, שר התקשורת מעניק את הנכס הציבורי של תדר ארצי במתנה לבעלי הון, ללא מכרז או תחרות.
לפי מומחי "זולת", הצעת החוק של השר שלמה קרעי אינה רק מיותרת, מזיקה ומנוגדת לחוקי יסוד, כי גם מושחתת. זאת משום שקרעי מעניק הטבות כלכליות ניכרות לאנשי העסקים המחזיקים בתחנות הרדיו האיזוריות, שהרחבת שידוריהן יגדילו את קהל מאזיניהן והכנסותיהן. בכך ירכוש קרעי כוח להשפיע על בעלי התחנות ועל התכנים המשודרים בהן.
"ההסדר המוצע הוא שחיתות ציבורית - משמעו מתן טובות הנאה לבעלי הזיכיון של הרדיו האיזורי וצעד נוסף בהשתלטות השלטון על הרשות הרביעית", כותבים שכטר ושי. "מבין הגדרות המונח שחיתות ישנה אחת המתארת כלשונה את ההסדר - 'פוליטיקאים המעניקים חוזים לנותני חסותם'. שחיתות במובנה העמוק ביותר, הנעשית 'מעל השולחן' ונטולת בושה היא קלפטוקרטיה". לפי המומחים, מדובר ב"צד נוסף במסע הביזה של נכסי ציבור".
בעלי תחנות רדיו איזוריות מקורבים לימין ולליכוד, ואף לקרעי אישית. צביקה שלום, מהבעלים של תחנת הרדיו הביביסטית גלי-ישראל ושל רדיו דרום, מקורב לרב מאזוז, שקרעי הוא מחסידיו. דוד בן-בסט, יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזורי, היה חבר מרכז הליכוד. כוכב תחנת הרדיו 103FM של אלי עזור, שהיא תחנת הרדיו האיזורי הפופולרית ביותר, הוא ינון מגל, מאנשי התקשורת המסורים ביותר לנתניהו.
שר התקשורת קרעי הצהיר בעבר באופן מפורש כי בכוונתו לפעול לסגירת או החלשת הרדיו הציבורי, שהוא היחיד המשדר בפריסה ארצית בישראל, ולהעביר את התדרים בהם הוא משתמש לבעלי התחנות האיזוריות. קרעי גם ניסה בעבר לאסור על תאגיד השידור הישראלי למכור פרסומות בתחנות הרדיו שלו, ובכך להעביר כמאה מיליון שקל מתקציב השידור הציבורי לידי הבעלים של הרדיו האזורי המסחרי.
לסיכום, קובעים שכטר ושי כי "בין התכלית המוצהרת להסדר המוצע אין דבר וחצי דבר ומוטב כי התזכיר לא היה נכתב. [...] מדובר במחטף בזק של נכסי ציבור בחסות הלחימה ובניצול כותרת ה'חירום' לטובת יקירי השלטון, דיירי הקבע במסדרונותיו - בעלי זיכיונות הרדיו האזורי".