האם אוויר הפסגות בבית המשפט העליון גורם למחסור בחמצן אצל חלק מהנושמים אותו? עוד לא חלפה שנה מאז שסיימה השופטת בדימוס דליה דורנר את תפקידה כנשיאת מועצת העיתונות באווירה עכורה ונודפת קלון, וכבר מתחיל השופט בדימוס חנן מלצר את הקדנציה שלו כנשיא המועצה עם אותו ניחוח ממש.

היום תיערך במועצת העיתונות ישיבה, שכבוד הנשיא הואיל להקדיש חלק קטן ממנה לדיון בכשירותו, תחת הכותרת העמומה "דיון על הודעת נשיא המועצה מיום 21.1.2022". באותה הודעה, כזכור למי שזוכר, בישר הנשיא הטרי לחברי המועצה ההמומים (או האדישים, או החנפנים המקצועיים) כי בנוסף לתפקידו כנשיא המועצה, הוא קיבל ג'וב כיו"ר אחת מחברות האחזקות הגדולות במשק.

למלצר לא הספיק התקדים של שופט עליון לשעבר שהולך לעשות לביתו, ועוד בכזו מהירות שהרוח מהדלת המסתובבת העיפה מהארון את אוסף פסקי הדין שלו (וחשפה אגב כך את זה בו הזהיר מתופעת הדלתות המסתובבות). הוא היה צריך לגרור לביצת ניגודי העניינים האפשריים גם את מועצת העיתונות, מי שאמונה, למרבה האירוניה, על תקנון האתיקה העיתונאי.

מלצר טרח להודיע למועצה על המינוי רק לאחר הפרסום בתקשורת, ומאז שמונה באוקטובר לא כינס את מליאת המועצה, זאת למרות שכבר החל לקיים פגישות כנשיא המועצה ולהוציא הודעות לעיתונות בכובעו כנשיא. במילים אחרות, מלצר מתנהל כאילו מועצת העיתונות היא מועצת נשיא העיתונות, ולא למד דבר מסיום הקדנציה האומלל של קודמתו על רקע ניגוד עניינים מביך.

במכתב שכתב לבסוף מלצר לחברי המועצה סיפק שני הסברים טכניים להחלטתו לקחת את הג'וב המכניס, והסבר אחד מהותי. ההסברים הטכניים מעליבים את שומעיהם, ההסבר המהותי - מאיר עיניים, אם כי לא באופן שמלצר התכוון אליו.

אם נתמצת את תירוציו של מלצר ללקיחת הג'וב במגדל, הרי שהם: נשיאות המועצה היא בהתנדבות והבנאדם צריך להתפרנס. לא מדובר במשרה מלאה ויהיה לי זמן גם אליכם. וחוץ מזה גם הנשיאים הקודמים עשו עוד דברים במקביל.

חבר נשיאות המועצה יאיר טרצ'יצקי כבר פירק יפה את הטיעונים הלא משכנעים (אף אחד לא טען שהבעיה בכפל התפקידים היא משאבי הזמן של השופט הנכבד, ואף נשיא קודם לא עמד במקביל בראש גוף עסקי גדול). אני אוסיף רק שלמלצר פנסיה נאה, כנראה גבוהה יותר מהשכר של עיתונאי ממוצע. הוא לא רעב ללחם, גם לא לחמאה מיובאת. לפי הפרסומים, עלות הג'וב שלו במגדל היא 159 אלף שקל בחודש (עבור שני שליש משרה). לא בדיוק קצבת זקנה, וסכום גבוה יותר מהשכר השנתי של עיתונאי ממוצע.

אבל ההסבר המעניין יותר שנותן מלצר הוא זה: תסמכו עליי. כן כן, פשוט כך. הנה זה בלשונו: "בכל פעילויותי בעבר (כעו"ד, כשופט וכמרצה) דאגתי, בהתאם לחוק, להגנת הצרכנים, המבוטחים והחוסכים. גם בתפקידי המיועד אשתדל לעשות כן, מעת שאכנס לתפקיד, כי היום חברות פיננסיות ציבוריות מעצם מהותן צריכות לדאוג, בין השאר, גם לזכויות המפקידים, המבוטחים והעמיתים. במובן זה - אני רואה את התפקיד שאני צפוי לקבל על עצמי מעין המשך (בדרך נוספת) לשליחויות הציבוריות שקיבלתי על עצמי בעבר ואשר אותן אני נושא כיום".

כבוד השופט, שמאחוריו קריירה שיפוטית ארוכה ומוערכת, מסביר לנו שהמערכת בעצם מיותרת. למה לכם שופטים, בתי משפט, אתיקה ותקנות? פשוט תסמכו. איך נדע על מי לסמוך? טוב, אולי בשביל זה צריך שופטים. או שאפשר להסתפק במועדון חברים קטן.

אל מול הטענה של מלצר, כאילו קיבל ג'וב של 2 מיליון שקל בשנה בלי ניסיון מקצועי רלוונטי בגלל "שליחות ציבורית", אי אפשר רק לגחך. אחרי הכל, שלמה אליהו, האיש שמינה את מלצר לתפקיד המכניס, לא עשה את זה רק בשביל הבדיחה. הוא איש עסקים, לא בדרן. אליהו זקוק למלצר לא בגלל שלמלצר ניסיון רב שנים בתחום הביטוח, תחום הפעילות של מגדל אחזקות (אין לו). אליהו זקוק למלצר בשביל חותמת הכשרות שהוא מביא איתו כשופט עליון בדימוס.

למה אליהו זקוק לתעודת כשרות? תזכורת: אליהו, שאחראי על מיליארדי שקלים מכספי הפנסיה שלנו, הוא מהמר. תנו לעובדה הזו לשקוע. בעבר הסתבר שהוציא מהארץ בלי לדווח סכומים של עשרות מיליוני שקלים. "הוועדה ציינה כי אליהו נתן הסבר לגבי יעדם הלגיטימי של כ-13.5 מיליון שקל, אשר שימשו אותו להימורים בבתי קזינו באנגליה, אך לגבי למעלה מ-60 מיליון שקל לא ניתן הסבר מספק את הדעת, והוא מסר ב'אמירה כללית' כי הכספים נועדו לשימוש אישי", דיווח "גלובס".

עוד תזכורת: אליהו ביקש בעבר לרכוש את בנק לאומי אך סורב. בנק ישראל לא אישר את העסקה. בנק ישראל לא מסר נימוקים, אבל הבעיה לא היתה שלאליהו אין כסף.

ועוד תזכורת: אחד מקודמיו בתפקיד של מלצר היה פרופ' עודד שריג. שריג היה הרגולטור הממונה על שוק ההון שאישר לאליהו לרכוש את מגדל מלכתחילה, למרות מחאה ציבורית. כן כן, אותה מגדל שאליהו מינה אותו אח"כ ליו"ר שלה. אותה מגדל שמלצר עכשיו הוא היו"ר שלה. אותה דלת מסתובבת.

אפשר לספר עוד ועוד על עלילותיו של אליהו, אבל השורה התחתונה היא זו: מדובר באיש עסקים שנמצא בעימות מתמשך, רב שנים, עם הרשויות המפקחות עליו, שמתנהל באופן שיש הרואים אותו כשערורייתי. עבור אדם כזה, לקנות בשני מיליון שקל בשנה את המוניטין של בית המשפט העליון, זה מחיר מציאה. מלצר פראייר, אליהו היה משלם גם יותר.

אבל גם אם אליהו היה מלאך, ומגדל היתה מופת עולמי לממשל תאגידי ראוי, למלצר היה אסור למכור את המוניטין של בית המשפט העליון. הוא לא שלו, הוא שלנו. ובתור שכיר של איש עסקים שנוי במחלוקת, המקבל שכר מיליונים, אסור היה לו לנכס לעצמו גם את המוניטין של מועצת העיתונות (מה שנשאר ממנו). הוא לא שלו. הוא שלנו. יש לנו מספיק הון שלטון עיתון בישראל, לא צריך כאן הון שלטון עיתון בית משפט עליון.

עו"ד אלעד מן הזכיר כאן בהקשר של מלצר, את כללי האתיקה לשופטים: "סביבתו הקרובה והרחוקה של שופט הורגלה להתייחס אליו כהתייחס אל שופט, וכי יחס זה נמשך והולך גם לאחר תום הכהונה. ראוי לו אפוא לשופט בדימוס כי ישווה נגד עיניו את רוחם ואת מגמתם של הכללים וכי יכוון התנהגותו ואורחותיו על-פיהם". אבל מה לו לשופט מלצר כללי אתיקה, הוא הרי ישתדל.