"ההתעללות הגדולה בישראל", זועקת כותרת כתבתו של אסף פוזיילוב בחדשות השבת של כאן 11, שממשיכה ומבטיחה לצופים: "הפעוטות מספרים - כך הגננת תקפה". ואכן, מי שצפה בכל ארבע וחצי הדקות של הכתבה נחשף לסרטונים בהם מספרים ילדים רכים על המעשים המזוויעים שביצעה בהם אילנה קובר, גננת הנאשמת בעבירות התעללות חמורות.
איך ומדוע צולמו הסרטונים הללו? תשובה אפשרית עשויה להימצא בהמשך הכתבה. הכתב פוזיילוב מתאר כיצד, כדי להתמודד עם אוזלת ידה של המדינה בטיפול והענשת הגננות והמטפלות המתעללות, התאגדו ההורים מהגן באילת ושכרו לשירותם עורכת דין - וגם יועץ תקשורת.
מה תפקידו של יועץ תקשורת? לייעץ בנוגע להעברת המסר של לקוחותיו. כפי שהגדיר זאת משרד יחסי ציבור מסוים: "אין לאף אחד פריווילגיה להישאר מחוץ למשחק התקשורתי". גם לא להורים לילדים שעברו התעללות בגן. מצפייה בכתבה של פוזיילוב אפשר לשער בזהירות שרבים מהחומרים שמופיעים בה והאופן בו "נארזו" הגיעו ישירות מידיו של אותו יועץ תקשורת. כולל קריאת הכתב לציבור הצופים לתרום להתארגנות ההורים.
מי שעליהם מוטלת האחריות להבין שלא כל חומר "בלעדי" ראוי לשידור ולחשיפה הם העיתונאי, העורך, גוף השידור
הפרקטיקה של הסתמכות על יחצנים ויועצים אינה חדשה או חריגה. זו פרקטיקה לגיטימית אם הכתב מקבל את חומרי הגלם ועושה את העבודה העיתונאית בעצמו, לגיטימית פחות אם הוא מקבל כתבה אפויה ומשדר אותה כמות שהיא. אבל בין אם מדובר במקרה הראשון או השני, הכתבה של פוזיילוב אשמה בחשיפה מוגזמת, כמעט פורנוגרפית, של התעללות בילדים רכים.
האם ההורים שצילמו את ילדיהם לקחו בחשבון שבבקשתם מילדיהם לשחזר את האירועים הטראומטיים הללו הם עלולים לגרום לנזק נוסף? קשה לבוא בטענות למי שנמצא במצבם. הורי הילדים, מתוך מצוקה קשה ותחושה שאיש לא יכול לעזור להם, נוקטים בכל אמצעי שהם סבורים שיכול לעזור להם. כולל הקראה מייסרת של כתב האישום מול המצלמה, כולל צילום ילדיהם כך שיספרו לעולם את מה שעברו. לא חייבים להסכים, אבל אפשר להבין, אף שהתוצאה כה מחרידה. אך מי שעליהם מוטלת האחריות להבין שלא כל חומר "בלעדי" ראוי לשידור ולחשיפה הם העיתונאי, העורך, גוף השידור.
בחלק אחר של הכתבה מצולמים הורים לילדים שעברו התעללות בפנים גלויות, דבר שעשוי להיות מנוגד לחוק הנוער, האוסר על חשיפת קטינים נפגעי עבירות מסוג זה. בתאגיד ניסו להשתמש בהתפלפלות משפטית כדי להצדיק את שידור החומרים החושפניים, גם אם בעקיפין, אך שווה לעצור ולשאול: למה זה טוב? האם חשיפה כל כך מפורטת מניבה למישהו מהצדדים איזושהי תועלת? האם הציבור זקוק לרמה כזאת של פירוט?
אני עצמי אמא לתינוקת. אני יודעת שיש מקרי אלימות כלפי פעוטות בגנים, ששליחת התינוקת שלי לטיפול של אדם אחר כרוכה בסיכון. אני לא זקוקה לכל תזכורת או המחשה. האם הצילומים המזוויעים ועתירי הפרטים האלה מסייעים לי? התשובה היא חד משמעית: לא.