בית-המשפט השלום בירושלים דחה תביעת דיבה ופגיעה בפרטיות שהגיש מתנחל נגד השב"כ.

בשנת 2017 פרסם אלכס פישמן ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כתבה תחת הכותרת "המחתרת חוזרת". במסגרת הכתבה שובץ תצלום של המתנחל אלקנה פיקאר בפנים רעולות ונכתב כי מדובר בתושב יצהר שהוצא נגדו צו הרחקה לחודשיים בגין פעילות אלימה. לפי השב"כ, כך נכתב בכתבה, נערים יהודים לנו בביתו ובסופי שבוע "יצאו לטיולים באזור כדי להרביץ לערבים, להשחית רכוש, ואם יגיע צבא - לטפל גם בו". העיתונאי רועי שרון צייץ את תצלומו של פיקאר מהכתבה, שם ניתן קרדיט ל"תקשורת שב"כ".

בעקבות הפרסומים הללו הגיש פיקאר, באמצעות עו"ד מנשה צ. יאדו, תביעה בסך 70 אלף שקלים נגד השב"כ בטענה לפרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות. "המציאות שמאחורי התמונה לא היתה מציאות של אלימות מצד פיקאר ולא הקשר בו היה נגוע פיקאר ולו בסרך של אלימות", נטען בתביעה מטעמו.

פיקאר הפנה לפסק-דין בערעור שהגיש נגד הצו שהוציא נגדו אלוף פיקוד מרכז להרחקתו מביתו לארבעה חודשים. "חסרות ראיות חד-משמעיות למעורבות ישירה של המערער במעשי אלימות, או בהסתה אישית לאלימות", נכתב בפסק-הדין, שקיצר את משך ההרחקה לחודשיים.

עוד טען פיקאר כי התמונה נלקחה מסרטון שתיעד באופן חלקי אירוע שבו "אלפי פלסטינאים צעדו לכיוון יצהר, יידו אבנים וביצעו הפרת סדר המונית ומאורגנת". בתגובה יצא כוח צבאי גדול ומאחוריו "היה פיקאר עם צעירים". לפי כתב התביעה, "פיקאר והצעירים היו רעולי פנים מכיון שכל הגז המדמיע שזרקו החיילים על הערבים מילא את האוויר".

השב"כ טען להגנתו, באמצעות עו"ד תמר זילברפלד מפרקליטות מחוז ירושלים, כי פיקאר הוא "פעיל אידיאולוגי קיצוני, אשר מוכר לכוחות הביטחון וקיים לגביו מידע מודיעיני". תמציתו הגלויה של המידע המודיעיני על פיקאר מנוסחת כך: "קבלן שיפוצים, בעל עבר עשיר של פעילות אלימה מול כוחות הביטחון ואוכלוסייה פלסטינית. במהלך השנים 2016-2017 חיזק קשריו עם נערים אלימים מיצהר ומחוץ לה, בדרך של העסקתם בעבודות בניין ואירוחם בביתו ביצהר. בתחילת שנת 2017 הנדון עלה כמי שמכווין פעילים אלימים ואף מעורב עימם בפעילות אלימה נגד פלסטינים בגזרת יצהר".

לפי השב"כ, פיקאר הוא שביקש להתיר פרסום החלטה של בית-המשפט הצבאי לערעורים בעניינו שבה הופיע כל המידע שהועבר על ידי השב"כ לתקשורת ואף מעבר לכך, כך שאין לו זכות לבוא בטענות אלא לעצמו. באותה החלטה של בית-המשפט לערעורים, ציינו בשב"כ, נכתב כי "הראיות הקיימות הרימו את הנטל הנדרש למסקנה, כי המערער בעל מעמד והשפעה על הצעירים שהוא מעסיק ומארח בביתו, וכי בהשפעתו יצאו לפעילות אלימה. עוד מלמדות הראיות, כי למערער כוונה להוסיף להיות מעורב באלימות באיזור יצהר".

בשב"כ טענו כי העבירו "מידע נקודתי לכתב אחד אודות התובע, בפגישה שנקבעה לבקשת הכתב עצמו ומיוזמתו", וכי לא היתה בכך כל פגיעה בפרטיות או לשון הרע כלפי פיקאר. לפי גרסת השב"כ, כיוון שפיקאר ניהל באותם ימים קמפיין נגד השב"כ על רקע הצו שהוצא נגדו, ועל כן עניינו ממילא היה "בכותרות", העביר נציג ארגון הביון לפישמן מידע ותמונה. המידע כבר פורסם ממילא בהחלטת הערעור והתמונה פורסמה עוד קודם לכן באתר אינטרנט פלסטיני, הוסיפו בשב"כ.

השופטת מיכל הירשפלד דחתה את התביעה בטענה כי לא הוכחו טענות פיקאר לפרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות, וגם לו היה עושה כן היו עומדות לשב"כ ההגנות הקבועות בחוק.

את טענותיו בעניין לשון הרע מיקד פיקאר בשילוב שנעשה בין תצלומו רעול פנים למידע על הרחקתו מיצהר, אולם שילוב זה, קבעה השופטת, לא ביצע השב"כ אלא העיתונאים אלכס פישמן (באופן משתמע) ורועי שרון (במפורש).

"לא הוכח שהנתבעת מסרה לכתב או אפילו נתנה לו להבין, שתמונתו של התובע רעול פנים צולמה במהלך ארוע אלים מצידו, בבחינת 'ראיה ישירה' לטענות הנתבעת כלפיו", פסקה. ממילא, הוסיפה השופטת הירשפלד, לשב"כ עומד הגנת אמת הפרסום, שכן המידע שמסרו לעיתונאי פישמן היה אמת וגם התצלום של פיקאר שנמסר היא אמיתי.

השופטת דחתה גם את טענות פיקאר בדבר פגיעה בפרטיות וחייבה אותו לשלם לשב"כ הוצאות בסך 7,500 שקלים.

15855-06-19

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 815KB)