כשמדינת ישראל מחליטה שנער או נערה לא יכולים יותר לגור בביתם, כי הוא לא בטוח יותר עבורם, לאן הם הולכים? והאם הם מקבלים שם את התמיכה שהם זקוקים לה כדי להתגבר על הטראומה שהובילה אותם לשם? ומה קורה בתוך אותם מוסדות סגורים וסמויים מן העין, שכמעט איש אינו מתעניין בהם? על השאלות הללו מנסות קרן נויבך וצליל אברהם לענות בסדרת פודקאסטים בת ארבעה פרקים, "בית בקצה המסילה".
הסדרה עוסקת בנושא המורכב דרך סיפורו של מעון "מסילה" בהרי ירושלים, מעון שאליו מגיעות נערות בסיכון לאחר שנפלטו מכל מוסד אחר של משרד הרווחה. נויבך ואברהם ביקרו במקום, העיתונאיות היחידות שהורשו לעשות זאת בשנים האחרונות, וכמעט היחידות שעשו זאת בכלל. הן שוחחו עם נערות שחסו במקום, בעבר וגם בהווה, עם מדריכות ועם מנהלות המקום. את השם "מסילה" ייתכן שאתם מכירים מאחד מרגעי השפל הגדולים ביותר של המקום, כשב-2015 נערות שחסו בו הציתו אותו במחאה על היחס אליהן.
מאז 2015 הרבה דברים השתנו במעון הסגור, שנועד לנערות שהגיעו ל"קצה הרצף הטיפולי" כפי שמכנים זאת אנשי המקצוע, או במילים פחות מכובסות - אלה שאף אחד אחר לא הצליח להתמודד איתן ועם הטראומות שהן סוחבות. המקום אמנם עבר שיפוץ מסוים, אך דו"ח מבקר המדינה מ-2020 שעסק במסגרות של משרד הרווחה ציין לרעה את התנאים הקשים ב"מסילה" וגם את הטיפול החסר בנערות. בעבר פורסמו מספר כתבות תחקיר ב"מקום הכי חם בגיהנום" אודות מסילה וכשלים רבים במשרד הרווחה שהרעו את מצבם של בני הנוער בישראל.
כמו בית סוהר
במעון חיות 45 נערות, נתונות תחת פיקוח 24 שעות ביממה. "הגעת למסילה, החיים נגמרו", כך מתארת זאת אחת הנערות שמתראיינות בסדרה. "אומרים לך 'אם תמשיכי להתנהג ככה תגיעי למסילה'". העובדה הבולטת שמציינות רבות מהמרואיינות לגבי הבניין, שמבקר המדינה קבע כי הוא זקוק לשיפוץ מסיבי, היא שהוא נעול. לפני כל טיפול שנערה מקבלת - היא רואה דלת נעולה.
פרט לדלת הנעולה, הנערות שמגיעות לראשונה למסילה חוות אבדן חירות כמעט מוחלט. על פי אתר משרד הרווחה, "המרחב הנעול הוא המסגרת הקיצונית ביותר מבחינת ההרחקה מהחברה. זו יחידה טוטאלית שמאפשרת שליטה מירבית לחוסים ולצוות. מרחב זה מנותק מהקהילה הסובבת את המעון". לנערות המגיעות למסילה אין בשלב הראשון חופשות, טלפונים, או תנועה חופשית ללא ליווי של איש צוות.
התנאים הקשים ב"מסילה", יולי 2019 (מתוך דוח מבקר המדינה)
"חוויה של בית סוהר, הכל מצלמות", מתארת עדי, אחת החוסות לשעבר, את ההגעה למקום כשהייתה בת 15. "עשיתי אפצ'י ומדריכה אמרה לי ברמקול 'לבריאות'. האח הגדול, רואים כל תנועה שלך. ביקשו ממני לעשות חיפוש - כלומר ללכת לחדר ולהתפשט. כמו בבית סוהר. עמדתי עשר דקות ערומה עד שיבדקו אם החבאתי משהו".
הפרט הבולט והקשה ביותר עבור נויבך ואברהם בביקור שעשו במקום היה "חדר הפסק זמן". מדובר במרחב שנמצא בכל שמונה המעונות הסגורים של משרד הרווחה עבור בני נוער בסיכון. מדובר בפעולה הקשה ביותר של שלילת חירות שקיימת במוסדות הללו - שהייה בחלל סגור וקטן. חדר בגודל מטר על מטר וחצי, שטיח גס מקיר לקיר, דרגש נמוך. וזהו.
"דאגו לומר לי: 'לא יצא ממך כלום, לא תגיעי לגיל 21. מפה נמצא אותך מתה ממנת יתר או בזנות'"
"כשהסערה מאוד גדולה יש משהו שמקרקע", אומרת נורית, מנהלת בית הספר. "נערה נמצאת פה 20 דקות. זה כלי להרגעה, לא ענישה. היא חווה את זה כאחד הדברים הכי נוראים אבל ראיתי נערות נרגעות דווקא כאן, לפעמים נערות מבקשות את פסק הזמן".
.
"אם נערה פוגעת באחרים היא מסוכנת לנו, וצריך להבין שהטראומה מתפרצת בכל מיני אופנים. יש מדריכים שנשברה להם היד או האף", אומרת אלה אמבוס, מנהלת "מסילה", כדי להסביר מדוע יש צורך באמצעים קיצוניים שכאלה.
הנערות ששוחחו עם נויבך ואברהם חוות זאת אחרת. עדי מספרת על הפעם הראשונה שראתה נערה מוכנסת ל"חדר הפסק זמן": "ארבעה מדריכים החזיקו אותה, והיא הייתה בחורה קטנה, זה היה נראה נוראי. החזיקו אותה בצורה מחרידה - השכיבו אותה על הרצפה, תפסו אותה בשיער וברגליים ואחד שם עליה שתי ברכיים כדי שלא תוכל להתנגד. ואז פשוט גררו אותה לשם".
"חדר הפסק הזמן" ב"מסילה" (צילום: קרן נויבך)
"מזעזע, אתה מרגיש שכל העולם נגדך, גם כשאומרים שזה לטובתך", מתארת נערה נוספת, שהוכנסה לחדר בניגוד לרצונה. "כשהמדריכים הכי קרובים אליי עשו את זה לא יכולתי לדבר איתם אחרי זה חודש". היא כן חושבת שיש במקום הזה תועלת, אבל באותה נשימה היא חושבת שצריך לעצב אותו בצורה אחרת לגמרי.
אמצעי נוסף שבו משתמשים אנשי הצוות ב"מסילה" ובמעונות נוספים נקרא "החזקה", אמצעי שעליו ירחיבו את ההסבר בפרקים הבאים בסדרה.
עבור עדי, ההחזקות ו"חדר הפסק זמן" לא היו טיפוליים או אפקטיביים. בפודקאסט היא מתארת כיצד למדה לרצות את אנשי הצוות ולומר להם את מה שחשבה שהם מעוניינים לשמוע כדי שלא יענישו אותה בהחזקה או בבידוד. היא גם מתארת כיצד לא קיבלה כל טיפול למרות הטראומות הקשות שעברה. "כן דאגו לומר לי: 'לא יצא ממך כלום, לא תגיעי לגיל 21. מפה נמצא אותך מתה ממנת יתר או בזנות'".
לדברי נויבך ואברהם, התקופה שעליה מדברת עדי הייתה אחת הגרועות של המעון בעשור האחרון, ומאז המצב שם השתפר. עם זאת, הוא עדיין נושא את רושם השנים של הזנחה והסתכלות מעוותת על צרכי הנערות השוהות.
מי קבע שהשיטה עובדת?
"אפריורי כחברה - להוציא נערות מהבית שנפגעו כתפיסה וכעמדה, לנעול אותן ולשלול להן את החירות הבסיסית - זה בעייתי", אומרת נורית, מנהלת המעון. נויבך ואברהם מנסות לשאול - האם זה מובן מאליו שנערות לא יכולות לצאת החוצה, שאין ברירה אלא לנעול אותן? מתי בפעם האחרונה אנשי המקצוע במשרד הרווחה שאלו את עצמם אם זה נכון לנעול ולקחת חירות של נערות שהן שהם קורבנות של מעשי אחרים. מתי בדקו את התוצאות והאם אין אפשרות אחרת?
החדרים ב"מסילה" אחרי השיפוץ (מתוך דו"ח מבקר המדינה)
"טיפלנו בנושא בכל מיני זוויות במשך השנים", מספרת נויבך בשיחה עם "העין השביעית". "העיסוק העיקרי שלנו בנושא היה בתקופה שבה היה משבר גדול בחסות הנוער, בשנים 2018-2021. בתקופה הזאת היינו היחידים שראיינו את אלין אלול, מי שהיתה אז האחראית על חסות הנוער ונחשבת עד היום אחראית לאחת התקופות הקשות של חסות הנוער. היא פוטרה במאי 2021. הפודקאסט נולד כתוצאה מהעיסוק האינטנסיבי הזה, מתוך רצון לספר את הסיפור באופן הרבה יותר מורכב ורב פנים".