ההודעה לעיתונות שפירסם אתמול (2.8) המשרד להגנת הסביבה היתה לקונית במיוחד: "בעקבות הפרות של היתר הפליטה ושל חוק אוויר נקי: המשרד להגנת הסביבה הוציא לחברת 'נשר מפעלי מלט ישראליים' ברמלה צו מנהלי למניעה או לצמצום של זיהום אוויר לפי סעיף 45 לחוק".
מאחורי הז'רגון הביורוקרטי מסתתר סיפור גדול. מדובר בהפעלה חריגה של סעיף החוק, שמשמעותה היא שהמפעל הוא מזהם סדרתי, שלא עומד בדרישות החוק ובהתחייבויות לטפל בפליטות המזהמות. ויש עוד סיפור, גדול לא פחות: הסיבה העיקרית להוצאת הצו היא פעילות אזרחית-תקשורתית מתמשכת ובלתי מתפשרת, ובפרט מעקב של "שקוף" ו"העין השביעית" אחר פעילות מפעל המלט והטיפול של המשרד להגנת הסביבה.
אחד התפקידים המרכזיים של התקשורת הוא להגן על הציבור מפני עוולות. זיהום סביבתי הוא דוגמה מצוינת. הוא משפיע באופן חמור ומתמשך על בריאות הציבור, על איכות החיים ועל הסביבה הטבעית, והוא מגובה לא פעם ברשת של אינטרסים כלכליים ופוליטיים ברמה המקומית והלאומית. כשהתקשורת היא מסחרית ובעצמה נשלטת או מונעת מאינטרסים שכאלו, עיתונות עצמאית וחופשית צריכה לתת את הטון.
במהלך השנים האחרונות "העין השביעית" ו"שקוף" הגבירו את הסיקור, המעקב והפיקוח על מפעלי תעשייה מזהמים, ונתנו מקום ורוח גבית למאבקים סביבתיים רבים בישראל. הכתבות והמאמרים חשפו בפני הציבור הרחב את הסוג, הכמות והמקור של המזהמים שנפלטים במקומות רבים בארץ, את השפעתם, את הניסיונות של המפעלים "להתיירקק", וגם את אוזלת ידן של הרשויות, ושרטטו את מפת הזיהום המקומית ואת הפוליטיקה של הזיהום בישראל.
בעלי מפעל "נשר" ברמלה לן בלווטניק (צילום מסך)
אחד ממוקדי העניין שלנו היה מפעל המלט "נשר" ברמלה, ולא בכדי. מדובר באחד ממפעלי התעשייה המזהמים ביותר בישראל, הן מבחינת היקף הפליטות והן מבחינת אי העמידה בדרישות החוק. אך למרות האינדיקציות הרבות לחריגות, לכאורה או שלא, מהדרישות בהיתר הפליטה ובחוק אוויר נקי, נראה היה שהמשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות באזור לא ממהרות לפעול נגד המפעל. כך, בצר להם, נותר לתושבים המודאגים לפנות לתקשורת.
בשנתיים האחרונות דיווחנו שוב ושוב על חריגות בריכוזים של מזהמים שונים, כמו כספית וחלקיקים בגדלים שונים. החריגות נמצאו בארובות, בשטח המפעל, על הגדר וגם במערך הניטור שסביב המפעל. הצגנו עדויות על פליטות בלתי מוקדיות (למשל מצנרת או מכבישי תפעול) של אבק ועשן, ועל אי דיווח על פליטות ותקלות כנדרש בחוק.
עסקנו גם בשימועים שקיים המשרד להגנת הסביבה למפעל ובדרישה לפתוח לציבור את הניטור בארובות המפעל ועל הגדר, כדי לאפשר אכיפה ציבורית הדוקה יותר. בד בבד, דיווחנו על המהלכים לאישור היתר פליטה חדש למפעל, לרבות השגות הציבור בנושא, ועל השימועים שקיים המשרד מול המפעל במקביל. כל אלו הובילו לפיקוח משמעותי יותר של המשרד, שהניב ממצאים חריגים, ולמעקב צמוד יותר על נתוני הניטור והדיגום החורגים ועל היעדר דיווח או דיווח באיחור של פליטות ותקלות. חלק מהמידע הגיע אל המשרד ואל הציבור בשל המעקב הצמוד של כתבת "שקוף" יעל געתון.
לזיהום ולחריגות בפליטות המזהמים של "נשר" ישנם השפעות ישירות על בריאות התושבים באזור
לזיהום ולחריגות בפליטות המזהמים של "נשר" ישנם השפעות ישירות על בריאות התושבים באזור. תחמוצות חנקן גורמות לרגישות גבוהה יותר למחלות ולהגברה של תגובות דלקתיות בריאות ובמערכת הנשימה; חלקיקים מזהמים משפיעים על מערכות הנשימה והדם ועל הלב, ובגדלים קטנים יכולים לגרום לסרטן; כספית יכולה להשפיע על מערכת העצבים המרכזית, על הלב, על הכליות ועוד.
כל החומרים האלה הם חלק מפעילות מפעל "נשר". מטרת חוק אוויר נקי היא לאזן בין הצרכים החברתיים והכלכליים של כל אחת ואחד מאיתנו לבין הצרכים הבריאותיים והסביבתיים, והיתר הפליטה הוא מעין חוזה בין המפעל לציבור. לכן יישום דרישות החוק ופיקוח ואכיפה נחושים על מפרי חוק הם נדבך בסיסי בבניית אמון בין הצדדים.
הצו קוצב למפעל תקופה קצרה לטפל במקורות הזיהום ולהגיש תוכניות לצמצומו, ובמידה ולא יאושרו מאפשר למשרד להשבית את המתקנים. זהו איתות של המשרד להגנת הסביבה למפעל בפרט ולמפעלי תעשייה בכלל, שיש דין ויש דיין. ללא ההתעקשות של התקשורת הממומנת על ידי הציבור, שמפקחת לא רק על המפעל אלא גם על המשרד המפקח והאוכף, כנראה לא היינו מגיעים לשלב הזה.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)