על קשת תפקידיה של התקשורת בהקשר לפוליטיקה של הזיהום ניתן ללמוד ממקרה הבוחן של נשר רמלה, מפעל המלט היחיד בישראל. המפעל, השוכן בסמוך לרמלה, לוד ויישובי גזר וחבל מודיעין, פולט מזהמי אוויר רבים. הזיהום המותר נקבע ברישיון, "היתר פליטה", שניתן למפעל על-ידי המשרד להגנת הסביבה, שגם אמור לפקח ולאכוף את תנאי הרישיון.
ההיתר לזהם ניתן במטרה לאזן בין צרכי המשק לשמירה על הבריאות. בהיתר נקבע הניטור שעל החברה לבצע והטכנולוגיות להפחתת פליטות שעליו להטמיע, וכן הוראות לגבי דיווח לרשויות כשיש חריגות מדרישות ההיתר. אבל דרישות לחוד ומציאות לחוד. לאורך השנים תושבי האזור סובלים ממפגעי ריח ומזיהום, מתלוננים על השפעות בריאותיות שונות ונאבקים מול המפעל ומול הרשויות להגביר את הדרישות הסביבתיות, להדק את הפיקוח ולהחמיר באכיפה.
מנגד, במפעל טוענים שהם דווקא עומדים בדרישות ושעם השנים הפחיתו את הפליטות, ושהם בכלל לא פוגעים בבריאות התושבים המתגוררים בסמוך. מה עם הפליטות החריגות שנרשמות בתחנות הניטור? הן בכלל ממפעלים אחרים או מכלי התחבורה בכבישים הסמוכים. גם המשרד להגנת הסביבה טוען שהרגולציה הוחמרה וכך גם הפיקוח, ולראייה, בשנים האחרונות המפעל היה תחת כמה הליכי שימוע ואף נקנס לאחרונה בקנס של כ-6 מיליון שקל.
עיתונות משנה מציאות
בין שלושת הגורמים הללו - המפעל המזהם, הרגולטור המצטדק והאזרחים הסובלים - לתקשורת יש תפקיד חיוני. היא יכולה למנוע מהמפעל והמשרד שקט תעשייתי - תרתי משמע, ולתת קול לאזרחים. לקבל תגובות ולפעמים תשובות מהנוגעים בדבר, לקדם דיונים ציבוריים בנושא ולהניע פעולות אכיפה.
במקרה של נשר, לאורך השנים האחרונות דיווחה התקשורת, פה ושם, לרבות עבדכם הנאמן, על המאבק סביב היתר הפליטה של המפעל, על חריגות בניטור ועל הליכי שימוע ואכיפה, והאיצה את הפיקוח ובעיקר את השקיפות בנוגע לפעילות המפעל. אולם בשנה האחרונה, יעל געתון מ"שקוף", שמשרטטת את מפת המזהמים בישראל, החלה לעקוב באופן שוטף אחר פעילות המפעל, תחנות הניטור במרחב ותלונות התושבים, ולדווח על כל אירוע פליטה של נשר.
ב-25 כתבות חשפה געתון איך עובדת הפוליטיקה של הזיהום באמת. הכתבות גם הכריחו את המפעל ואת המשרד להגנת הסביבה להגיב שוב ושוב לעובדות הלא מחמיאות שהוצגו בפניהם, וגם קידמו דיונים בכנסת ופעולות פיקוח ואכיפה.
מפעלי נשר פולטים זיהום בשמי רמלה והאזור, 2020 (צילום: באדיבות התושבים)
כדי לתמצת את החשיבות והאפקטיביות של המעקב הזה, אפשר לבחון איך כתבה אחת של געתון, שתחילתה בתלונות שנשלחו אליה מהציבור לגבי אירוע פליטה לא מוקדית בלתי מדווח של נשר – אחד מכ-70 אירועי פליטה שתיעדו תושבי האזור מאז שניתן למפעל היתר הפליטה החדש ביוני 2022, יכולה להפוך לצעדי אכיפה של המשרד להגנת הסביבה מול נשר.
געתון דיווחה על אירוע פליטה שלא דווח לציבור ולא דווח למשרד, למרות הדרישה הברורה לדיווח בהיתר הפליטה, ולא בפעם הראשונה. היא חשפה כיצד ההסתרה וההשתקה עמוקות הרבה יותר, וזאת כיוון שהמפעל כולו מרושת במצלמות, שמצלמות אותו 360 מעלות, בין היתר כדי לתעד אירועי פליטה שכאלו. והנה כשהמפעל לא מדווח כנדרש והמשרד לא מסתכל במצלמות, ללא התיעוד הציבורי והדיווח של געתון ההפרה היתה נעלמת כלא קיימת, ומי יודע כמה כאלו יש עוד.
המהלך הזה חשף את חוסר השקיפות לא רק בהיעדר הדיווח, אלא גם באופן בו המשרד והמפעל זורקים את הציבור ביניהם במקום לשחרר את המידע, שכן שהמצלמות לא חשופות לציבור. באותו האופן, גם נתוני הניטור בארובת המפעל, כמו במקרה של יתר מפעלי התעשייה בישראל, לא חשופים לציבור. כל אלו מעמיקים את חוסר האמון בין הצדדים.
תקשורת נשכנית ועצמאית
האכיפה התקשורתית של געתון ו"שקוף" גם הובילה להבנה של נשר שעליהם לדבר עם הציבור ועם התקשורת, ולא להסתפק בתגובה לקונית ממשרד יחסי הציבור שנראית לא פעם כמו "העתק הדבק", ובעיקר - לעשות שינוי.
אכיפה תקשורתית סביבתית היא אחד הכלים המרכזיים לשמירה על בריאות הציבור והסביבה
לפני קצת יותר מחודש יוני ספיר, יו"ר ארגון שומרי הבית, ואנוכי נפגשנו עם הנהלת המפעל, לשמוע ולהשמיע, ובעיקר לראות איך מתקדמים יחד, המפעל והציבור, כדי להפחית את העויינות ובעיקר לשמור על הבריאות. בימים אלו נפגשה גם געתון עם הנהלת המפעל, לא לפגישת רקע לפני כתבה או לקבלת תגובה, אלא לשוחח על המעקב שלה ועל הפעילות שלהם.
מנכ"ל המפעל, אלדד בן משה, בישר שהחברה החליטה להיענות להצעת הציבור ולהקים פורום רחב בו יישבו נציגים מהציבור לרבות מומחים ונציגים מהמפעל ומהמשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות באזור, לעקוב יחדיו אחרי פעילות המפעל בתחום הסביבה ולקדם הפחתה בפליטות המזהמים, כך דיווחה געתון בכתבה האחרונה עד כה שלה בנוגע לנשר.
כל אלו לא היו קורים ללא תקשורת אמיתית ונשכנית, ואם יורשה לי לומר גם עצמאית, כיוון שאין לשכוח שהבעלים של נשר, לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13. אכיפה תקשורתית סביבתית היא אחד הכלים המרכזיים לשמירה על בריאות הציבור והסביבה, וגעתון ו"שקוף" מוכיחים זאת הלכה למעשה.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)