"מי ישמור מפני השומרים: תחקיר המיליציות", התחקיר החשוב ששודר השבוע בתוכנית התחקירים "זמן אמת" של תאגיד השידור הציבורי, עסק בהתארגנויות של אזרחים חמושים במעין מיליציות פרטיות ברחבי המדינה, אך פרט אחד בלט בהיעדרו.
התחקיר התמקד בקמפיין "ישראל מתחמשת" של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר; במשה בן זיקרי, מועמד עוצמה-יהודית לראשות העיר חריש וממקימי קבוצת השמירה ההתנדבותית "שומרי הארץ"; ובעבריין המורשע ומועמד הליכוד למועצת עיריית הרצליה רפי קדושים, ממקימי קבוצה דומה בהרצליה. מי שהיתה חסרה בתחקיר זו היועמ"שית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, ששוב בוחרת לשבת על הגדר ולאפשר למצב לאבד שליטה.
עוד קודם למתקפת החמאס הרצחנית ב-7.10 פעלו קבוצות שמירה התנדבותיות ברחבי ישראל. דוגמה אחת היא "סיירת בראל" בבאר שבע שהוקמה על ידי ח"כ אלמוג כהן ממפלגת עוצמה-יהודית. כמתואר בפרסומיה הפומביים באתר האינטרנט ובחשבונות הרשתות החברתיות שלה, הקבוצה מקיימת אימונים בירי, כוללת שלוש "פלוגות" עם הכשרה צבאית-קרבית ומתניידת ברכבים המזכירים בעיצובם ניידות משטרה.
העיתונאי נתי יפת חשף בשנה שעברה ב"הארץ" שכהן, טרם נבחר לכנסת, קרא במשך השנים לאזרחים לקחת את החוק לידיהם ולחיילים להפר את פקודות הצבא; יצא נגד רשויות השלטון והקהילה הגאה, ואף כתב ש"מח"ש כלבי תקיפה של הפוסט נאציזם", "לצאת למלחמה במחוז הדרום" ו"להסיר את הכפפות אם המשטרה לא תסיר את הכפפות".
במענה לבקשות חופש מידע שהוגשו למשרד לביטחון הפנים (שהפך תחת בן גביר למשרד לביטחון לאומי), השיב המשרד לפני כשנה (1.12.2022) כי סיירת בראל "לא הגישה בקשות לרישיון כלי ירייה ובהתאם, לא קיבלה רישיונות, ולכן לא ניתנו החלטות בעניין וממילא לא בוצעה כל פעילות אכיפה מטעם האגף"; במשטרת ישראל השיבו כי "על פי תשובת הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל לא קיים כל שיתוף פעולה כלשהו עם סיירת בראל". במשרד המשפטים ישנה מחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, ושם השיבו, יומיים לאחר מכן, שגם אצלם "סיירת בראל" אינה מופיעה ברישומים.
כידוע, משרד הבריאות מבצע פעולות פיקוח ואכיפה על מנת שאנשים לא יעסקו ברפואה גם ב"התנדבות" אם אין להם רישיון. באותו האופן, לא יעלה על הדעת שהמחלקה הרלוונטית במשרד המשפטים תתעלם מכך שקבוצות חמושות פועלות ללא פיקוח ורישיונות - רק כי מדובר במתנדבים.
אם היתה רוצה, היועמ"שית לממשלה הייתה יכולה להנחות את כל הגורמים הנדרשים לאכוף על "סיירת בראל" ודומיה את החוקים הנוגעים לפעילות של קבוצות חמושות בישראל.
על פי הוראת סעיף 6 לחוק-יסוד: הצבא, "אין להקים או לקיים כוח מזויין מחוץ לצבא-הגנה-לישראל אלא על פי חוק". בנוסף, על קבוצות שמירה חמושות חלה החובה להוציא רישיונות מתאימים, בהתאם להוראות חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 (שמכוחו פועלת המחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה במשרד המשפטים), וחוק כלי היריה, תש"ט-1949.
הוראות סעיפים 1 ו-18(א) לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה אינן מבחינות בין קבוצות שמירה התנדבותיות או בשכר, חובת הרישוי נובעת ממהות הפעילות של הקבוצה. כך, "שירותי שמירה" מוגדרים כ"שירותי שמירה על בטחונו של אדם או על רכוש", ונקבע שאדם "לא יארגן שירותי שמירה, אלא אם יש בידו רישיון לכך מאת הוועדה". בהתאם, גם הוראות סעיף 10ג לחוק כלי היריה אינן מבחינות בין קבוצות שמירה התנדבותיות או בשכר.
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי ביהרב-מיארה (צילום: יונתן זינדל)
במקום לפרש את החוקים הקיימים כחלים גם על קבוצות שמירה התנדבותיות ולא רק בשכר, היועמ"שית לממשלה מסרה ב-8 בפברואר השנה כי לשיטתה החוקים הקיימים אינם מעניקים למחלקה במשרד המשפטים "סמכויות הנדרשות לבצע בירור, לנקוט בפעולות אכיפה או להפסיק את פעילותו של מי שמבצע פעולות שמירה לכאורה ללא רישיונות כדין".
היועמ"שית לממשלה הציעה במקום זאת לפנות למשטרה ככל שיש חשד שפעילות הקבוצות עולה לכדי ביצוע עבירה פלילית, וציינה ש"מתנהל הליך רחב ומקיף" להעברת כל האחריות על שירותי השמירה ממשרד המשפטים למשרד לביטחון לאומי "תוך חקיקתו של חוק מסגרת חדש ומקיף בנושא". הדבר נועד, כך הסבירה, "להגביר את התיאום בין משטרת ישראל לבין הרגולטור המעניק רישיונות ומפקח על העיסוק בשמירה ובאבטחה".
בניגוד לטון האופטימי העולה מדברי היועמ"שית לממשלה לגבי שיפור התיאום, מאחר שלא צפוי לעבור בקרוב בכנסת חוק חדש בעניין, סביר להניח שקבוצות השמירה ההתנדבותיות פשוט ימשיכו לפעול ללא שום פיקוח.
המרוויח הגדול מחוסר הרצון של היועמ"שית לממשלה להתערב הוא השר בן גביר שמחלק רישיונות נשק להמונים. לעומת השרה למודיעין גילה גמליאל שמשרדה נעדר סמכויות ותפקידים ממשיים, משרדו של השר בן גביר מתחרה עם משרד הביטחון והוא מבסס את שליטתו על חלק משמעותי מכוחות הביטחון הרשמיים והלא רשמיים של מדינת ישראל. אלה כוללים את המשטרה, המשמר האזרחי, מאות כיתות הכוננות שהוקמו עם הכשרה ופיקוח רעועים מצד המשטרה, המשמר הלאומי שאולי עוד יוקם, וכן קבוצות השמירה בשכר ובהתנדבות שלפי היועמ"שית לממשלה הוא יהיה הרגולטור שלהן בעתיד.
כדאי ליועמ"שית לממשלה ולמשרד המשפטים ללמוד על התוצאות של התפשטות התופעה של מיליציות חמושות בקולומביה. חלק מהמיליציות הפרטיות שהוקמו במדינה הדרום-אמריקאית היו יוזמות מקומיות של איכרים ותושבים על רקע תחושת חוסר הביטחון האישי, אך חלק ניכר מהן קשורות למפלגות פוליטיות, לאנשי עסקים ולארגוני פשיעה וסמים. חלקן גם פועלות כ"חוליות מוות", נלחמות אחת בשנייה על שטחים ונכסים, סוחטות את התושבים המקומיים ומתערבות בבחירות.
למעשה, המיליציות הן חלק בלתי נפרד מחוסר הביטחון והאנרכיה בקולומביה וגם היו גורם מרכזי במלחמת האזרחים. ביוני 2022 פורסם הדו"ח הסופי של ועדת האמת בקולומביה על מלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה במדינה בין השנים 1958-2021. לפי ממצאי הוועדה, במלחמה נהרגו כ-450 אלף איש, 80% מתוכם אזרחים שלא מעורבים בלחימה. מיליציות היו אחראיות ל-45% מההרוגים. 110 אלף איש נעלמו, כאשר המיליציות היו אחראיות ל-52% מהנעדרים. במהלך השנים האלה התרחשו 4,237 מקרי טבח, מחציתם בידי מיליציות וכשמונה מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם ומאדמותיהם.
בעוד שהיועמ"שית לממשלה ויתרה ונמנעת מזירת עימות נוספת עם השר בן גביר, מי שיפסיד הם אזרחי ואזרחיות ישראל, שעלולים להתעורר בוקר אחד למציאות קולומביאנית.