המתקפות של ממשלת נתניהו על הדמוקרטיה הישראלית מעוררות מתרדמתם האזרחית ציבורים רבים. באותו אופן, המתקפות של אותה ממשלה על התקשורת הישראלית מצליחות לעורר חלקים ממנה מתרדמתם המוסרית המסורתית.
שר התקשורת שלמה קרעי כשל, בינתיים, בניסיונותיו הבלתי נלאים לפגוע בשידור הציבורי, אבל הצליח לאגד נגדו חזית יוצאת דופן המקיפה את כלל הארגונים הפועלים בתחום הטלוויזיה, ולהוציא התבטאויות ערכיות חריגות מעורכים ומנהלים בכירים שהקדישו קריירות שלמות להנהגת תקשורת צינית, נטולת מצפן עיתונאי ושליחות חברתית.
כעת, כשהאש מלחכת את רגליהם, הם מדברים בגלוי נגד השלטון, אותו שלטון שכלי התקשורת בעריכתם הכשירו את הדמויות היותר מתועבות שבו. האם אלו יישארו רק אמירות מן השפה ולחוץ, או שמדובר בשינוי תודעתי אמיתי בקרב קברניטי כלי התקשורת הפופולריים במדינה?
בכנס חירום שהתקיים בשבוע שעבר (26.2) בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן, נכרכו יחד ההפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו השישית עם כוונותיה להשתלט על השידור הציבורי ולהכפיף גם את התקשורת המסחרית לשלטון באמצעות שינויים רגולטוריים והטיית תקציבים.
העובדה שאת הכנס ארגנה מועצת העיתונות, גוף מסואב שאיבד כל רלוונטיות אחרי שנים של הנהגה כושלת, היא בעצמה סמלית. נשיא מועצת העיתונות, השופט בדימוס חנן מלצר, הוא סמל להיבריס ולניתוק של מערכת המשפט ושל אליטה ששכחה להיות משרתת: אחרי שנהנה מהיוקרה והתגמול הכרוכים בתפקיד של שופט בית המשפט העליון, בחר, במקום להעניק חזרה למדינה, להתמנות כיו"ר תאגיד ענק, בשכר עתק, תוך שהוא מצפצף על הנורמות הלא כתובות הבסיסיות ביותר.
מלצר לא הסתפק בכך, אלא לקח לעצמו במקביל את נשיאות מועצת העיתונות, גוף שאחרי הסתיידות טוטאלית היה זקוק יותר מכל דווקא לנשיא חסר פניות וניגודי אינטרסים, כזה שיוכל להיות מסור כל כולו להזרקת משמעות וחיים למועצה. לא ליו"ר תאגיד בשבריר משרה.
"התכניות עליהן התבשרנו, אם תמומשנה, עלולות להביא לכך שישראל לא תיחשב עוד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אמר מלצר בשבוע שעבר מעל הבימה באוניברסיטת בר-אילן, "עצם האיום בקיומן של תכניות אלו יש בו משום פגיעה בחופש העיתונות והתקשורת כדי להטיל מורא על עורכים ועיתונאים ולהגביל את חופש הסיקור".
"השידור הציבורי אסור לו להיות של הממשלה", ציטט מלצר את מנחם בגין, "השידור הציבורי צריך לעמוד לרשותם של כל אזרחי המדינה, ולא לרשות הממשלה". "זה כאילו הוא ידע מה הם מתכננים לעשות", הוסיף השופט בדימוס והנשיא המכהן בכוונו לפעולות ממשלת הליכוד הנוכחית, וסיכם: "זאת באמת אזעקת אמת". כעת נותר לראות אם ירתום את תאריו והמוניטין שלו למאבק אמיתי, נחוש ועקבי בכוונותיה של הממשלה להתנקש בתקשורת החופשית בישראל, או שהכנס יישאר כהערת שוליים בדו"ח על כשלונו של מלצר בנשיאות מועצת העיתונות.
נשיא מועצת העיתונות חנן מלצר, כנס חירום ביוזמת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, 26.2.23 (צילום: תמר מצפי)
עוד דמות יוצאת דופן שנשאה דברים על הבמה הוא עומר לחמנוביץ', העורך הראשי של "ישראל היום". לחמנוביץ', שהתרגש מאוד וקולו נחנק על הבימה, יצא נגד הניסיונות של ממשלת נתניהו ושר התקשורת שלמה קרעי לפגוע בתאגיד השידור הישראלי, לחבל בעצמאותו ולהשתלט על תקציביו על מנת להפנות אותם לכלי תקשורת מקורבים לשלטון.
"בנובמבר 2014, באמצעות מהלכים לא דמוקרטיים, ניסו פוליטיקאים לחוקק חוק שיאיים על קיום 'ישראל היום' כמערכת עצמאית", אמר לחמנוביץ', בהתייחס ל"חוק ישראל היום", שרצה לאלץ את משפחת אדלסון, הבעלים של העיתון, לגבות תשלום סמלי עבור כל גיליון ולהפסיק להציף את השוק בגליונות חינם. "מן אותו הרגע, החלטתי ביני לבין עצמי שתמיד – תמיד – אעמוד לצד כל כלי תקשורת שמאוים על ידי דרג פוליטי בהשתקה או בסגירה. הדבר נכון כפליים לגבי תאגיד השידור 'כאן', קיומו של השידור הציבורי הוא נקודת ייחוס עבור התקשורת הישראלית כולה. הוא הופך את כולנו לטובים יותר, חזקים יותר, ומייצגים באופן מדויק ומהימן יותר את הקהל שלנו".
לחמנוביץ' היה שם, ב"ישראל היום", כשמן הרגע הראשון היה ברור שהוא מנוהל במשטר של צנזורה קפדנית, בניצוחו של העורך הראשי עמוס רגב ואחריו בועז ביסמוט. לחמנוביץ' היה שם כשמערכת שלמה הכפיפה עצמה לגחמות של המולטי-מיליארדרים בעלי השליטה. הוא היה שם כשהעיתון, אך ורק בזכות מיליארדים שהוזרמו אליו בלי חשבון, הפך לעיתון הנפוץ במדינה והחדיר להמונים תעמולה יומיומית, לעיתים שקרית ממש, בשירות של פוליטיקאי בודד ונגד יריביו הפוליטיים - בעיקר מימין.
שנים על גבי שנים לחמנוביץ', כעורך בכיר בעיתון, נטל חלק בהשחתה בזויה ומאסיבית של מקצוע העיתונות. אם אחרי כל השנים הללו עדיין נותרה בגופו המקצועי עצם אחת ישרה, הרי שזהו נס גלוי, ויש לחזקו ולעודד אותו להצמיד לדברים הנכוחים שנשא מעל הבימה באוניברסיטת בר-אילן גם מעשים: לא לחזור לעולם לימים האפלים של שירותים עיתונאיים, לא להחריש מול צנזורה והנחתות, ולא לפרסם תעמולה שקרית ומניפולטיבית תוך נשיאת שם "הימין" לשווא.
עורך "ישראל היום" עומר לחמנוביץ', כנס חירום ביוזמת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, 26.2.23 (צילום: תמר מצפי)
מעל אותה בימה באוניברסיטת בר-אילן התבטאו בשבוע שעבר גם אבי וייס, המנכ"ל של חדשות 12, ורותם דנון, סמנכ"ל התוכן של חדשות 13. "חברים זה לא קרעי, זה גלנט", אמר וייס בהתייחס לאיום הנוסף על השידור הציבורי: לצד מלחמתו של קרעי בתאגיד, פועל שר הביטחון יואב גלנט להשתלט על גלי-צה"ל, ובמקום למנות למפקד התחנה את העיתונאי שנבחר על ידי ועדת איתור מקצועית ובלתי תלויה, החליט למנות כממלא מקום עיתונאי שעמדותיו קרובות לשלטון.
"נמשיך להילחם על קיומה של עיתונות שמשרתת את הציבור", אמר וייס והכביר דברים בשבחה של תקשורת חופשית. זו הפעם השנייה בזמן קצר שוייס נושא דברים בפומבי נגד ממשלת נתניהו וניסיונותיה להתנכל לשידור הציבורי. זהו אותו וייס שתחת שרביטו הפך איש שוליים גזעני ומסית כאיתמר בן-גביר לכוכב תקשורת בערוץ 12. זהו וייס שהפך אנטי-עיתונאי, תועמלן משרת נתניהו כמו בועז ביסמוט, לכוכב מהדורת החדשות המרכזית של השבוע. זהו וייס שהפך את עמית סגל, בשבתו כדף המסרים המהלך של לשכת נתניהו, לכוכב של חדשות 12.
וייס הוא מומחה בעיתונות שלא משרתת את הציבור אלא מתחנפת אליו. במקום לנסות להשכיל וליידע את הציבור, הוא מנסה לבדר אותו ולקלוע לקונצנזוס הנמוך ביותר שלו. אבל גם וייס מבין שנתניהו לא יסתפק בכאן 11 ובגלי צה"ל, הוא ירצה גם את חדשות 12, ואם לא יקבל אותה - יהרוס אותה ככל יכולתו. לכן יש לעודד ולחזק את וייס שימשיך בשינוי הזוחל שניתן לראות בחדשות 12, שאולי לראשונה מאז הקמתה ניתן לשמוע בה קול ברור שאינו מפחד להתייחס באופן מערכתי לדמוקרטיה ולשוויון.
רותם דנון, סמנכ"ל התוכן בחדשות 13, כנס חירום ביוזמת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, 26.2.23 (צילום מסך)
אחרי וייס דיבר בקול רך דנון (שלפני תפקידו הנוכחי בחדשות 13 היה בתפקיד עריכה בכיר בחדשות 12). "אנחנו צריכים פוליטיקה שלא מסמנת את התקשורת החופשית כאויב, שלא מסמנת אותו עד למצב שזה כבר הפך לאקסיומה הכי שחוקה בדף מסרים יומי, לעניין שאנחנו כבר לא מזדעזעים ממנו", הוא אמר, "אנחנו צריכים לדעת וחייבים להתריע שאם יתממשו התוכניות של הממשלה, אנחנו נתרסק לתרבות פיד, תרבות פיד מוחלטת, שכולה פייק ניוז ולא ניוז".
דברים נכוחים, המזהים אל נכון את הסכנה שמהוות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה ולשיח הציבורי. אלא שחדשות 13 - לא פייסבוק וטוויטר - הן מי ששידרו, מדי יום, תוכניות תעמולה ופייק ניוז בהגשת כוכבי הערוץ, אילה חסון ושרון גל, ובכיכוב קרקס נודד של פאנליסטים מנוגדי אינטרסים ומקורבים לנתניהו, שבינם לבין עיתונות אין דבר וחצי דבר. חדשות 13 היא בעצמה כבר שנים בימה לדף המסרים היומי נגד התקשורת ולפיד הפייק והשקר.
כעת, גם בחדשות 13 מבינים שנתניהו לא יסתפק בתאגיד ובגלי-צה"ל וירצה לנכס לשירותו גם את ערוץ 13, ואם לא יצליח - יעשה כל שביכולתו לחבל בו. לכן יש לעודד ולחזק את מנהלי ערוץ 13 שעצרו בדרך להיות תואמי ערוץ התעמולה 14 ומנקים את המסך מהזוהמה שגידלו עליו. מתחת לשכבות ההזנחה והצנזורה יש בחברת החדשות של ערוץ 13 ד.נ.א עיתונאי. ניתן לשחזר ממנו מערכת עיתונאית המסורה לדמוקרטיה ולחברה הישראלית ולא לקידום אינטרסים אישיים של פוליטיקאי אחד ופמליית אנשי תקשורת מלחכי פנכה.
אבי וייס, כנס חירום ביוזמת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, 26.2.23 (צילום: תומר נויברג)
באותו כנס בשבוע שעבר הוקרא גם גילוי דעת של מועצת העיתונות ושל מרצי התקשורת באקדמיה הישראלית, המאוגדים באגודה הישראלית לתקשורת, שיצא נגד תוכניות החקיקה הממשלתיות השונות, מהפגיעה בתאגיד השידור ופוליטיזיציה של הרגולציה על התקשורת ועד לחוק איסור השימוש בהקלטות של ח"כ ביסמוט.
"פגיעה בעיתונות החופשית משמעותה פוליטיזציה של שוק התקשורת בישראל וחבלה ביכולתם של אזרחים לקבל מידע ולבקר את מעשי השלטון בממשקים מולו, ובכללם בחינוך, בבריאות, בכלכלה ובביטחון האישי", נכתב בגילוי הדעת, "עיתונות עצמאית, החותרת לשקיפות ולפרסום מידע אמין ללא מורא וללא תלות בשלטון, היא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. עיתונות כזאת חייבת לכלול ערוץ שידור ציבורי עצמאי ומתוקצב, המשרת את כלל האזרחים והזוכה להישגים רבים בארץ ובעולם. לצד ערוץ זה, הציבור בישראל זקוק לגופי תקשורת מסחריים, ובכללם ערוצי טלוויזיה ורדיו ובהם חברות חדשות, המשוחררים מלחצים פוליטיים והמפוקחים על ידי גופים עצמאיים ומקצועיים בלבד.
"על גופי התקשורת והעיתונאים להיות כפופים לחוק ולכללי האתיקה בלבד. עצם האיום בפגיעה בגופים אלו ובמטה לחמם של עיתונאיות ועיתונאים, כמו גם הרעיון להכפיף את הערוצים המסחריים וחברות החדשות שלהם לממשלה, מהווים מכה קשה ליכולתם לסקר ולבקר את השלטון, כל שלטון. בלי תקשורת עצמאית אין דמוקרטיה".
על גילוי הדעת חתמו ראשי חוגים לתקשורת מ-14 אוניברסיטאות ומכללות ברחבי הארץ: ד"ר ירון אריאל מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל; ד"ר יובל גוז'נסקי מהמכללה האקדמית ספיר; פרופ' נורית טל-אור מאוניברסיטת חיפה; ד"ר עמית לביא-דינור מאוניברסיטת רייכמן; ד"ר מיה מזור טרגרמן מהמרכז האקדמי לחינוך וחברה אורנים; ד"ר עידית מנוסביץ' מהמכללה האקדמית כנרת; פרופ' חיים נוי מאוניברסיטת בר-אילן; ד"ר דן ערב מהמכללה למנהל; פרופ' פול פרוש מהאוניברסיטה העברית; פרופ' ערן פישר מהאוניברסיטה הפתוחה; פרופ' צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון; פרופ' אלעד שגב מאוניברסיטת תל-אביב ופרופ' דורון שולצינר מהמכללה האקדמית הדסה.
ד"ר עמית קמה, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת, כנס חירום ביוזמת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, 26.2.23 (צילום מסך)
לפחות עבור חלק מהחותמים על גילוי הדעת, מדובר בצעד יוצא דופן של מעורבות אזרחית. מחקר התקשורת בישראל, יש להודות בצער רב, רובו ככולו אינו רלוונטי לתקשורת במדינת ישראל ולתפקיד הדמוקרטי שהיא אמורה למלא. כמו בשדות אחרים, ואולי אף יותר מבחלק מהם, גם בתחום חקר התקשורת האקדמיה הישראלית מועלת רובה ככולה במילוי שליחותה כאינסטנציה מחקרית ביקורתית מעורבת ומשפיעה.
רוב חוקרי התקשורת בישראל אינם משמיעים קול, מחקרי או אחר, בהגנה על עיתונות אתית, מקצועית, ישרה והגונה. הם ממעטים להתבטא או לחקור בנושאים בעלי ערך אקטואלי ובסוגיות אתיות ומקצועיות משמעותיות. זהו גילוי הדעת השני של חוקרי התקשורת, בטווח זמנים קצר, בתגובה למתקפה של ממשלת נתניהו על התקשורת. גילויי הדעת הללו אסור שיישארו ניירות מתגלגלים ברוח. מאחוריהם צריכה להתגלות דעת אמיתית, חדשה, מחויבת. הם חייבים להיות רק יריית פתיחה בהחזרת הרלוונטיות גם לתחום התקשורת באקדמיה.
"עלינו להיות מוטרדים מן החרב המתהפכת מעל ראשו של השידור הציבורי. האיום מהווה מעשה אלים, המטיל את יראתו על ציבור שלם של העוסקים בַמלאכה", אמר מעל הבמה באוניברסיטת בר-אילן ד"ר עמית קמה, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת, "פוליטיקה של הפחדה היא אלימות לעילא, משום שהיא מכוננת את הבסיס עליו ממומשות פעילויות אלימוֹת. הפחדה היא התיאוריה, אלימות היא הפרקטיקה. אני קורא כאן לשר התקשורת ולאנשי דְברוֹ: האלימות שאתם מחוללים מכוננת משטר המבוסס על פחד וחרדה. משטר שבו אין לאדם ו/או לגוף תקשורת יכולת להתבטא כהלכה ולומר דברי אמת נכוחה. למשטר כזה אין דבר וחצי דבר עם דמוקרטיה!". הגיע הזמן שחוקרי התקשורת שלנו יפסיקו לפחד.
עוד שני מסרים חשובים נאמרו בכנס. עיתונאית "דה מרקר" מירב ארלוזורוב הסבירה בלשון פשוטה כי התוכניות של שר התקשורת קרעי הן, בפשטות, מזימה של העברת הון. "לא בכדי הצעת החוק של קרעי כורכת יחד את החלשת השידור הציבורי החופשי, עם קידום הרווחים של בעלי שליטה פרטיים בתחנות רדיו אזוריות מסוימות, כי כדי שכלכלת המקורבים תפרח חייבים להשתיק את התקשורת החופשית. לא פחות משיש כאן מזימה לחסל את הדמוקרטיה הישראלית, יש כאן כנראה מזימה להעביר עושר לידי קומץ מקורבים. הון שלטון ישן ורקוב. חייבים תקשורת חזקה כדי לבלום זאת".
ואילו רזי ברקאי, מי שעל שמו רשומות מניות יסוד בהשחתת העיתונות הפוליטית בישראל והפיכתה לקרקס נודד, הזכיר מה המחיר של עיתונות רדודה, שטחית, הנותנת לגיטימציה לשקר, להסתה ולגזענות בשם העצלנות העיתונאית והאיזון המדומה: "היום זה התאגיד, מחר זה שוב אנחנו כולנו. לא מתפשרים עם תליינים".
"ההתכנסות היום מציגה חזית רחבה וא-פוליטית של המועצה, כלי תקשורת, מרצים לתקשורת, עורכים ועורכות, עיתונאיות ועיתונאים. וההתייצבות היא כללית שכן יש תחושה שהפגיעה בשער. לפיכך זו אזעקת אמת וכולם מאוחדים בקריאה – לא יקום ולא יהיה", אמר נשיא מועצת העיתונות מלצר. זוהי אכן אזעקת אמת, כעת נותר לראות אם המזעיקים מאמינים לעצמם.