"חשיפה בלתי מבוקרת לתכנים אלו עלולה לייצר טראומטיזציה ולפגוע בחוסן הנפשי של החשופים לה". את האזהרה הזו מבקשים בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית מגופי התקשורת להוסיף לכל פרסום של סרטון ובו עדות קשה מהטבח במתקפת חמאס.
בפורום מציעים גם קווים מנחים לגבי קיום ראיונות עם מי ששרדו את התופת. לדבריהם, את החיוניות שבקיום הראיונות יש לאזן עם הצורך לשמור על שלומו של המרואיין: "הצורך האנושי לקבל מידע אודות אירועים מסכני חיים הנו הישרדותי ומובן. באמצעות המידע שאנו אוספים בנוגע לאיומים שהתרחשו, אנו נערכים ומשפרים את עמידתנו למול תרחישים דומים. עם זאת, פורום הארגונים מזהיר את מראייני רשתות המדיה השונות מגרימת נזק ממשי והעמקתה של ההפרעה התפקודית שחווים המרואיינים ניצולי אירועי המלחמה".
לפי הפורום, אלו התכנים שיש להימנע מלעסוק בהם באופן מוחלט, בשל הנזק שעלול להיגרם למרואיין: "פניה בבקשה לקבל מידע ותיאורים גרפיים ומפורטים של אירועי הזוועה או עידוד של שחזור במדיה של רגעי חוסר האונים והאימה בהם היה נתון המרואיין או שאלות ישירות על האופן שבו הרגישו בזמן האירוע או מרגישים עכשיו".
שאלות כאלו "נמצאו מחקרית מערערים את תחושת החוסן הנפשי של הניצולים ופוגעים פגיעה ממשית בחוסנם הגופני".
שאלות שכן מומלצות הן כאלה על "התמודדות ובפעולה אקטיבית אל מול האיום שחוו. למשל: כיצד התמודדת עם האיום? מה עזר לך ברגעי האימה? מי ומה נותן לך כוח כעת? מה התוכניות שלך להיום, למחר? איזה מסר אתה מעוניין למסור לקהל המאזינים?
"אזהרה זו של ניהול ראיון פוגעני", קובעים בפורום, "נכונה לגבי מרואיין בכל גיל, ואין להקל בה ראש ולהבחין בין צעירים ומבוגרים".
לא רק המרואיינים צריכים להישמר, גם הצופים והמאזינים לראיונות. "הקשבה לראיון המכיל תיאורי זוועה וחוסר אונים, עלול לפגוע בחוסנם של המראיין ושל המאזינים, ולהביא לפיתוחה של טראומטיזציה משנית מצדם - מצב של פיתוח תסמינים פוסט טראומטיים לאחר חשיפה לפרטי אירוע טראומטי שעבר אדם אחר".
בפורום קוראים לאיפוק וללקיחת אחריות מצד כלי התקשורת. "לטובתם, לטובת המאזינים וקודם כל לטובת בריאותם וחוסנם של האנשים אשר להם הם מעוניינים לסייע".
פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית הוא הארגון המייצג את כלל הפסיכולוגים בישראל, מורכב מהסתדרות הפסיכולוגים בישראל והתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית ומקדם את הפסיכולוגיה הציבורית בארץ.