לאחרונה, משתמשים בטוויטר החלו לקבל התראה לא מוכרת ומעט מוזרה: "rate limit exceeded". מסתבר שאילון מאסק קידם מהלך קיצוני ביותר ברשת החברתית, מתחת לרדאר, שבמסגרתו הפלטפורמה תגביל את כמות הפוסטים שמשתמשים חינמיים יוכלו לצפות בהם במהלך יממה.

המגבלות מייצרות מדרגות של כמות צפיות מותרת לפי סוג פרופיל, כך שמי שמשלם עבור החשבון שלו יוכל לצפות ביותר פוסטים: חשבונות "מאומתים" (וי כחול), שהם לקוחות משלמים, יקבלו גישה ל-8,000 פוסטים ביום, חשבונות לא מאומתים ותיקים יקבלו גישה ל-800, וחשבונות לא מאומתים חדשים יקבלו גישה ל-400. מגבלות אלו מצטרפות למהלכים קודמים של מאסק, למשל הבחירה לייצר מגבלות תווים שונה למשתמש בתשלום לעומת משתמש חינמי.

לטענתו של מאסק, הצעד החדש מבקש להתמודד עם תופעת דיג מידע וקצירה שלו לצורכי לימוד תוכנות בינה מלאכותית, דוגמת ChatGPT. לתחושתו של מאסק, חברות טכנולוגיה מובילות מבצעות "ביזה" של מידע אישי, ובהתאם הוא החליט להטיל מגבלות המבקשות להתמודד עם התופעה. בנוסף, טוען מאסק כי הוא מבקש להגן על משתמשים מפני "עודף מידע", ומידע שקרי, שמציפים את הרשתות החברתיות. במילים אחרות, מאסק רוצה להיות האבא המגונן על ילדי העולם – שאותם הוא תופס כתמימים במיוחד וכאלה הזקוקים להכוונה והגנה.

פעולותיו של מאסק מעוררות תהיות רבות, בלשון המעטה. ראשית, השינוי הנוכחי מסוכן. ומדוע? המידע ברשתות החברתיות הוא כבר עובדת חיים קיימת - ועל בסיסו גופים רבים מצליחים להבין מגמות, לבנות תחזיות וגם לקדם קמפיינים לטובת הציבור. שיטת הדירוג החדשה של מאסק לא תאפשר שימוש חופשי מסוג זה במידע ברשתות החברתיות בעתיד.

למשל, הבחירה של מאסק שלא לאפשר חשיפה לכלל התכנים בטוויטר תקשה על עיתונאים ללמוד על מגמות מרשתות חברתיות ולקדם תחקירים שיגנו על הציבור מפני סכנות אפשריות, תמנע מהחברה האזרחית להסתמך על פרסומים ברשתות חברתיות בשביל לחוש את הדופק בשטח ובשביל לאסוף ראיות ועדויות מהשדה הדיגיטלי, ולא תאפשר לרשויות אכיפת החוק להסתמך על רשתות חברתיות כחלק מעבודות חקירה ואכיפה.

שנית, מאסק מבקש להגדיר מחדש את הפעילות של טוויטר בהתאם לחזון שלו. מצד אחד, מאסק טען כי הוא מעוניין לקדם "דמוקרטיזציה של מרחב הסייבר", עם שקיפות רבה יותר ואחריותיות. מן הצד האחר, המגבלות החדשות סותרות עקרונות דמוקרטיים ובפרט את חופש הביטוי ועיקרון השוויון, והן פוגעות בשוק דעות חופשי אגב יצירת והנצחת פערים סוציו-אקונומיים בין משתמשים.

ברגע שאדם מפרסם ברשת חברתית, הציפייה שלו היא שהתוכן שלו יהיה זמין באותה הרשת. כשמנהל הרשת מחליט באופן חד-צדדי, על פי קריטריונים שהוא לא משתף עם המפרסם, להגביל חלק מהפרסומים ביחס לחלק מהנמענים הפוטנציאליים, הוא פוגע בחופש הביטוי של המפרסם. זהו מהלך לא דמוקרטי בעליל, שמקדש מסחור של המשתמשים והמידע האישי שלהם, בביטוי מעורר סלידה במיוחד של קפיטליזם דורסני בעידן הדיגיטלי ("commodification").

מציאות חדשה

בעיה נוספת היא הגישה הפטרנליסטית שעולה מן המהלך. מאסק הוא אחד האנשים העשירים בעולם, והוא מנהל את אחד מאמצעי הפצת המידע הגדולים בעולם – פלטפורמה חברתית עם 238 מיליון משתמשים פעילים. כעת, הוא מבקש להכתיב לציבור את הרגלי ואופן צריכת המידע שלהם, אחרי שנים בהן הם התרגלו לשדה פעולה אחר לחלוטין – לטוב ולרע.

מאסק כבר עשה מהלכים דרמטיים על מנת "לשחרר את הציפור", כגון הפיכת מדיניות הצנזורה של החברה, והפעלת מדיניות open source לאלגוריתם שאמון על ניהול התכנים בפלטפורמה על מנת להגביר את השקיפות. אולם, מבקרים ציינו בצדק שמדובר במהלכים ריקים מתוכן שנועדו להסיח את הדעת.

כעת התעוררנו למציאות שבה מאסק מנסה להכתיב לנו את התוכן שנצפה בו בצורה בוטה, ואף לחלק אותנו למעמדות. האם מאות מיליוני משתמשים צריכים להסתמך על רצונו הטוב של איש אחד, שנראה כי גחמותיו מנהלות אותו לא פחות מאשר חשיבתו האסטרטגית? ספק גדול.

יכול להיות שמאסק יצליח לכתוב מחדש את כללי המשחק, כפי שהוא עשה בתעשיית הרכב, אבל בינתיים המצב לא נראה מזהיר. ועדיין, למרות הדרמות הבלתי פוסקות, טוויטר היא אחת מן הפלטפורמות המשמעותיות והמשפיעות בעולם.

אין ספק כי המהלך שבפנינו הוא מהלך דרמטי במיוחד, שמסיר את המסכה מהבשורה שהתיימרו להביא הרשתות החברתיות לפני כמה שנים: קול שווה לכולם, בפלטפורמה נטולת מעמדות שבה כולנו שווים. עם כל יום שעובר, מתחוור עד כמה מגוחך היה להאמין למיתוס הזה, ולסמוך על חברות טכנולוגיה שישימו בצד אינטרס כלכלי לטובת אינטרס ציבורי.

טל מימרן הוא ראש תכנית במכון תכלית לקידום מדיניות ישראלית. עדן פרבר היא חוקרת במכון תכלית לקידום מדיניות ישראלית.