אתמול (שבת 7.10) הכריז השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר על מצב חירום אזרחי בישראל. זו הפעם השנייה בה נעשה שימוש בסמכות מאז הוגדרה בחקיקה ב-2005. ההכרזה באה בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס שהיתה אות הפתיחה של מלחמת סוכות. מצב החירום האזרחי אינו חלק ממצב החירום הכללי הקיים בחוק מאז קום המדינה ומתחדש בהחלטת ממשלה מדי שנה, אלא קשור להתנהלות המשטרה בתוך המדינה.
ההכרזה על "אירוע חירום אזרחי" (שנחקק בתחילה כמענה ל"אירוע אסון המוני") מכפיפה גופי ביטחון אזרחיים למשטרת ישראל ומעניקה לשוטרים סמכויות דרקוניות כלפי אזרחי המדינה. בין היתר יכולים שוטרים במצב חירום אזרחי להפקיע רכוש, לפלוש לשטח פרטי, להגביל את חופש התנועה, לסגור שטחים לכניסה, "להורות לכל אדם [...] כל הוראה סבירה" ואף להשתמש ב"כוח סביר" לשם כך. החוק גם פוטר את השוטרים מכל אחריות משפטית לתוצאות פעילותם.
הפעם הראשונה שבה הוכרז מצב חירום אזרחי אירעה ב-2021 אחרי ההתפרעויות האלימות של ערבים ישראלים בעיר לוד במהלך מבצע "שומר החומות" והעימותים בין יהודים וערבים שאירעו בעיר לאחר מכן וגבו את חייהם של שני בני אדם. על מצב החירום החליט אז שר הביטחון בני גנץ והוא הוארך בהחלטת ממשלה.
לא ברור מדוע צריך היה להכריז על מצב חירום אזרחי בעת מתקפה של אויב חיצוני על גבולות ישראל, אך במציאות בה היתה מכהנת בישראל ממשלה נורמטיבית ניתן היה להניח כי קברניטי מערכת הביטחון הפעילו שיקול דעת ענייני בהחלטה על כך. זו אינה המציאות שלנו.
"להשמיד את כולם", מסר מסית (בין השאר) נגד ערביי ישראל ב"ביבי-בוט" של קמפיין הליכוד
בישראל 2023 מכהן כשר המשטרה עבריין מורשע, שצמח בערוגות ארגון הטרור הגזעני של הרב מאיר כהנא. לצידו חבר בממשלה שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', מי שפירסם את "תוכנית ההכרעה", תוכנית אפרטהייד גזענית. בממשלה ובקואליציה חברים עוד תומכי טרור וגזענות, והן מונהגות בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שההסתה נגד ערביי ישראל היא אחד המסרים הראשיים במכונת התעמולה שלו.
במציאות כזו יש להיות עירניים כי ההכרזה על מצב חירום, שצריכה להיות מאושררת בידי הממשלה בחלוף 96 שעות, לא נועדה על מנת להסיט את הביקורת המתבקשת על הממשלה, האחראית לאחד המחדלים החמורים בהיסטוריה הישראלית.
תחת שר משטרה פרובוקטור ומתסיס, הוראות מצב החירום יכולות להיות כלי לזריעת כאוס ואלימות בישראל פנימה, דיכוי אלים של מחאה וביקורת ופתיחה במלחמת דת וגזע בתוך המדינה.
אסון התאומים שלנו
נוסף על הכרזת בן-גביר, בממשלה אישרו היום תקנות שעת חירום שמאפשרות לקיים דיונים בבתי משפט ללא נוכחות עצורים, בטענה למחסור בכוח אדם וקושי לשנע אסירים. הקבינט המדיני אישר את מצב המלחמה עליו הכריז רה"מ נתניהו, תוך שהוא מדלג על הממשלה, דבר המותר על פי חוק אך נעשה במקרים נדירים בלבד.
מתקפת הפתע של חמאס, המחדל המודיעיני והצבאי העצום ואוזלת היד של הממשלה ומוסדות המדינה מצדיקים שימוש באמצעים יוצאי דופן. מלחמת סוכות היא ללא ספק אחד הרגעים הקשים והאיומים בתולדותיה הקצרות של מדינת ישראל. במציאות של מלחמה, ודאי כזו המלווה במחדל כה גדול, קשה לקיים דיון מעמיק וסדר דברים תקין. מדובר, אכן, במצב חירום.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'
(צילום: חיים גולדברג)
עם זאת, גם בלב המאפליה, האבל הגדול על הקורבנות הרבים והחשש מפני האתגרים העומדים לפנינו, יש לזכור את היום שאחרי, ואת ההשלכות העמוקות שיכולות להיות לצעדי חירום על עיתות השגרה שכולנו מצפים שישובו. גם בעוד התותחים רועמים ומסך העשן של המלחמה מתפשט, חשוב לשים לב לפרקטיקות שמתנרמלות ולהלכי רוח שעלולים להפוך לקבועים.
תודעה של מצב חירום עלולה לגרום לנו, ציבור האזרחים בישראל, לקבל בהכנעה ובשלווה הגבלות על חיינו ופגיעה בזכויותינו, שלא היינו מאפשרים אותן בכל מצב אחר. בימים ובשבועות שאחרי המלחמה אנו עלולים להיות עדים לניסיונות הממשלה, בשם השמירה על הביטחון, להותיר על כנן או לכונן חוקים ותקנות שיפגעו בזכויות האזרחים.
כך היה בארה"ב של אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, אז חוקק הממשל הפדרלי כמה חוקים מרכזיים ששינו את פני האומה, ובראשם "חוק הפטריוט". באמתלה של מלחמה בטרור, הקנה החוק סמכויות נרחבות וחסרות תקדים לרשויות המדינה לפלוש לפרטיות האזרחים ולפגוע בזכויותיהם. מלחמת סוכות בישראל היא אסון התאומים שלנו. על האזרחים שוחרי זכויות האדם לוודא כי בחסות הסיסמה "שקט יורים" לא מתקבעות בישראל נורמות שהדרך חזרה מהן תהיה ארוכה וקשה.