ד"ר נדב מולצ'דסקי מציע להמציא את הגלגל מחדש ("צו השעה הוא הקמת ועדת חקירה ממודל חדש", "העין השביעית", 7.11.23), כך שבמקום שתוקם ועדת חקירה ממלכתית לחקור את הסיבות והגורמים לכשלונות במלחמה הנוכחית, תקום במקומה ועדה "מסוג חדש" - ועדה "בעלת אלמנטים של ועדות חקירה לא ישראליות, כולל ועדות אמת ופיוס", לרבות "אימוץ אלמנטים מהמנדט שניתן לוועדת החקירה האמריקאית לחקירת פיגועי 11 בספטמבר" ובעיקר מינוי מספר שווה של חברים על ידי הקואליציה והאופוזיציה.

הצעות אלה הינן משונות ואף מופרכות. "ועדות אמת ופיוס" (Truth and Reconciliation) כלל אינן "ועדות חקירה". ועדות חקירה הם גופים שמטרתם בירור עובדתי. מטרה זו מכתיבה את סמכויות הוועדה, את מיהותו של העומד בראשה ואת תכלית עבודתה. לעומת זאת, ועדות אמת ופיוס הם גופים העוסקים בהפרה של זכויות אדם או בפשעי מלחמה ופועלים במטרה ליצור השלמה ומחילה בין קורבנות לבין תוקפים, כדי לפתור קונפליקט.

אכן, גם ועדות אמת ופיוס עוסקות בבירור עובדתי וגם ועדות חקירה עוסקות בפתרון קונפליקט, אולם זה אינו מרכז הכובד של עבודתן. הן מיועדות לצרכים שונים לחלוטין. לא ייפלא איפוא שוועדות אמת ופיוס הוקמו עד כה במדינות כמו דרום אפריקה, צ'ילה, אקוודור, גאנה, גואטמלה, קניה, ליבריה, רואנדה, הפיליפינים, מרוקו וסיירה ליאון; לא באנגליה או בארצות-הברית.

שתי ההצעות גם יחד - ועדת פיוס וועדת 11.9 - הן זרות למשטר ולמשפט הישראלי, ומכל מקום הן בוודאי אינן מתאימות לחקור את הסיבות והגורמים לכישלונות במלחמה הנוכחית

תנאי להקמת ועדות פיוס הוא שיתוף פעולה פוליטי כולל, נכונות ליטול אחריות ורצון לבנות אמון, יסודות שכלל אינם קיימים בישראל בעת זו, מה גם שככלל הקמת ועדות חקירה מתאפיינת במחלוקת פוליטית ובאי אמון ציבורי בהנהגה הפוליטית.

חלק גדול מוועדות האמת והפיוס כלל אינן נהנות מסמכויות כפייה (כגון סמכות לזמן עדים ולהורות על המצאת מסמכים) והן תלויות בעדויות ובהמצאת מסמכים וולונטריות. מכל הסיבות הללו ואחרות, קשה להבין כיצד ניתן לראות במודל של ועדות אמת ופיוס משום תחליף לוועדות החקירה הקיימות בישראל.

הוא הדין בוועדת החקירה האמריקאית לחקירת פיגועי 11 בספטמבר. ועדת חקירה זו הוקמה מכח חוק מיוחד שנחקק לצרכיה בלבד. הוועדה כלל לא דנה באחריות הדרג הפוליטי אלא עסקה רק באחריות גופי הבטחון - ה-FBI וה-CIA - לאירועי ה-11 בספטמבר. מחצית מחבריה התמנו בידי המפלגה הדמוקרטית ומחציתם האחרת בידי המפלגה הרפובליקאית. רוב חבריה היו סנאטורים בדימוס או פרקליטים בשירות הציבורי בדימוס.

בניגוד לדברי ד"ר מולצ'דסקי כאילו העובדה שהוועדה מונתה בידי שתי המפלגות גם יחד איפשרה לה "להצהיר, ובצדק, שהדו"ח שלה אינו מוטה פוליטית", על הוועדה ועל הדו"ח נמתחה ביקורת קטלנית. כך, נטען שחלק מחברי הועדה פסול בשל ניגודי עניינים; שהוועדה הוטעתה על ידי הפנטגון ולא הצליחה לחשוף את האמת עד כי נשקלה אפשרות לערב את משרד התובע הכללי בבדיקת עדויות שקר ושיבוש הליכי הוועדה; נשמעו טענות כנגד הוועדה בדבר אי בדיקה מספקת של אחריותו של הנשיא.

חברי הוועדה לחקר הפיגועים ב-9.11.2001 (צילום: נחלת הכלל)

בנוסף, לוועדה נמסרו סמכויות כפייה הדומות לאלו של בית משפט, בניגוד חזיתי למסורת החוקתית בישראל ובאנגליה (ממנה נשאב המוסד של ועדת חקירה ממלכתית), לפיה סמכויות כפייה נמסרות לידי גופי חקירה רק בתנאי ששופט בפועל או בדימוס עומד בראשן, ובשום אופן לא לידי ממלאי תפקידים פוליטיים (לכן, למשל, אפילו לוועדת חקירה של הכנסת לא ניתן להקנות סמכויות כפייה).

קיצורו של דבר, שתי ההצעות גם יחד - ועדת פיוס וועדת 11.9 - הן זרות למשטר ולמשפט הישראלי, ומכל מקום הן בוודאי אינן מתאימות לחקור את הסיבות והגורמים לכישלונות במלחמה הנוכחית.

ולמה, בעצם, להמציא את הגלגל מחדש? מה רע בוועדת החקירה הממלכתית, שהוכיחה את עצמה פעם אחר פעם ככלי חקירה אפקטיבי, המשרת את מטרתו - לברר את עובדותיה של פרשה המעוררת סערה ציבורית ומערבת אי-אמון בממשלה?

ד"ר מולצ'דסקי חושש כי אם תמונה ועדת חקירה ממלכתית על פי כתב מינוי רחב, המשתרע גם על תקופות הקודמות למלחמה הנוכחית, הרי גם "ועדה ממלכתית שתמונה על ידי נשיא בית המשפט העליון עשויה להיחשד בהטיה פוליטית - מימין ומשמאל".

עמדה זו מנוגדת לחלוטין להיסטוריה של ועדות חקירה ממלכתיות בישראל: ההיסטוריה מוכיחה כי הממצאים העובדתיים של כלל ועדות החקירה הממלכתיות שפעלו בישראל התקבלו באמון מלא בשיעורים גבוהים על כלל הציבור בישראל; וכי גם הממצאים העובדתיים של ועדות החקירה שדנו בסוגיות הפוליטיות הבעייתיות ביותר והסיקו מסקנות כנגד ממלאי תפקידים בדרג הפוליטי (כגון ועדת כהן או ועדת אור) התקבלו באמון מלא בשיעורים גבוהים על כלל הציבור בישראל.

מכל מקום, אין שום סיבה להניח שהממצאים העובדתיים שתקבע ועדה דמויית "ועדת אמת ופיוס" או ועדה נוסח הוועדה הפוליטית שחקרה את אירועי ה- 11.9 יתקבלו באמון גדול יותר. אם כבר, יש סיבות טובות רבות להניח את ההיפך בדיוק. גם הצעות נוספות של ד"ר מולצ'דסקי, כגון הצעה לתחום בזמן את עבודתה של ועדת החקירה, ניתן לפתור ללא קושי בכתב המינוי של ועדת חקירה ממלכתית.

סיכומו של דבר, אין כל צורך להמציא את הגלגל מחדש. ועדת החקירה הממלכתית היא כלי מקובל ומוכר בישראל. היא נהנית באופן מסורתי מאמון רחב של כלל הציבור, ובראשה עומד שופט המפקח על הפעלת סמכויות הכפייה הרחבות שניתנו לה. ההצעה ליצור דווקא כעת גוף חדש ובלתי מוכר, שאין למשטר ולמשפט הישראלי כל נסיון בהפעלתו ושהוא על פניו בלתי מתאים ובלתי רלבנטי לסוגיה העומדת על הפרק, היא מיותרת לחלוטין.