אילון מאסק הוא הרבה יותר מרק מהנדס מוכשר ופורץ גבולות, איש עסקים ממולח, או אחד האנשים העשירים בעולם. אילון מאסק הפך לתופעה, מי שהצליח להמציא מחדש את התחום בו פעל. אחרי תעשיית הרכב והחלל, החליט מאסק להתמקד בזירה חדשה – הרשתות החברתיות, ורכש את טוויטר.
מאסק הוביל שינויים ארגוניים עמוקים שכללו פיטורים המוניים ואיים להגדיר מחדש את הפעילות של טוויטר בהתאם לחזונו על חופש ביטוי פראי ובלתי מוגבל (כל עוד הוא אינו נוגע למאסק עצמו...). התגובה היתה ירידה תלולה בערך המניה של החברה, אובדן מפרסמים משמעותיים וביקורת ציבורית עזה, כולל מנשיא ארה"ב ג'ו ביידן.
אבל מאסק מנסה להוביל גם צעדים חיוביים, כמו הקמת מועצת פיקוח תוכן לטוויטר, ולאחרונה החליט לעמוד בהבטחה מפורסמת שלו טרם רכישת טוויטר: פירסום הקוד של הרשת החברתית. החברה פירסמה את הקוד הקובע את המלצות התוכן של המשתמשים וחלקים מן הקוד שמגדיר נראות של פרסומים (ויראליות). לאחרונה גם טען מאסק כי הליך ניקוי הרשת החברתית מבוטים כמעט הושלם, ובקרוב טוויטר תהיה נקייה מפרופילים מזויפים. זו הצהרה אמיצה ביותר, בלשון המעטה, וכנראה רחוקה מן המציאות.
הצעדים האלה, פעם לכיוון זה ופעם לכיוון ההפוך, מותירים אותנו מבולבלים ביחס לכוונותיו של מאסק (יש שיאמרו שזו בדיוק כוונתו), ומזמינים דיון בשאלות כמו עתידה של טוויטר ובכלל, האם באמת אנו נכנסים לעידן חדש של שקיפות בעולם הרשתות החברתיות? במילותיו של מאסק - דמוקרטיזציה של מרחב הסייבר? למרבה הצער, נראה שמוקדם מדי לפסוק לטובת עתיד ורוד יותר, וזאת בשל שלוש סיבות.
ראשית, עדיין רב הנסתר על הגלוי. אמנם, הקוד שפורסם שופך אור מסוים על קבלת ההחלטות בטוויטר - כיצד האלגוריתם עובד - אבל הוא רק חלק מן הסיפור. ישנו הרי הליך עדכון והתאמה של קבלת ההחלטות לכל משתמש. רשתות חברתיות, וטוויטר בתוכן, הן מערכות טכנו-חברתיות שמושפעות מהדינמיקה בין הפלטפורמה והטכנולוגיה שהיא מציגה לבין המשתמשים. בהתאם, כל משתמש חווה חוויה שונה, והאלגוריתם מתאים את עצמו לשחקן שמולו.
שנית, גם אם התוצאה המעשית המיידית של חשיפת הקוד מגבירה במעט את כוחו של המשתמש, לא מובן מאליו שזוהי המטרה העיקרית מאחורי המהלך. מאסק מעוניין בסך הכל לשקם את המוניטין של טוויטר, שספג פגיעות קשות מאז רכש את הרשת. כל עוד פרסום הקוד רק מאשש חשדות שהיו כבר בידינו, ולא באמת מגלה דברים חדשים לגבי אופן פעולת האלגוריתם, לא מדובר בגילוי מסעיר וגם לא בכזה שישנה את כללי המשחק.
לזכותו של מאסק ייאמר שהוא נקט בצעדים בשביל להוכיח שנושאי השקיפות והאחריות חשובים לו, למשל עם הצטרפותו למכתב מומחים הקורא להגביל את השימוש בבינה מלאכותית באופן שאינו מפוקח. ועדיין, יש רבים שאינם משתכנעים מפעולות אלו, שהן יותר סמליות מאשר ממשיות, וטוענים כי מדובר בסך הכל בצעד נוסף של איש שיווק מתוחכם.
שלישית, מאסק פועל בוואקום כמעט מוחלט מבחינת אסדרה משפטית. דמוקרטיה מתבססת על שלטון חוק ועל כללים ברורים שמייצרים דרישות לשקיפות הנובעות מאחריותיות של גופים המעניקים שירות ציבורי. רשתות חברתיות הן כיכר העיר החדשה, וברחבי העולם ישנה התעוררות באשר לצורך לייצר אסדרה ברורה של מרחב זה. כל עוד הצעדים מטעם רשתות חברתיות יהיו בגדר חסד ולא חובה – לא ניתן לדבר על שינוי פרדיגמטי, על שקיפות ועל נטילת אחריות בכל הנוגע לשקר ואמת.
טל מימרן הוא ראש תכנית במכון תכלית לקידום מדיניות ישראלית, מאיה כהן היא חוקרת במכון תכלית לקידום מדיניות ישראלית