הבוקר שאחרי המהפכה השלטונית יהיה ללא מנצחים. בשדה הקרב יישארו רק אודים עשנים של דמוקרטיה שהובסה, של אופוזיציה שכשלה, של מחאות ענק שלא בלמו את הדחפורים ההרסניים. אך לצד המפסידים הברורים, לא יהיו מנצחים.

מחיר הניצחון יהיה כבד מנשוא. המהלכים המהירים של יריב לוין ושמחה רוטמן יהיו הרסניים לא רק למערכת המשפט ויגבו מחירים כלכליים, חברתיים, דיפלומטיים ובטחוניים כבדים. נתניהו, בבוקר שאחרי, לא יקום לחגיגות ניצחון אלא למציאות קשה של בריחת משקיעים, קריסת השקל, ירידה בדירוגי אשראי בינלאומיים, העברות כספים לחו"ל, לחצים וסנקציות ממדינות העולם ועוד.

נתניהו ימצא כלכלה קורסת, סדירים ומילואימניקים שיקרעו תעודות ויסרבו להתייצב, שכבות שלא יעמדו במצוקה הכלכלית, יוקר מחייה מאמיר, בריחת מוחות של מדענים והייטק, עלייה בירידה וגלי רילוקיישן. נתניהו בבוקר שאחרי יהיה בסמטה צרה מאד, חד-סטרית. כשיתפזר העשן, בדממת המוות הנוראי, הוא, כראש הממשלה, יהיה לבד מול המחירים הכבדים של הניצחון, ניצחון פירוס של ממש.

מה יעשה נתניהו? הוא יעשה את מה שהוא מיטיב ויודע לעשות: הוא יחפש ספין גואל. מאז 1996 עת הפציע נתניהו בפוליטיקה הישראלית, הייתי שותף לסדרת מחקרים שתיעדה את הקמפיינים שניהל, את מערכות הבחירות שלו, את התנהלותו התקשורתית בעת משבר, עימות, התמודדות ואף כשלון.

נתניהו ששב ב-1996 לארץ מתקופה ארוכה בארה"ב, התרשם עמוקות מתעמולת הבחירות השמרנית בארה"ב, למד ממנה רבות ואימץ אותה הלכה למעשה. הוא הביא מארה"ב את ארתור פינקלשטיין להיות יועץ הבחירות שלו. פינקלשטיין שימש במשך עשרות שנים כיועץ אסטרטגי לפוליטיקאים רפובליקנים רבים, הצטיין באסטרטגיה תוקפנית, רגשית ושאינה בוחלת במתקפות, בגימיקים ובספינים.

השילוב בין נתניהו ויועץ הבחירות האמריקאי היה מוצלח מאד ועיצב מאז את התנהלותו של נתניהו: ניו-פופוליזם המוצג כעממיות וייצוג השכבות החלשות, קמפיינים שליליים התוקפים את המתחרים, התמקדות מיסטית כמעט במנהיג והפעלה שיטתית של ספינים מתוחכמים.

במערכות בחירות רבות העדיף נתניהו יועצים אמריקאיים "מיובאים": כך למשל שכר ב-2009, 2014 ו-2019 את שירותיו של הסוקר והאסטרטג האמריקאי, ג'ון מקלפלין, שנתן שירותים למפלגה הרפובליקאית בארה"ב ולאישים כמו מושל קליפורניה שוורצנגר והנשיא טראמפ. ב-2020 מינה נתניהו את אהרון קליין, עיתונאי אמריקאי ימני שמרני, כיועצו האסטרטגי.

ליועצים אלה היה משקל רב בעיצוב, לעיתים מזיק ומשחית, של תעמולת הבחירות בישראל והשיח הפוליטי בישראל. ארתור פינקלשטיין אמר "על המצבה שלי הייתי רוצה שיכתבו: 'הוא הפך את המילה 'ליברל' לקללה בשלוש יבשות שונות".

גם בבוקר שאחרי, עם הגב לקיר, יחפש נתניהו משהו שיטה את מהלך העניינים, שיוביל לסדר יום אחר ויפנה את הכעס, הביקורת והייאוש לכיוון שונה. לשם כך, וזאת ידע לעשות היטב, הוא יפנה לספין, לאירוע הדרמטי או למהלך משנה כיוון, "גיימצ'נגר".

ספין כזה, במקרה הנוח והטוב מבחינת נתניהו, יבוא לו מידי שמיים או הגורל (אסונות טבע כמו רעידת אדמה, מגיפה נוסח הקורונה, משבר צבאי בין ארה"ב וסין, הסלמת מלחמת רוסיה ואוקראינה באירופה וכדומה, מתקפת טרור הרסנית במדינה אחרת). אבל נתניהו לא יוכל לסמוך על חסדי שמיים. הוא יצטרך ליזום ספין, את ספין חייו, את הספין האחרון והגורלי, שלו ושלנו.

ספינים אינם חדשים לנתניהו אבל מה יכול להיות הספין שיחלץ את נתניהו מהמציאות הקשה של מחיר הניצחון, ספין שימצב אותו כמנהיג ומוביל, ספין שיטה את הסקור התקשורתי ממחירי המהפך השלטוני? ארסנל הספינים של נתניהו כולל אירועי חוץ ופנים, אירועי בטחון, מהלכים דיפלומטיים ומשברים יזומים. יש בהם עוצמתיים ומסוכנים יותר ויש פחות.

את הבחירה יעשה נתניהו לפי מידת הלחץ בו יימצא והוא אינו מיטיב לפעול במצבי לחץ. ככל שירגיש מבודד יותר, דחוק יותר, מאויים יותר – הוא יפנה לתסריטים קשים יותר. התסריט הראשון הוא הסלמה מול איראן. זה התסריט המועדף, בין השאר כי נתניהו כבר מיומן בהפעלתו. איראן היא אויב נוח, אויב מוכר ומסוכן מולו יכול נתניהו ללכד את השורות כאן, לעצב מחדש את האג'נדה התקשורתית והציבורית ולשים את נתניהו בעמדה מנהיגותית גלובאלית.

הברית המתגבשת בין איראן לרוסיה של פוטין, ההתעצמות הגרעינית של איראן ושליטתה בארגוני הטרור באזורנו עושים אותה לאויב מועדף לכל ספין. נכון, להסלמה מול איראן יש מחירים מסוכנים של פוטנציאל ההתדרדרות במדרון חלקלק אל מלחמה כוללת מול מעצמה חזקה, פנאטית, ומקושרת לכל ארגוני הטרור על גבולותינו. אבל נתניהו כבר הילך לא אחת על קרח דק וקידם מתיחות מסוכנת ואיראן תמיד הייתה עבורו אויב שימושי.

מול אלטרנטיבה של התרסקות הנהגתו מול משבר בחברה בישראל, המוצא האפשרי של התלכדות מול אויב משותף אפילו אם המסוכן ביותר, היא בהחלט אלטרנטיבה אפשרית.

ספין מתון יותר הוא משבר בטחוני מקומי. כאן יש כבר מנעד רחב יותר של תסריטים אופציונליים. הראשון בהם הוא הבערת יהודה ושומרון. לא חסרים כאן חומרי בעירה דליקים בדמות רשות פלשתינית נחלשת, חדירת החמאס והג'יהאד הפלשתיני לשטחים, פעילות יזומה של צה"ל נגד תאי מחבלים שפוגעת גם באזרחים לא מעורבים, פיגועי טרור פלשתיני בישראל ובשטחים ועוד.

כל מה שצריך הוא הגפרור שיצית את ההתלקחות וגפרורים כאלה יש בנמצא: צעדים קיצוניים של התנחלויות יזומות, פגיעה צבאית לא מרוסנת בשם הלוחמה בטרור בשטחים, התעמתות עם מנהיגות הרשות הפלשתינית, החרפת צעדים כלכליים נגד הפלשתינאים – כל אלה יוכלו להוביל לאינתיפאדה חדשה או התלקחות.

לכך ניתן להוסיף תסריטים אחרים כמו ייזום משבר מול חמאס ברצועת עזה או ייזום עימות מול החיזבאללה בצפון. אלה בהחלט אינם "ספינים לייט": הם נושאים בחובם מחירים כבדים וסכנות ממשיות לקיום ישראל. אבל למי שנדחק לקיר, לחוץ מכל כיוון, מאויים מבית ומחוץ, מודע להתעצמות ההתנגדות בישראל ובעולם - ייתכן וזו הברירה האחרונה, זה יהיה הספין האחרון של נתניהו. אולי של כולנו.

פרופסור גבי וימן הוא חוקר תקשורת פוליטית, בית הספר לממשל באוניברסיטת רייכמן והחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה