צילומים ממצלמות גוף של שוטרים כבר הפכו בארה"ב לסוגה טלוויזיונית בפני עצמה. המדינה שהפכה ידועה לשמצה בשל אכיפה מפלה שלה כלפי אזרחים שחורים ומיעוטים אחרים, היא גם יצואנית סרטוני אלימות השוטרים המובילה בעולם. אין חודש ולפעמים אפילו שבוע בו לא נחשף בתקשורת בארה"ב תיעוד ממצלמת רכב או גוף של שוטר שפגע באזרח או אפילו הרג אותו.
בישראל השבוע נחשפנו באופן נדיר לתיעוד כזה. בעקבות מעצרו האלים של המפגין אמיתי עבודי בן ה-18 באיילון בידי שוטרי יס"מ, זומנו השוטרים לחקירת מח"ש. בעודם בחקירה פורסם בחדשות 12 סרטון מתוך מצלמות הגוף של השוטרים. הסרטון חושף מעצר אגרסיבי במיוחד, אבל דווקא פעולת השוטרים לא נראית בו בבירור. כך גם ניתן לשמוע את קולו של המפגין כשהוא מקלל את השוטרים אך לא את השוטרים שלטענתו קיללו אותו.
בתוך שעות מפרסום הסרטון, שמו לב צופים חד עין לקפיצה של כ-40 שניות במהלכו. בנוסף, נקודת ההתחלה שלו, בה נשמעת ההודעה המתכתית על תחילת ההקלטה, היא כבר תוך כדי המעצר. הסרטון גם מסתיים באופן מקוטע. האם בחדשות 12 שידרו סרטון מצונזר וסייעו למשטרה לטייח את האלימות המשטרתית כלפי עבודי?
לאור הביקורת שהתעוררה צייץ רפי רשף, אצלו שודר הסרטון לראשונה, כי המערכת לא קיבלה אותו ערוך אלא "צמצמה אותו על סמך העניין". קצת קשה לקבל את התגובה הזו. בשידור עצמו לא צויין כי הסרטון ערוך וגם לא בפרסומים סביבו. גם לא ברור, אם לחדשות 12 אכן היה את הסרטון המלא, מדוע לא פרסמו אותו בערוצים הדיגיטליים הרבים שלהם, שם אין בעיה של זמן שידור מוגבל.
המשטרה העלימה 40 שניות מהסרטון pic.twitter.com/lrx0H0Cj1s
— John Brown (@brown_johnbrown) August 2, 2023
האפשרות האחרת היא שלתקשורת הועבר סרטון חלקי ומגמתי כדי להציג תמונה שנוחה לשוטרים, ובחדשות 12 בלעו את הפיתיון בלי לשאול יותר מדי שאלות. כעבור יממה פורסם סרטון נוסף, אבל גם הוא היה ערוך. לרוע מזלם של השוטרים ושל מי שמנסה לחפות עליהם, האירוע האלים התרחש בליבה של הפגנת המונים ותועד מהמוני זוויות ומצלמות, בווידיאו ובסטילס, על ידי צלמי עיתונות ופעילי מחאה רבים. התמונות לא משאירות מקום לספק: התיעוד הסטרילי שסיפקה המשטרה ממצלמות הגוף אינו התיעוד האמין ביותר של מה שהתרחש.
מה עומד מאחורי פרויקט מצלמות הגוף
האירוע הזה, כמו אירועים אחרים בהם מצלמות לא פעלו או שההקלטות לא היו זמינות לתקשורת ולציבור, מעלה שאלות מהותיות לגבי פרויקט צילומי הגוף. מהי התועלת שהציבור מרוויח ממנו באמת, ומהן המוטיבציות האמיתיות שמאחוריו. האם הוא מנוהל נכון, ולטובת מי, ומה התפקיד של התקשורת והאזרחים כדי לוודא זאת.
כשהמשרד לביטחון פנים בראשות השר גלעד ארדן הכריז לראשונה על הצמדת מצלמות גוף לאלפי שוטרי סיור ותנועה בשנת 2019 הוא אמר כי המטרה היא "להגביר את השקיפות ואת אמון הציבור במשטרה". גם נוהל הפעלת המצלמות, הזמין ברשת, מציין כבר בתחילתו כי ציוד השוטרים במצלמות גוף נעשה "למען הגברת שקיפות עבודת המשטרה וחיזוק אמון הציבור בה, שיפור המפגשים בין השוטר לאזרח, תוך ריסון כלל המעורבים והגברת תחושת הבטחון של השוטר והאזרח". הנוהל מציין בפירוש כי "השימוש במצלמות הגוף אין מטרתו איסוף ראיות", אך יש לו גם "משמעויות משפטיות" והוא עשוי לשמש כחומר ראיות.
מתוך סרטון מצלמת הגוף של אחד השוטרים שעצר את אמיתי עבודי (צילום מסך)
הצילום עצמו לא מופעל באופן אוטומטי אלא ביוזמת השוטר מיד עם תחילת המפגש עם האזרח. במצלמה ישנו מנגנון ששומר תיעוד של 30 שניות לפני רגע ההפעלה, אך השוטר בוחר מתי אירוע יתועד ואסור לו להפסיק את התיעוד עד סוף האירוע. החומרים נפרקים בתחנה ישירות למערכת המידע המשטרתית ולא אמורה להיות לשוטר אפשרות לערוך את החומרים או למחוק אותם.
ב-2020 המשטרה הודיעה על הצמדת מצלמות גוף גם ל-1,100 שוטרי יס"מ ואלפי שוטרי מג"ב - כמו אלה שתועדו בשבועות האחרונים עוצרים בברוטליות מפגינים נגד ההפיכה המשפטית. טון הדיווח על ציוד שוטרי היס"מ במצלמות ב-2020 כבר נשמע אחרת - שם צוין כי "השוטרים אוהבים את מצלמות הגוף" וכי חומרי הצילום "מקנות יכולת טובה לחוקר, לתובע וגם לשופט להבין טוב יותר מה היה בסיטואציה" וכי בתחנות בהן הופעלו המצלמות חלה ירידה של עשרות אחוזים בתלונות הציבור.
על פניו זה היה אמור להיות פרויקט שכולם מרוויחים ממנו. טכנולוגיה מתקדמת המופעלת לטובת הציבור ומציעה עין בוחנת "אובייקטיבית" שתייצר שקיפות ותתרום לאינטרס הציבורי כדי לטפל באלימות משטרתית. אך התחושה, כעבור כמעט 5 שנים של פעילות, שונה מאוד. נראה שהתיעוד, הנשלט בידי המשטרה, משמש יותר לשירות אינטרסים פנימיים של המשטרה נגד האזרחים, ופחות לשירות האזרח הנתקל באלימות משטרתית.
פרסומים ממצלמות גוף של שוטרים שזמינים בכלי תקשורת ברשת לרוב משרתים את יחסי הציבור ועמדות המשטרה או מגבים את השוטרים שפעלו בשטח
פרסומים ממצלמות גוף של שוטרים שזמינים בכלי תקשורת ברשת לרוב משרתים את יחסי הציבור ועמדות המשטרה או מגבים את השוטרים שפעלו בשטח. בשנים האחרונות גם מתרבה השימוש שעושה המשטרה בצילומים הללו כדי להתמודד עם תיעוד של אלימות משטרתית שאזרחים מעלים לרשתות החברתיות או אפילו כדי לחזק תביעות של שוטרים נגד אזרחים שעשו להם "שיימינג" ברשתות. נראה שיותר משהמצלמות שומרות על הציבור או על שקיפות במשטרה, המשטרה משתמשת בהן כדי לשמור על שמם הטוב של השוטרים.
לא שזה עוזר. אמון הציבור במשטרה בשנים הללו נמצא בירידה ובשנה שעברה הגיע לשפל של כל הזמנים, על פי סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה. החודשים האחרונים, בצלו של שר המשטרה בן גביר ויחסיו המשונים עם המפכ"ל קובי שבתאי, רק הרעו את המצב. את משבר האמון הזה גם מיליון מצלמות לא יפתרו.
מעצר המפגין באיילון נמצא במרכז תשומת הלב הציבורית וחשף את השימוש הבעייתי בתיעוד ממצלמות הגוף, אך מרבית האירועים אינם כאלה. בניגוד להודעות לעיתונות ולהצהרות הרשמיות במצגות ובנהלים, לציבור לא ברור באיזה אופן התיעוד הזה שומר עליו והאם הוא באמת נגיש וזמין לתקשורת. הוא לא נהנה מהשקיפות שהפרויקט הטכנולוגי התיימר להבטיח.
זו תזכורת חשובה לכך שטכנולוגיה בפני עצמה, במיוחד כזו המיועדת למעקב או להפעלת כוח, משרתת קודם כל את בעלי הכוח - לרוב את המשטרה והמדינה, אם השימוש בה אינו מלווה בנהלים ונורמות שיאפשר גם לציבור ולתקשורת גישה ושליטה בה. כפי שכבר למדנו ממצלמות "האבטחה" בירושלים העתיקה, שתמיד כושלות או נעלמות כשמדובר בירי חסר הצדקה בפלסטינים, כמו במקרה הריגתו בידי שוטר של איאד אל-חאלק שבאופן פלאי לא תועד למרות שהתרחש באחד המקומות המצולמים בעולם.
שוטרים עוצרים מפגין מחוץ לתחנת המשטרה בה נחקר אמיתי עבודי, 1.8.23 (צילום: אבשלום ששוני)
בניגוד למטרות המוצהרות שלה, ללא פיקוח ומעקב של התקשורת, של החברה האזרחית ושל האזרחים עצמם - הטכנולוגיה מסייעת קודם כל למדינה ורק אחר כך לאזרחים, אם בכלל. לצד פרויקט "עין הנץ" של המשטרה שמתעד לוחיות זיהוי של רכבים, רשת המצלמות "החכמות" בעיר העתיקה בירושלים, מצלמות המעקב העירוניות הרבות, מצלמות הרמזורים ונתיבי תחבורה ציבורית ופרויקטים אחרים שעל רובם אנחנו בכלל לא יודעים, פרויקט מצלמות הגוף הוא חלק מחברת ותרבות מעקב שנוצרו כאן סביבנו בשנים האחרונות ומשרישות נורמות וערכים של חדירה לפרטיות ודריסת זכויות אזרח.
אם לא היו חסרות לנו מצלמות, 24 שעות לאחר פרסום הסרטון הערוך של המעצר באיילון צייץ ראש הממשלה בגאווה כי רעייתו שרה "מתגייסת למען הצבת מצלמות בגני הילדים" כצעד במסגרת המאבק "למיגור תופעת האלימות כלפי ילדים וילדות במעונות". חברת המעקב בדרכה לגני הילדים. במקום לחנך גננות ומטפלות ולשנות את הנורמות בהן פועלת מערכת החינוך, מלמדים הורים וילדים שהעין של האח הגדול מסתכלת על כולם ומתעדת כל דבר. במקום לתקן התנהגות לא תקינה מלמדים את הציבור איך להתחמק מתיעוד שלה. במקום לחנך אנשים, עוקבים אחריהם.