מייד לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה התאגדו מספר אנשי רוח, בהם הפילוסוף קרל יאספרס, חוקר הלשונות השמיות ורנר קראוס וסוציולוג התרבות אלפרד ובר. הם ייסדו את כתב העת "Die Wandlung", שמשמעותו בשפה הגרמנית - תמורה ושינוי מהפכני.
ביטוי להתחלה החדשה שביקשו מייסדי כתב העת לבשר לגרמנים המובסים, נמצא במאמרו של יאספרס שהופיע בפתחהּ של החוברת הראשונה. "איבדנו הכל", הדגיש הפילוסוף, "מדינה, כלכלה ובראש ובראשונה את הנורמות המקשרות אותנו כאומה". אולם, מיהר יאספרס לסייג את הדברים, "לא באמת איבדנו הכל. לעצם העובדה שנותרנו בחיים חייבת להיות משמעות".
נראה כי האווירה שהביאה את מייסדי כתב העת לתובנות החדשות תואמת להפליא את תקופתנו. את הדמיון בין התקופות ניתן לזהות הן בהיבט החיצוני והן בהיבט הפנימי.
המסקנה הנגזרת מההיבט החיצוני נוגעת למידת היכולת להכחיד רעיון או אידיאולוגיה בכוח הזרוע. ההנחה המקובלת, שלא לומר הקונספציה הרווחת, היא כי הדבר איננו ניתן להשגה. אולם, את קריאתם של אותם אנשי רוח, מייסדי כתב העת, לשינוי בנורמות תרבותיות יש לראות בראש ובראשונה על רקע ההכרה בתבוסה רעיונית שספגו הגרמנים.
דומני כי הכרה זו של יאספרס וחבריו איננה מקרית אלא מבטאת בצורה ברורה את השגת המטרה של בעלות הברית במלחמה. כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה באה מתוך כוונה מודעת של הנשיא פ"ד רוזוולט לא רק להשמיד את המיליטריזם היפני אלא בראש ובראשונה את המיליטריזם הפרוסי-הגרמני, שנתפס בעיניו כשורש כל רע.
לאחר הקרבות יש לפעול לקיום משפטים פומביים של דה-חמאסיזציה שבהם יוצגו לעולם לא רק הפשעים שבוצעו באזרחי ישראל אלא גם הפשעים שביצעו אנשי החמאס בבני עמם
המטרה הושגה בשני אופנים. האחד, הנחלת תבוסה צבאית ברורה, חדה וכואבת, שלא נמנעה מהחרבת ערים שלמות ומפגיעה באזרחים. השני, קיום משפט פומבי, שהציג לעולם כולו את פשעי הפשיזם הנאצי והמיליטריזם היפני. ואכן, מחורבות גרמניה ויפן התפתחו שתי מדינות דמוקרטיות לעילא, בעלות חוקה ליברלית הומניסטית. זיכרון מהמיליטריזם היפני נמצא במקדש יסוקוני בטוקיו, שבו חקוקים 2,466,532 קורבנותיו, והמיליטריזם הפרוסי הוא במידה רבה פרק נשכח בהיסטוריה הגרמנית.
כלומר, תבוסה ברורה וחד-משמעית של תנועת החמאס היא בבחינת הכרח. אולם, לאחר הקרבות יש לפעול לקיום משפטים פומביים של דה-חמאסיזציה שבהם יוצגו לעולם לא רק הפשעים שבוצעו באזרחי ישראל אלא גם הפשעים שביצעו אנשי החמאס בבני עמם. שתי פעולות אלה אפשר שיביאו להתפקחות כללית באשר למשמעות ולתוצאות של שלטון האחים-המוסלמים.
השקר הפך אמת ואלימות וביזוי לדרך המלך
המסקנה כלפי פנים מורכבת הרבה יותר, וקשורה באותה פרימה של הערכים הלאומיים שהזכיר יאספרס, שביטוי שלה נמצא באירועים שהתרחשו בישראל מאז חודש ינואר.
בימים האחרונים נמצאו רמזים מגמתיים שתכליתם לזרוע חול בעיני הציבור ולתלות את האשם באסון שהתרחש ביישובי הנגב המערבי בהסכמי אוסלו ובהתנתקות, בבחינת "הרוצה לשקר ירחיק עדותו". על כך יש להשיב בצורה ברורה כי את האשם יש לתלות בתפיסה שהדריכה את הממשלה הנוכחית, ששמה לה למטרה לבצר את שלטונו של המנהיג ולהבטיח את שלומו תוך הפקרה מודעת של שלום האזרחים.
שלט "שמאלנים בוגדים"מול המפגינים נגד ראש הממשלה נתניהו, סמוך למעון רה"מ בירושלים, 19.12.20 (צילום: אוליביה פיטוסי)
לשם השגת מטרה זו לא בחלה הממשלה באמצעים, החל בחלוקת אתנן פוליטי, עידוד מחלוקות פנימיות ואלימות פוליטית, התעלמות מסכנות ביטחוניות, פגיעה בכלכלה, החלשת שומרי הסף וכלה בהקניית נורמות חברתיות הפוכות לאלו שהיו נהוגות בישראל מיום הקמתה.
יש לארוג מחדש את החוטים שמאחדים אותנו כאומה וכחברה
תחת ממשלה זו השקר הפך אמת ואלימות וביזוי לדרך המלך: רוצח תינוקות הפך ל"צדיק קדוש" וקריאה לשרפת יישוב נעשתה במסיבת עיתונאים על ידי שר האוצר והביטחון; טייסי חיל האוויר הפכו מוגלה ש"תלך לעזאזל" וכל אזרחי ישראל שאינם מזדהים עם ערכי הממשלה הנוכחית לאנרכיסטים ולבוגדים. על כך אומר הנביא ישעיהו: "הוי לאומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר [...] מצדיקי רשע עקב שוחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו".
המשמעות שיש לתת לאירועי עשרת החודשים האחרונים ובעיקר לאלו של השבוע האחרון צריכה להיות ברורה כשמש בצהריים. בצד העמדה לדין של האחראיים למחדל וביעור הנורמות של שקר ואלימות וביסוס ערכי הדמוקרטיה יש לארוג מחדש את החוטים שמאחדים אותנו כאומה וכחברה; יש לכונן מחדש את חזון חברת המופת שתושתת על ערכים של צדק, שיווין וטוהר מידות, יש להעמיד את האידיאלים של הערבות ההדדית של סובלנות ושל חתירה למצוינות בכל התחומים ודווקא מתוך האסון נצמח ונשגשג, כדברי הנביא יחזקאל: "בדמיך חיי, בדמיך חיי".
ד"ר עופר חן הוא מחבר הספר "המשכיות ומפנה: דרכה של הניאו-אורתודוקסיה בישראל" (2015)