יועצת התקשורת יוספה ברק-טמיר תשלם כ-160 אלף שקלים לד"ר שרון אלרעי-פרייס, זאת אחרי שביהמ"ש קבע כי פרסמה כלפיה לשון הרע במטרה לפגוע בה.
אלרעי-פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, תבעה פיצוי בסך 250 אלף שקלים מברק-טמיר בגין תריסר פרסומים שבהם נטען כי בנה לא חוסן נגד נגיף הקורונה ובגין הכינוי "סייקופרייס" והטענה כי היא בת ל"משפחת פשע". בתביעה הוזכרו עוד עשרות פרסומים שונים שבהם ברק-טמיר חזרה פעם אחר פעם על הטענה כי בעוד אלרעי-פרייס מבקשת מהציבור הישראלי לחסן את ילדיו, היא עצמה לא חיסנה את בנה.
עוד דרשה אלרעי-פרייס, באמצעות עו"ד דקלה בללתי מפרקליטות המדינה, כי ביהמ"ש יאסור על טמיר-ברק להוציא לשון הרע עליה ויחייב אותה להסיר את הפרסומים המשמיצים.
ברק-טמיר טענה להגנתה, באמצעות עורכי-הדין גלעד יצחק בר-טל, חן טלמור וליאור וינשטיין, כי יש לראות בתביעה "רדיפה שלטונית" נגד "ביקורת עניינית". עוד טענה כי פרסום לגבי בן משפחתה של אלרעי-פרייס אינו מקנה לה עילה לתביעה וכי ככל ש"הוטעתה" ביחס לחיסון הבן היא מוכנה להתנצל ולמחוק את הפרסומים אם וכאשר התובעת תציג בפניה הוכחה כי הבן אכן חוסן.
השופטת רונית אופיר מבית-משפט השלום בבת-ים קיבלה את התביעה. "טענות הנתבעת בדבר אי חיסונו של ג', בנה הקטין של התובעת, הוכחו כעורבא פרח, טענות שווא שאין להן כל ביסוס", פסקה השופטת אופיר. הבן אכן חוסן בחיסון קורונה, כך הוכח בין היתר מהצגת התו הירוק שלו לבית-המשפט.
"הנתבעת ביקשה לפגוע בתובעת ובפועלה כראש שירותי בריאות הציבור בפרסומיה לפיהן בנה לא חוסן, ובירור אמיתות העובדות הייתה מבחינתה בעלת חשיבות משנית"
השופטת אופיר מצאה כי הפרסומים שבהם נטען כי הבן לא חוסן מהווים לשון הרע כלפי האם וזאת בשל תפקידה הציבורי. גם הפרסומים שבהם כונתה בשמות גנאי מהווים לשון הרע, למרות שיש לראות בהם הבעת דעה. השופטת אופיר פסקה כי אין לנתק את ביטויי הגנאי ממסכת הפרסומים שבהם קבעה טמיר-ברק כי אלרעי-פרייס לא חיסנה את בנה שכן הם שזורים זה בזה.
אשר להגנות להן טענה הנתבעת, השופטת אופיר קבעה כאמור כי לא שמורה לה הגנת אמת דיברתי, שכן הבן הקטין ג' אכן חוסן. טמיר-ברק טענה כי התבססה על מקור מהימן אולם מהתכתבות עם המקור שהוצגה לבית-המשפט הציע המקור לנתבעת "תתחילי מהכיוון שהוא כנראה לא מחוסן". במילים אחרות, גם המקור לא קבע כי הבן הקטין אכן אינו מחוסן.
בהמשך ההתכתבות, המקור מסר לטמיר-ברק כי "כשהלכו כמה חבר'ה למסעדה ונדרשו להציג תו ירוק לג' פרייס לא היה!!!" אך לדבריו מדובר בעדות שמיעה ("אני רק סיפרתי על אירוע ששמעתי עליו ממקור אמין ביותר (הבן שלי)".
טמיר-ברק הודתה כי לא ביצעה בדיקות של ממש לאימות המידע שקיבלה, והסתפקה בבדיקות לבחינת האמינות של המקור. "אולם גם ביחס לבחינת אמינות
ה'מקור' לא ניתן להגדיר את פעולות הנתבעת 'כבדיקות' ממשיות", כתבה השופטת אופיר. טמיר-ברק העידה כי המקור שלה מתגורר בחיפה, בעל דוקטורט ועובד בחברת הייטק "ולכן הסיכוי שהאדם הזה מפריח איזה בלון ניסוי ואני צריכה להמשיך לבדוק אותו היא לא ריאלית". המקור עצמו לא העיד, וגם זאת נזקף לחובתה של הנתבעת.
"כמות הפרסומים, תוכנם ותדירותם מעידים כי הנתבעת התכוונה על ידי הפרסומים לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להעברת ביקורת עניינית"
"התרשמתי מהנתבעת כאישה אינטליגנטית, רהוטה, בעלת לשון חדה וכושר ביטוי", כתבה השופטת אופיר. "התרשמות זו מבססת את המסקנה כי הנתבעת בחרה היטב את האופן בו התנסחה. היא לא סייגה את פרסומיה, היא לא הציגה אותם כשאלה המבקשת מענה, או כהשערה המצפה להיסתר. הנתבעת פרסמה את הדברים כעובדה ממשית – כי ג' לא חוסן וכי אין לו תו ירוק – עובדות שאינן נכונות".
השופטת הוסיפה כי התרשמה שטמיר-ברק ידעה שהפרסומים שלה אינם נשענים על מסד עובדתי איתן, אך בכל זאת המשיכה במעשיה. "הנתבעת ביקשה לפגוע בתובעת ובפועלה כראש שירותי בריאות הציבור בפרסומיה לפיהן בנה לא חוסן, ובירור אמיתות העובדות הייתה מבחינתה בעלת חשיבות משנית", נכתב בפסק-הדין.
השופטת אופיר שללה גם את הגנת תום הלב, שכן טמיר-ברק לא בדקה את המידע ולא פנתה לאלרעי-פרייס או למשרד הבריאות טרם הפרסומים. "גם כמות הפרסומים, תוכנם ותדירותם מעידים כי הנתבעת התכוונה על ידי הפרסומים לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להעברת ביקורת עניינית", כתבה השופטת וציינה כי "המסקנה העולה מקריאת רצף פרסומיה של התובעת [...] היא כי אלו נעשו באופן
כפייתי ('אובססיבי')".
"נשקה היה המקלדת, לשונה המושחזת ודמיונה הפורה, אשר לא דקדק בעובדות ולא טרח לבחון אותן לאשורן בטרם הפרסום"
לפי השופטת אופיר, "הנתבעת עשתה לעצמה מטרה להילחם בתובעת ובפועלה כראש שירותי הבריאות ובמאבקה במגפת הקורונה. האסטרטגיה שננקטה הייתה בדרך של קעקוע אמינותה הציבורית של התובעת (וכלשונה בכתב ההגנה: 'המלכה היא ערומה'). זאת עשתה הנתבעת תוך שימוש בטקטיקה של 'הפצצת' המרחב הוירטואלי בפרסומים חוזרים ונשנים אודות התובעת, שנפרסו על פני חודשים. נשקה היה המקלדת, לשונה המושחזת ודמיונה הפורה, אשר לא דקדק בעובדות ולא טרח לבחון אותן לאשורן בטרם הפרסום. כל אלו מעידים על העדרו של תום לב בפרסומי הנתבעת".
השופטת אופיר החליטה לראות בכל הפרסומים מסכת אחת המחייבת פיצוי אחד, אך קבעה כי הם נעשו בכוונה לפגוע.
"גם אם קיימת מחלוקת מדעית ביחס לאפקטיביות החיסונים או ביחס למדיניות משרד הבריאות; הרי שניתן לנהל מחלוקת זו באופן ענייני, על בסיס נתוני אמת, מחקרים מדעיים ומסקנות הנובעות מנתונים אלה", פסקה. "אך לא ניתן לנהל מחלוקת עניינית כלשהי על יסוד נתונים כוזבים ועל יסוד עובדות שקריות. בכל חברה אנושית חפצת חיים קיים אינטרס ציבורי, כי אנשים הבוחרים לכהן במשרה ציבורית ולשאת בעול הציבורי, לא יהיו חשופים לפרסומי כזב המופצים לכל עבר וללא שליטה, בבחינת נשק לא קונבנציונאלי".
לפיכך חייבה השופטת אופיר את טמיר-ברק לפצות את אלרעי-פרייס בכ-143.5 אלף שקלים, בתוספת כ-16.5 אלף שקלים בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בנוסף ניתן צו האוסר על טמיר-ברק "לפרסם פרסומים כוזבים הנוגעים למצבו החיסוני של ג'" וכן צו המחייב אותה להסיר את הפרסומים שבבסיס התביעה.
מאז פסק-הדין צייצה ברק-טמיר רצף של ציוצים שבהם התייחסה שוב לפרייס כ"סייקו", הודיעה כי בכוונתה להגיש בקשה לעיכוב פסק-הדין ופצחה בקמפיין מימון המונים.
זו אינה הפעם הראשונה בה הסוגייה מגיעה לבית המשפט: בשנה שעברה נדחתה תביעת דיבה של ברק-טמיר נגד משרד הבריאות, שהוגשה בשל ציוץ בחשבון הטוויטר של משרד הבריאות שיצא נגד הפרסומים של ברק-טמיר על בנה של אלרעי-פרייס.
55289-01-22