לפני מספר ימים פורסמה באתר Honest Reporting, ארגון הסברה הפועל מארה"ב, כתבה שעסקה בצלמי פרילנס עזתיים שתיעדו את מתקפת חמאס ב-7  באוקטובר עבור סוכנויות הידיעות הבינלאומיות רויטרס ו-AP ועבור רשת CNN. הצלמים תיעדו את הנעשה סמוך לגבול - פלסטינים צוהלים על טנק ישראלי בוער, פורצים גדרות ומובילים חטופים לתוך הרצועה. אחד מהם, חסן א-צליח, גם צילם בתוך ישראל, בטבח בקיבוץ ניר-עוז.

הכתבה עוררה עניין רב וגררה התבטאויות חריפות ברשתות ואחר-כך בזירה הפוליטית, כולל איומים מצד שרים בממשלה על אותם צלמים שהוזכרו בכתבה (ושתגובתם כלל לא הובאה). הכתבה עצמה כוונה לא רק כלפי הצלמים, אלא נגד ארגוני החדשות שהיו איתם בקשר. הכותבים האנונימיים (הכתבה לא היתה חתומה) לא סיפקו מידע כלשהו, אלא רק העלו שאלות באשר להתנהלות ארגוני החדשות הבינלאומיים ובעיקר רמזו כי הללו ידעו על פעילותם של הצלמים לצד המחבלים מעבר לגבול.

קצת רקע: סוכנויות הידיעות הבינלאומיות הן ארגוני חדשות גדולים הפרושים בעשרות סניפים ברחבי העולם ומוכרים את תוצריהם - טקסט, וידיאו וסטילס - לכלי תקשורת ולקוחות אחרים בזירה הגלובלית.

הסוכנויות, מיותר לציין, שואפות לעבוד עם צלמים עצמאיים קבועים ומוכרים, בעיקר כדי לחסוך בזמן יקר ועל מנת לשמור על רמת הסיקור הגבוהה שאליה הן מחוייבות בעבור קהל הלקוחות שלהן, אך לא תמיד הדבר מתאפשר. לעיתים צריכות הסוכנויות להגיב מהר לאירועי החדשות, אז יאלצו להסתמך על צלמים עצמאיים - צלמי פרילנס, או "סטרינגרים" כפי שהם לעיתים מכונים בז'רגון המקצועי - שההיכרות איתם היא שטחית. זה היה גם הסטטוס של הצלמים העזתים שצילמו בבוקר ה-7 באוקטובר.

מתוקף תפקידן, מחויבות הסוכנויות לספק דיווח חדשותי שוטף, אמין ומאוזן. ואולם, שלא כמו באזורים אחרים בעולם בהם יכולות הסוכנויות לשמור על דיווח מאוזן ללא כל קושי, סיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי הארגונים הללו הוא במידה רבה עסק מורכב. בדומה לאזורי סכסוך אחרים, גם כאן מעסיקות הסוכנויות אנשי מקצוע ישראלים ופלסטינים הפועלים תחת אותה קורת גג מקצועית, וכך דואגות לאספקה שוטפת של חומרים משני צדי המתרס.

ועם זאת, חשוב לציין כי עבודתם השוטפת של עובדי הסוכנויות בסניפים העזתיים מתקיימת תחת לחצים רבים. אחיזתו האיתנה והאימתנית של ארגון החמאס ברחוב העזתי פוגעת לא אחת גם בעבודתם של עובדי הסוכנויות שאינם יכולים לנוע בחופשיות ברחבי הרצועה כפי שהיו אולי חפצים, ולעיתים הם אינם יכולים לדווח בחופשיות על הנעשה ברצועה מחשש ממשי לחייהם.

כמובן, כדי להשיג חומרים בעלי ערך ברצועה, צריך לומר ביושר, נדרשת גם קרבה מסוימת לאנשי החמאס. כפועל יוצא, יש להיבטים הללו השפעה רבה על החומרים שיוצאים מהרצועה, ולא אחת גם על אמינותם.

לעיתים, אגב, יבחרו הסוכנויות לרכוש צילומים מאזרחים שאינם אנשי חדשות כלל, אם כי לא לפני שבדקו כי מדובר בתמונות אמינות שלא "טופלו". זכור המקרה של הצלם העצמאי עדנאן האדג', שבתקופת מלחמת לבנון השנייה מכר לרויטרס צילום אותו שיפץ בתכנת פוטושופ כדי להעצים את תוצאת ההפגזות שביצע אז צה"ל בלבנון. הצילום המשופץ הצליח לעבור מתחת לרדאר של עורכי התמונות של רויטר וגרם לה למבוכה רבה.

ההחלטה האם לפרסם ולהציע את הצילומים ללקוחות הסוכנויות לרוב איננה מתקבלת בשטח, אלא בדסקים המקומיים, האזוריים או הגלובליים של צילומי החדשות (Local/Regional/Global Hubs), שם מחליטים עורכי התמונות ואחראי המשמרות האם להשתמש בצילומים השונים של אותם צלמים עצמאיים או לא ובאיזה אופן. במקרים רגישים במיוחד יעזרו אולי גם בחוות דעתם של בכירים יותר.

בהקשר זה, ההחלטה של רויטרס לפרסם את תמונת ההתעללות בגופתו של חייל צה"ל בתור "תמונת היום" איננה ניסיון להאדיר את האירוע, כפי שניסתה לרמוז הכתבה ב-Honest Reporting, אלא חלק מאסטרטגיה שיווקית נפוצה להציע ללקוחות הסוכנות את התמונות החזקות – בין אם בשל ערכן החדשותי הרב או עוצמתן הוויזואלית ובשאיפה בשילוב של השניים.

הסערה שהתעוררה בעקבות הכתבה הביאה איתה גם תגובות: סוכנות AP הצהירה כי לא ידעה מראש על אירועי הפשיטה והטבח המתוכנן, ועם זאת בחרה לנתק את קשריה העסקיים עם הצלם חסן א-צליח לאלתר. כך גם רשת CNN, גם אם לדברי הערוץ "לא נמצאה סיבה להטיל ספק באיכות העבודה העיתונאית שביצע עבורה". סוכנות רויטרס פרסמה אף היא הודעה ובה ציינה כי לא ידעה מראש על העומד להתרחש בבוקר ה-7 לאוקטובר. הסוכנות רכשה תמונות משני צלמי פרילנס (מוחמד פאיק אבו מוסטפא ויאסר קאדי) ששהו באותו הבוקר על הגבול, ואשר איתם לא היה לסוכנות "כל קשר לפני כן".

ב-Honest Reporting לא טרחו לבקש את תגובת הסוכנויות או הצלמים לפני הפרסום, אך לאחר שהתפרסמו התגובות הודיע מנהל הארגון בפועל, גיל הופמן, כי הצהרות גופי התקשורת (כולל ה"ניו יורק טיימס", שהשתמש גם הוא בתמונות), לפיהן לא היה לארגונים הללו כל ידע מוקדם על התקפת החמאס ב-7 לאוקטובר הן  בהחלט "מספקות".

האמת היא שמגוחך היה מלכתחילה לרמוז שסוכנויות הידיעות ידעו מראש על מתקפה שאפילו המודיעין הישראלי החמיץ, והיתה מידת צביעות במתקפה על הסוכנויות תוך התעלמות מכך שכל כלי התקשורת הישראלים מיהרו לפרסם את אותן תמונות עצמן, אבל טוב עשו הסוכנויות ו-CNN שהגיבו מהר לפרשייה הזו והבהירו את חלקן באירוע.

ואם הצלם אל-צליח הוא אכן פעיל חמאס (השערה שהתחזקה עקב תמונות שונות בדף הפייסבוק שלו), יידרשו ארגוני החדשות הבינלאומיים המדוברים לחשוב טוב כיצד למנוע אירועים דומים בעתיד – להעמיק ככל שניתן את ההיכרות עם צלמי הפרילנס איתם הם עובדים ולציין במפורש ללקוחות כי מדובר בחומרים שצולמו על ידי צלמי פרילנס ולא על ידי צלמים קבועים.

מהבחינה הזו, גם אם הכתבה ב-Honest Reporting היתה פגומה והונעה מאג'נדה ברורה, היא הזכירה לנו כי ניתן ורצוי לבקר את תהליכי קבלת ההחלטות של ארגוני החדשות הבינלאומיים, ואף לדרוש מהם לחדד את נהלי העבודה השוטפים.

לצד זאת, חשוב לזכור גם שמדובר בארגוני חדשות חשובים בזירה הגלובלית שמספקים לנו הצצה שוטפת לנעשה ברחבי העולם, ולתוצרי החדשות שלהם, כמו למשל הצילומים שפרסמו מאירועי ה-7 באוקטובר, יש לא אחת חשיבות ציבורית עצומה. כמו ארגונים גדולים אחרים, הם אינם מושלמים. אך במקרה הנדון, ועל בסיס הנתונים הקיימים, נראה כי לא ניתן להטיל דופי משמעותי בתפקודם באירוע.

"אם לשפוט לפי צילומי הלינץ' שבוצע בחייל צה"ל, חטיפת האזרחים הישראליים לעזה והפשיטה לעבר קיבוץ ישראלי, נראה שמלבד חציית הגבול הפיזי נחצה כאן גם גבול עיתונאי", סיכמו הכותבים האנונימיים את הכתבה ב-Honest Reporting. מילים קשות. אבל הנה תרגיל מחשבתי מעניין שעשוי לספק כאן נקודת מבט נוספת: אין הרי עוררין על כך שמדובר היה באירוע חדשותי חסר תקדים שלתיעודו השוטף יש חשיבות ציבורית ראשונה במעלה. היום אנחנו יודעים גם לומר כי מדובר באירוע ויזואלי מאוד, במידה רבה הודות לצילומים והסרטונים הרבים שהפיקו המחבלים עצמם מהטלפונים החכמים שהיו ברשותם וממצלמות הגו-פרו שעל גופם, בהתאם להנחיות שקיבלו.

אך כדאי לנסות ולחשוב למשל מה היה ערכם של אותם צילומי חדשות מדוברים אם מחבלי החמאס היו מקבלים הוראה מפורשת דווקא שלא לתעד את הזוועות כלל ולהשמיד כל זכר של ראייה ויזואלית למעשיהם מעוררי החלחלה. האם ניתן היה אז להראות לעולם את שהתחולל כאן באותה שבת איומה, לולא תיעדו אותם צלמים את אותם אירועים מטלטלים ולולא פורסמו אותם צילומים על ידי ארגוני החדשות הבינלאומיים? גם זו שאלה.

ד"ר יונתן אילן הוא מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן