אין אף הפתעה סביב הקמת "ועדת הרוגלות". כולם התכנסו כמו קסם לפוזיציה: מנתניהו ושליחיו, דרך "כלכליסט", עבור ביועמ"שית שאישרה עוד כלי ריגול חדש למשטרה ועד "הארץ" שהכריז על טומאה ממשלתית ורונן ברגמן שכמובן איים ב"מחיר דמים". במקום לבדוק האם פגעו בפרטיות שלנו, השיח התקשורתי והציבורי התקטב סביב שאלת הטוב או רע לביבי. עצוב לראות בהקשר זה קולות ביקורתיים בדרך כלל, שמקבלים גרסה כזו או אחרת ללא שום פקפוק.

ובזמן שכולם שקועים בפוזיציה, הזכויות של הציבור הרחב – בארץ, בשטחי הכיבוש ובעולם – נשכחו. בינתיים, הציבור הכללי מוסיף להיות מודאג מפגסוס של NSO אך עיוור לאיומים הרבים מכל הרוגלות החשאיות שמדינת ישראל מלבינה ואף ועדת בדיקה לא תחקור או תבלום. הנזקים של תעשיית הסייבר הישראלית יימשכו, בחשאי וללא גבולות.

גבול אחד אולי שורטט למראית עין, כך שאולי משטרת ישראל לא תוכל להשתמש ברוגלות ללא ביקורת כבעבר, אבל נראה שגבול זה שורטט בעיקר כדי לתרץ את מחדליה הנוראיים של המשטרה. בכירי המשטרה ומומחים בעלי אינטרס יוסיפו לטעון שגל הרצח והפשיעה בחברה הערבית מצדיקים שימוש ברוגלות, אף על פי שהניסיון העולמי מלמד שניתן לטפל בסוגיה גם ובעיקר בלעדיהן, באמצעות שיטור טוב יותר.

אכן, יש צורך בוועדת חקירה אמיתית בנושא, ששמה לנגד עיניה תיקון של המצב הנוראי הקיים. לא רק לבחינת הפיקוח הקלוקל על הסייבר ההתקפי, אלא גם ובעיקר לבחינת הפרות זכויות האדם בארץ, בשטחים הכבושים ובעולם באמצעות סייבר ישראלי בתמיכה ובעידוד של רשויות המדינה. ועדה כזו חייבת להיות ועדה רצינית עם סמכויות משמעותיות, שתעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ותהיה מחוייבת לעקרונות זכויות האדם והחוק הבינלאומי, שמחמירים יותר מהחוק הישראלי הקיים. ועדה כזו, אסור גם שתתמקד רק ברוגלת פגסוס מתוצרת NSO, על שמותיה השונים.

לצערנו, הניסיון בעתירות לבתי המשפט למניעת ייצוא נשק ורוגלות למדינות שאינן מקפידות על זכויות אדם, כמו מקסיקו, גאנה, ויאטנם, רוסיה והונגריה, מלמד כי המערכות בישראל נוטות להשתיק דיונים ציבוריים בנושא – במקום לחקור את מי שמאפשר זאת. כן, יש מקום לבדוק את השימוש לרעה של המשטרה הישראלית ברוגלות, בפרט נגד אזרחים שכל חטאם הוא מחאה, אלא שזו אינה תכלית הכל.

באופן טראגי, ההיבט הזה כמעט ונמחק מהשיח הציבורי המקוטב, שאותו מובילה בין היתר התקשורת, כשהפרטיות של הציבור וזכויותיו האחרות מושלכות לפח.

מבלי להביע עמדה ביחס לתיקי נתניהו עצמם, נראה שיש בסיס לחששות, לספקות ואף לחשדות כלפי ועדת הבדיקה הממשלתית שהוקמה כעת. הן בשל מראית העין של הטיית הוועדה, אבל בעיקר בגלל טבעה כוועדת בדיקה ממשלתית הנוטה לכפיפות לממשלה (בפרט בהקשר של תיקי רה"מ), בשל כתב המינוי שלה ובשל הזהות של העומד בראשה.

לא צריך לחכות לוועדה בשביל לתקן את הליקויים

אבל אסור שהחשדנות המוצדקת ביחס לוועדה הנוכחית תשכיח את הצורך בועדת בדיקה רצינית של השימוש ברוגלות. ועדת חקירה ראויה תהיה חייבת לבחון גם את חוסר העדכניות של החקיקה הקיימת בנושא ואת חוסר ההכשרה של גורמי המקצוע וקובעי המדיניות, אך על הרשויות הישראליות לתקן זאת ללא קשר לעבודת הוועדה ולא להמתין שתחולל ניסים.

כל הגורמים הבינלאומיים המתמחים בנושא, לרבות האו"ם וענקיות הטכנולוגיה, קוראים להקפאה מיידית של השימוש ברוגלות בעולם, כל עוד אין אסדרה בינלאומית של השימוש בהן

בראש ובראשונה יש לשנות, לתקן ולעדכן את חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני, את חוקי האזנות הסתר, את חוקי ההצפנה ועוד. עליהם לעמוד לא רק בקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות, אלא גם להתאים לחוק הבינלאומי, חוק לייהי האמריקאי ותקנות ה-GDPR באיחוד האירופי, כדי לשמור על זכויות אדם.

בנוסף דרוש כי השופטים, החוקרים, הקצינים, היועצים המשפטיים – ורצוי שגם קובעי המדיניות – יעברו הכשרות בנוגע לטכנולוגיות מתקדמות ולזכויות אדם.

ספק שכל זה יקרה: אפילו ועדת מררי, שרבים סבורים שעשתה עבודה ראויה, הגיעה למסקנה שאנחנו סבורים שהיא שגויה. כל הגורמים הבינלאומיים המתמחים בנושא, לרבות האו"ם וענקיות הטכנולוגיה, קוראים להקפאה מיידית של השימוש ברוגלות בעולם, כל עוד אין אסדרה בינלאומית של השימוש בהן.

גורמים רבים המתמחים בעניין אף קוראים לאיסור שימוש מוחלט בטכנולוגיות פולשניות כאלה, וטוענים כי ישנן טכנולוגיות שיכולות לתת מענה לצרכי ביטחון הציבור מבלי לסכן את זכויות האדם שלו. לפי ועדת מררי, בפשטנות תמציתית, יש לאפשר שימוש מדוד בטכנולוגיות פולשניות מתקדמות בכפוף לאישור יועצים משפטיים גם בהיעדר מסגרת חוקית.

יש להבין שטכנולוגיות אלו הן המקבילה המקוונת לנשק, וכך הן גם מוגדרות על ידי משרד הביטחון. העיסוק בהן חייב להיות רציני יותר מאשר העיסוק בתיקיו של פוליטיקאי כזה או אחר, ובישראל אסור שהעיסוק הזה יצטמצם רק לפגיעה המשטרתית באזרחי ישראל.

חובה לרסן את תעשיית הסייבר ההתקפי הישראלי, אבל לא נראה שמדינת ישראל תעשה זאת בעתיד הקרוב לעין. למרות הפוזיציה, לעיתונאים, למשפטנים ולפעילים מגיני זכויות האדם אין ברירה אלא להוסיף למלא את החלל הזה, עד שיחול שינוי תפישתי עמוק. זה המוקד של הפרשה, לא נתניהו ותיקיו הפליליים.

גיל נוה הוא דובר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל