בחודשים האחרונים וכחלק מהוויכוח הציבורי הסוער סביב מערך החוקים שמקדמת ממשלת נתניהו באמצעות שר המשפטים יריב לוין וח"כ שמחה רוטמן – מתנהלת גם מערכה לשונית-תקשורתית. לא מדובר רק בוויכוח על המינוח הנכון: "רפורמה משפטית" מול "מהפכה משטרית", אלא גם בזו המתנהלת על ניכוס המונח "ימין".
אין ספק שיוזמי החקיקה מעוניינים שהוויכוח ימוסגר ככזה שמתחולל בין "שמאל" ל"ימין" או בין ימין למי שאיננו ימין. השימוש בקטגוריות אלו לצרכי בידול פוליטי וגיוס תמיכה איננו חדש, אך בהקשר של המאבק על החקיקה השימוש בתיוג המכליל "ימין" לגבי תומכיה נועד לתמוך בטענה כי ההתנגדות הזועמת אינה קשורה לתכני החקיקה אלא נובעת מתיעוב כל דבר שהוא "ימני"; לא מראיית השלכותיה של החקיקה כמשנות סדרי עולם אלא כתוצאה מעוינות מתמשכת ובלתי משתנה של "השמאל" לצד תסכולו מההפסד בבחירות.
בכוונתי לטעון שלפחות בעימות הטרמינולוגי הזה, ידם של תומכי החקיקה על העליונה: השימוש בתיוג "ימין" לתומכי החקיקה הפך להיות בנאלי - שגור בלשון התקשורת. עדות לכך אני מוצא באופן הצגת העימות בכלי תקשורת בעלי אוריינטציות מגוונות מבחינה פוליטית.
גם כלי תקשורת שאינם מזוהים עם נתניהו או הימין עשו שימוש במינוח "ימין" לתיאור ההפגנות
אם ניקח לדוגמה את האופן בו התייחסו כלי תקשורת שונים להפגנות תומכי הרפורמה בסוף חודש מרץ ותחילת אפריל נמצא כי אמנם אתר ערוץ 14 הירבה להשתמש במושג "ימין", למשל בכותרות כמו: "תומכים ברפורמה: למעלה מ-100 אלף איש השתתפו במפגן הכוח של הימין בירושלים" (27.3) ו"כבר לא מביטים מהצד: מחאת הענק של הימין מבעד לעדשה המצלמה" (28.3). גם "מקור ראשון" (מבית "ישראל היום") הקדים את ההפגנה בירושלים בכותרת "עכשיו או לעולם לא: ארגוני ימין יוזמים הפגנה בירושלים נגד עצירת הרפורמה" (27.3).
אך גם כלי תקשורת שאינם מזוהים עם נתניהו או הימין עשו שימוש במינוח זה. אתר "הארץ" דיווח ב-28.3 כי "להפגנת הימין בירושלים לא היתה מטרה, וגם השנאה לא איחדה את השורות", "מעריב" התייחס להפגנה אחרת בכותרת "ארגוני הימין יפגינו מול בית הנשיא: אין לך מנדט לפסול את בחירת העם" (2.4) ו"טיים-אאוט" דיווח כי "לאחר שהמיצב שלהם פורק בהפגנת הימין הטייסים הציבו פסל חדש" (4.4).
"הפגנת הימין", כותרת ב"הארץ"
מיסגור זה לפיו העימות הוא בין ימין למי שאינו ימין מסייע לגייס לצד החקיקה ציבורים שרואים את עצמם כבעלי דעות ימניות או כ"מצביעי ימין". הוא גם מקשה מאוד על דוברים מסוימים להסביר שהם בעלי סדר יום ימני (למשל מבחינת מדיניות כלכלית או מבחינת מעמד הטריטוריות המצויות מעבר לקו הירוק) אך מתנגדים לחקיקה כיוון שלשיטתם ההתנגדות כלל אינה קשורה לשאלות פוליטיות של "ימין" מול "שמאל".
מדוע הם מתקשים בכך? הדבר נובע ממנגנונים רבי עוצמה שמייצרת הלשון: קטגוריזציה, הנגדה והדהוד.
בני אדם משחר ילדותם לומדים לחשוב בקטגוריות ולמיין את כל שעומד בפניהם למחלקות על פי המפתח הפשוט והאינטואיטיבי ביותר העומד לרשותם. קטגוריות אלו לא רק משמשות לסיווג הקיים אלא גם כקיצור דרך קוגניטיבי למיון מידע חדש. בהקשר הפוליטי התקבעו מאז אמצע המאה ה-19 הקטגוריות של "ימין" ו"שמאל" פוליטי כאמצעי לחלוקה ראשונית ושטחית של כלל העמדות בנושאים שעל סדר היום: כל דבר שאינו מקובל על ימין שייך לקטגוריה ההפוכה - שמאל.
דבריו של הבלשן השוייצרי פרדיננד דה סוסיר מחדדים טענה זו: המסר של בחירה לשונית במינוח כולל גם את אי-הבחירה. כלומר אם בכדי לתאר את התומכים בחקיקה עושים כלי תקשורת שימוש במינוח "ימין" הרי יותר מנרמז שמי שלא תומך בה הוא באופן כללי בעל עמדות "שמאליות" (או לפחות כאלו שאינן ימין). במילים אחרות, גם אם כלי תקשורת אינם אומרים במפורש כי מי שאינו תומך בחקיקה הוא "איש שמאל" או "איש מרכז" הדבר משתמע מהמינוח "ימין" המתאר את תומכיה.
צעדת תומכי ממשלת נתניהו למאחז הלא-חוקי אביתר, 10.4.23 (צילום: שריה דיאמנט)
כך באשר לקטגוריזציה והנגדה, ובאשר להדהוד: טענת ההדהוד משמעה שמינוח מתקבע כאשר חוזרים עליו שוב ושוב. רוברט ביליג תיעד השפעה שכזו בספרו המכונן "לאומיות בנאלית". ביליג טען כי זהות לאומית מתקבעת על ידי השימוש היומיומי והבנאלי של אמצעי התקשורת במילים "לאומיות" כמו "מזג האוויר אצלנו" ו"מזג האוויר בעולם", "נבחרתנו הבקיעה שער" או אפילו בעצם המיקום של "חדשות מהבית" בראשית המהדורות. חזרה זו מכוננת תודעה המחלקת את העולם ל"אנחנו" ו"הם" ותורמת תרומה מכרעת לעומק ההזדהות עם מדינת הלאום.
באותו אופן ניתן לומר שחזרתיות מתמדת ולאורך השנים על החלוקה ל"ימין" ול"שמאל" בכל הקשר של הבעת דעה בכל נושא שעל סדר היום כבר קיבעה את המחשבה שזו דרך החלוקה הנכונה והמקובלת. כאשר אמצעי התקשורת חוזרים ועושים בה שימוש גם בהתייחסם לחקיקת רוטמן-לוין הם מעבירים מסר לגבי ה"בנאליזציה" של האירוע ולפיו מדובר לכאורה בלא יותר מאשר "עוד עניין למחלוקת בין ימין ושמאל", אחד מיני רבים.
עוצמת השימוש במינוח המוטה "ימין" לתיאור עמדתם של תומכי החקיקה נובעת מכך שהוא מהווה קונצנזוס שגור
בכך הם גם מקשים כאמור על מי שמזוהה עם הימין ומתנגד לחקיקה לחדד את הדרמטיות של האירוע שמביא אותו לצאת כנגד מי שנחשבים דרך קבע לשותפיו לדעה. ייתכן שכתוצאה מכך יש לחזרתיות על חלוקה זו בכלל אמצעי התקשורת אפקט מצנן על בעלי דעות ימניות, לרבות נציגי ציבור, שחלוקים על שותפי הדעה שלהם ספציפית בנוגע לחקיקה. בדרכה, ייתכן והיא נותנת רוח גבית לשלטים שבהם מוצגים המפגינים כנגד החקיקה כ"שמאל" (לרבות שלטים מסיתים המתארים אותם כ"שמאלנים בוגדים").
לסיכום, עוצמת השימוש במינוח המוטה "ימין" לתיאור עמדתם של תומכי החקיקה נובעת מכך שהוא מהווה קונצנזוס שגור. מצטרפים אליו גם עיתונאים ועורכים שמתנגדים לתיוג הנובע מאותו שימוש. בעולם אידיאלי מינוח של "תומכי החקיקה" ו"מתנגדי החקיקה" יכול להיות הגון יותר תקשורתית, אך לא נראה שכל מי שהחלוקה לימין ולשמאל משחקת לידיו – ירצה בזאת.
ד"ר דוד לוין הוא מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת המכללה למנהל וחבר סגל הוראה באוניברסיטה הפתוחה