סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: אביר סולטן)

הקוטב הצפוני

הקפאת ההתנחלויות היא נושא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ושל מאמר המערכת של "הארץ". ב"הארץ" מבקשים מראש הממשלה "לומר אמת למתנחלים", דהיינו, שמגעיו עם אובמה (אם הם כנים) סותרים מיניה וביה את שאיפותיהם שלהם. הכותרת של "ידיעות", "הסכם להקפאת התנחלויות ומחוות ערביות – קרוב", טוענת כי המגעים הללו אכן עתידים להניב תוצאות.

הציטוט בכותרת מיוחס ל"בכיר בממשל אובמה", שמדבריו מביאים נחום ברנע ושמעון שיפר. סעיף מעניין בהסכם לכאורה הזה קובע, לפי "ידיעות אחרונות", כי "אם ישראל לא תקבל מחוות, היא תוכל לבנות בגושי ההתיישבות". כותרת הענק של הכפולה הפותחת היא "הקפאה בדרך". אחת משלוש הכותרות המרכזיות על שער "מעריב" קובעת: "בדרך לפסגה: מסתמן סיכום על הקפאת התנחלויות".

כותרת ידיעה של חיים לוינסון בעמ' 4 ב"הארץ": "הפרקליטות משנה עמדה: הבנייה בשטחים – סוגיה מדינית ולא משפטית". במוסף "24 שעות", דחוק בסופו, אחרי מדריך הטלוויזיה, מופיע מאמר של טובה צימוקי, שכותרת המשנה שלו היא "את מה שהתרחש בוועדה לבחירת שופטים אפשר לסכם כניצחון גדול של שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן. חיזוק כוחם של חברי הוועדה, אובדן הרוב של נשיאת בית-המשפט העליון וסוף עידן הסניוריטי – בשנים הקרובות נרגיש את השינוי".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" ומחצית מעמוד השער (לא כולל פרסומת לבשמים) מוקדשות לטקס חלוקת צל"שים ללוחמים במבצע "עופרת יצוקה". הכותרת: "שבעה גיבורים". ב"מעריב" הכותרת על השער היא "בעוז רוחם". הכותרת הראשית של העיתון היא "כך תופרים מכרז"; "הצצה נדירה לעולם הקומבינות של הרשויות המקומיות". ההפניה היא לידיעה בעמ' 6, קדימון לכתבה המלאה של קלמן ליבסקינד במוסף "סופשבוע".

שתיקת הרבנים

הכותרת הראשית של "הארץ" מבשרת על התעוררות מסוימת של רבני העדה-החרדית, אותו פלג בריוני המעורר מהומות אלימות בירושלים בחודשים האחרונים. הרבנים הללו "פירסמו כרוז הקורא להפסיק את ההפגנות האלימות בבירה". לפי כותרת המשנה: "לאחר שנהג מונית ערבי נפגע מאלימות המפגינים שלשום בירושלים, יצאו רבני העדה-החרדית בקריאה להפסיק ליידות אבנים ולפגוע ברכוש. לא ברור אם הציבור ייענה לקריאה". יאיר אטינגר ויהונתן ליס מדגישים כי "הרבנים לא הכריזו על הפסקת המאבק, אך קראו להימנע מאלימות ומפגיעה ברכוש".

כתבי "הארץ" מדווחים על אחד משיאי האלימות שנרשם שלשום, כאשר המון חרדי תקף נהג מונית ערבי באבנים, מעדר ומכוש. הגרסאות הסותרות וההאשמות שמטיחים הגורמים השונים זה בזה סביב המקרה הן תמצות כואב של אוזלת היד של המשטרה ושל ההנהגה החרדית.

ניידת משטרה שהוצתה על-ידי מתפרעים חרדים, 31.9.09 (צילום: חיים שוורץ)

השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (צילום: פלאש 90)

הרבנים החרדים מסרבים "להגיב באופן ישיר להסלמה ברחובות", וטוענים כי תוקפי נהג המונית הם "שבבניקים, לא משלנו", שתוקפים ערבים הנקלעים לשכונה "בכל מיני הזדמנויות". השוטרים טוענים כי לא מדובר ב"לינץ'", אלא בתקיפה רגילה (ממש כך!), כי דרך הטיפול שלהם בהתפרעויות אלימות בשכונות החרדיות היא הימנעות מכניסה אליהן כדי "להימנע מעימות" וחסימת דרכי הגישה אליהן, וכי נהג המונית נכנס כנראה מדרך שלא נחסמה. במלים אחרות, אפשר להבין כי המשטרה מאשימה את הנהג במכות שספג.

ח"כים חרדים תוקפים את המשטרה ואת שר המשטרה. שר המשטרה מותח ביקורת על הרבנים (וכותרת ב"ישראל היום": "אהרונוביץ התחרט: 'לא תהיה משטרה עירונית'").

בשורה התחתונה: חבורות של חוליגנים לובשי שחורים מהתלות כבר חודשים בכולם: גוזרות אלם על כמה מהרבנים, מתסיסות אחדים מהם, מכניסות את אלה ואת אלה לארון; גורמות למשטרה להקצין את תנועת המטוטלת שלה, בין אלימות קיצונית לחוסר מעש קיצוני; ומראות שוב כי כוחם של הפוליטיקאים בפיהם, וגם זה רק כשהוא נפתח כדי להשמיץ את יריביהם.

לסל וחסל

ב"גלובס" מדווח שי ניב על מינויה, "באיחור אופייני של כמה חודשים", של ועדת סל התרופות על-ידי סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ושר האוצר יובל שטייניץ. "בראש הוועדה יעמוד פרופ' רפי ביאר, מנהל בית-החולים הממשלתי רמב"ם שבחיפה. ביאר יחליף בתפקיד את פרופ' מנחם פיינרו מבית-החולים הדסה, ששימש כיו"ר הוועדה בשנתיים האחרונות. אחד המינויים המפתיעים של השנה הוא של נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה היוצאת. דאבוש תשמש כנציגת ציבור בוועדה יחד עם ד"ר ברכה זיסר, המייסדת והמנהלת של מאגר מח העצם 'עזר מציון'. זיסר, רעייתו של איש העסקים מוטי זיסר, היתה חברה בוועדה גם בשנה שעברה, לאחר שהחליפה את דליה רבין-פילוסוף".

עוד נציג ציבור בוועדה: הרב משה חיים לאו. נציגי משרד הבריאות: אילן סופר, סמנכ"ל לתכנון ותקצוב, ועו"ד יואל ליפשיץ, סמנכ"ל לפיקוח על קופות-החולים. נציגי משרד האוצר: רכז הבריאות באגף התקציבים משה בר סימן-טוב ואיריס גינזבורג, מנהלת תכנון בקרנות הפנסיה הוותיקות. רופאים בוועדה: ד"ר רוני גמזו, מנהל בית-החולים איכילוב בתל-אביב; פרופ' דניאל ורדי, מומחה למחלות עור; פרופ' אהוד גרוסמן, מנהל מחלקה פנימית בבית-החולים שיבא; פרופ' אליוט ברי, מומחה לרפואה פנימית בהדסה; פרופ' משה מיטלמן, מנהל המחלקה הפנימית בבילינסון. נציגי קופות-החולים: פרופ' אבי פורת, ראש חטיבת הבריאות במכבי; ד"ר זאב אהרונסון, מנהל אגף רפואה במאוחדת; פרופ' חיים ביטרמן, הרופא הראשי של שירותי בריאות כללית.

תקציב הסל: 450 מיליון שקל. "כמו בשנים קודמות", כותב ניב, "חברי הוועדה ייאלצו לעמוד בלחץ רב מצד חברות תרופות וארגוני חולים, שמנסים לקדם כל אחד את התרופה לה הוא זקוק". בטור פרשנות יוצאת סטלה קורין-ליברמגדרה: "ועדת סל התרופות היא הוועדה הכי חשובה לאזרחי ישראל. אין חשובה ממנה, ממש כך". היא מתייחסת לאיחור בכינוס הוועדה וטוענת כי הזמן שנשאר לעבודתה הוא "קצר מדי, לא אחראי, לא מעשי, לא אפשרי, לא ראוי". ואם כבר בענייני סלים, הנה כתבה של תמר רותם ב"הארץ" על סל התרבות ("כתבה ראשונה בסדרה על המזון התרבותי שמוגש לילדי ישראל").

נזוז, מר מזוז?

"השבוע היה השבוע של מני מזוז", כותב ארי שביט בעמוד הדעות של "הארץ". "מזוז היה לראש התביעה הראשון של מדינת ישראל, אשר העמיד למשפט גם נשיא מדינה וגם ראש ממשלה [...] שלח אל בית-המשפט את עמרי שרון, צחי הנגבי, חיים רמון, אברהם הירשזון, שלמה בניזרי, אהוד אולמרט ומשה קצב. מעולם לא היה לישראל יועץ משפטי אשר הכפיף את השררה לחוק כפי שעשה זאת מזוז [...] מזוז הגיש כתבי אישום נגד כ-15 שרים, חברי-כנסת, מנכ"לים, רבנים ושופטים. עד כה, שמונה מהם הורשעו ואף לא אחד לא זוכה בדין. היועץ המשפטי אשר גולגל בזפת ובנוצות אחרי שסגר את תיק האי היווני – חקר, האשים והרשיע יותר אנשי ציבור מאשר כל אחד מקודמיו".

"לצד אהרן ברק ייזכר מזוז כאחד היועצים המשפטיים החשובים של מדינת ישראל", מסכם שביט, שבאשר ל"גלגול בזפת ובנוצות" כותב: "חבורת השחיתות נלחמה בו בשצף קצף, ואילו חבורת שלטון החוק התייחסה אליו בחשדנות. לבד, בלי חבורה, בלי חבר'ה ובלי גיבוי ציבורי סוחף, היה על היועץ המשפטי לממשלה לפלס את דרכו". כאן אצלנו אסף אורן פרסיקו ציטטות נבחרות של עיתונאים שכתבו על מזוז בתחילת דרכו כיועץ ("איך שגלגל מסתובב לו"). נדמה לי שיש כאן לקח צנוע: לא רק בבני עניים צריך להיזהר.

מוסד הפיראטים

הכותרת אתמול על שער "ידיעות אחרונות" פרצה את הסכר גם בעיתונים האחרים, וסיפורה של הספינה ארקטיק סי מופיע בכולם. כל הגורמים המעורבים ממלאים את פיותיהם מים, או מכחישים. בקריקטורה של עמוס בידרמןב"הארץ" נראה ראש המוסד מאיר דגן כשהוא לבוש במדי פיראט. על שער "הארץ" כותרת ידיעה של דן תמיר היא "פרשת חטיפת האונייה: ראש ממשלת פינלנד מבקש הבהרות מפוטין". תמיר מצטט עיתון פיני.

כותרת המאמר של יוסי מלמן היא "ים של שמועות". מלמן כותב כי הוא אינו יודע כלום על הפרשה, כי גם אם היה יודע הצנזורה לא היתה מאשרת לפרסם את הדברים, כי הוא אינו רואה שום היגיון בטענה שישראל מעורבת בפרשה, וכי היחידים שיודעים מה באמת קרה שם הם הרוסים.

על שער "ישראל היום" כותרת אחת ההפניות היא "המוסד סיפק מידע, הקומנדו הרוסי פשט". הכותרת מובאת במרכאות, כציטוט, לא ברור של מי. גם הידיעה מבולבלת ואף סותרת את עצמה. האם שליחי המוסד פשטו על משלוח נשק רוסי (טילי נ"מ s-300) שיועד לאיראן או לסוריה, או שאולי הרוסים קיבלו טיפ מהמוסד ופשטו בעצמם על משלוח נשק שלא ברור מי בדיוק שלח? הידיעה חתומה על-ידי "סוכנויות הידיעות" ומעניקה קרדיט על חלק מהמידע לאתרynet. היה עדיף אם ב"ישראל היום" היו מפרסמים משבצת ריקה ונותנים קרדיט ליוסי מלמן.

מי שטוען כי הוא יודע בדיוק מה קרה, ואף כותב זאת במפורש, הוא רון בן ישיבאתר ynet. לפי בן ישי, משלוח הנשק היה שלא על דעת רוסיה, והיא זו שיירטה אותו לבקשת ישראל.

תיאוריה וביקורת

ב"לוס-אנג'לס טיימס" התפרסם מאמר של נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, רבקה כרמי, המגיבה למאמר של ד"ר ניב גורדון, מאותה אוניברסיטה, שהתפרסםבאותו עיתון לפני כשבועיים וקרא לחרם אקדמי על ישראל. בעמוד הדעות של "הארץ" מגיבה פרופ' רחל גיורא מאוניברסיטת תל-אביב למאמר של כרמי, וסונטת בה כי היא מלמדת את אנשי הסגל שלה להישאר במגדל השן ולא להביע את דעותיהם בפומבי.

חציו התחתון של שער "ידיעות אחרונות" מוקדש לתערוכת ציורים המוצגת בתל-אביב, וכדבר כותרת המשנה: "שתי אמניות ישראליות מציגות בתל-אביב: צילומי מתאבדות פלסטיניות מושתלים במקום הראש של אמו של ישו". הכותרת, "מחבלות קדושות", מתמצתת את ההתנגשות בין אמנות מודרנית לטבלואיד מודרני, תחום שנדמה פעמים רבות כי הוא לכוד בשיח מעגלי פנימי המקשה עליו את ההבדלה בין גימיק לאמירה מורכבת, מול תחום שנדמה פעמים רבות כי חיבורו לקרקע המציאות גורם לו לתמוך בלהט בתפיסה שלפיה העולם שטוח. ראובן וייס מקבל כפולת עמודים כדי להתסיס את הקוראים, להסית הורים שכולים ולהוכיח שמפגש בין שתי תפיסות עולם קיצוניות לא מוליד תפיסה חיובית ומאוזנת, אלא קיר מזיק של שנאה.

אוב או ידעוני

משה רונן מראיין בכפולה הפותחת של המוסף "24 שעות" את ברוריה זבולוני, אחותו הבכורה של יעקב איפרגן, המכונה "הרנטגן". העילה לראיון: זבולוני מוצגת כמי ששיכנעה את הנאשם ברצח בתו, אסף גולדרינג, לתת גט לאשתו. מלבד פעולותיה כמתירת עגונות, היא גם חוזה את העתיד, מחוללת נסים ומשמשת בוררת בעולם התחתון. "אבל לא רק ראשי עולם הפשע מגיעים לביתה של הרבנית", כותב רונן, "אלא גם קציני משטרה בכירים – כולל מפקד מחוז אחד, שרים בממשלה, נשיאים, שחקנים, מיליונרים – ומי לא", אבל גם עניים ואנשים "רגילים", שאותם היא מקבלת, לדבריה, ללא תשלום.

יש משהו כל-כך ביזארי בתופעה הזו של מכשפים מודרניים, על קהל מעריציהם המגוון, שקשה לבחור את הפינה שדרכה אפשר להזדחל ולנסות לפענח את העניין. אני מתכוון לפינה הזו בקצה החדר, היכן שהשטיח מעט רופף, הדבק התייבש, וקצה קצה של רצפה חשופה מציץ, מציע רמז של גילוי. למשל, העובדה שזבולוני טורחת בעשיית גבותיה; למשל, כשזבולוני חושפת פרטים על אנשים מפורסמים שביקשו לכאורה בעצתה (ומקדימה את המשפט "אני שומרת בדרך כלל על דיסקרטיות"), ובעצם – עצם העובדה שניאותה להתראיין ולהתרברב במעשיה, בין אם הם אחיזת עיניים ובין אם הם מעשי פלאים.

ענייני תקשורת

ב-24 באוגוסט ציין כאן אורן פרסיקו לשבח את עיתונאי "ידיעות אחרונות" רוני שקד על שהיה היחיד ש"עשה את העבודה העיתונאית המתבקשת" כתוצאה מפרסום כתבת ההשמצה בעיתון השבדי "אפטון בלאדט": איתר בשומרון את קרובי המשפחה של הצעיר שאבריו כביכול נשדדו על-ידי חיילי צה"ל, שוחח איתם והביא את ממצאיו בפני קוראי העיתון. מסתבר שהיה עוד עיתונאי ישראלי שהרים את הכפפה השבדית, אם כי עשה זאת באנגלית. באותו יום (24.8.09) פירסם חאלד אבו-טועמה ב"ג'רוזלם פוסט" כתבה שכללה שיחה שלו עם בני אותה משפחה. גם אבו-טועמה מצטט אותם כמי שמכחישים את הטענות-רמיזות של העיתונאי השבדי המפוקפק. ואם כבר: ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה על אודות כתבה של רשת CNN הקובעת: "חלק משמעותי מהסחר העולמי הבלתי חוקי באיברים עובר דרך ישראל".

גליון "העיר תל אביב", המחולק היום למנויי "הארץ", נערך ונכתב כולו על-ידי תיכוניסטים תל-אביבים (אלו תל-אביבים? אלה שהבחירה הראשונה של כולם לדמות לראיין אותה היתה ציפי לבני. בדיעבד לבני היתה שמחה לוותר על הראיון, שבו היא מצטיירת כאוטומט אטום המדקלם את הודעות הדובר).

הנה קטע ממה שכותבים נגה רנאל מכיתה י"ב-7 באליאנס ואיתי ששון מכיתה י"ב-4 בעירוני ד', בטור בכפולת הדעות: "אם תשאלו בן נוער על מה הוא חושב, לרוב התשובה תהיה סקס [...] ומי צועד בראש רשימת המשפיעים על תפיסת המיניות אצל בני נוער בישראל הפוסט-מודרנית של המאה ה-21? מן הראוי שיהיה זה החינוך – פורמלי או בלתי פורמלי – משום שהאינטרס של המחנך הוא טובתו האישית והבלעדית של החניך. בפועל, מי שמשפיעים על תפיסת המיניות שלנו יותר מכולם הם הפרסומאים ואנשי המדיה תאבי השררה והבצע.

"בניגוד למחנכים, האינטרס של אנשי הפרסום והמדיה הוא לא אחר מאשר אופטימיזציה של רווחים. אותה התמקדות ברווח וברייטינג מובילה להצגת תמונה מדומיינת ופוגענית של סקס. קל מאוד להשפיע על דעתם של בני נוער [...] ילדות בנות 13, שגדלו על ברכי טלנובלות ותוכניות ריאליטי, מתגאות בכך שהן מחלקות לבני שכבתן מציצות בטיול השנתי באוהל הבדואי".