זאת הפעם השלישית מאז קום המדינה לפני קרוב ל-75 שנה שהעם, ברובו, אמר את דברו. בפעם הראשונה היה זה במלחמת העצמאות. בן גוריון אכן הכריז על עצמאות אבל היה זה העם שלחם עליה בכל נפשו ומאודו. הפעם השנייה שהעם אמר את דברו היתה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, עת בשל השבר באמון בהנהגה אילץ את הממשלה בראשות גולדה מאיר לפרוש. הפעם השלישית שהעם, ברובו, ללא צל של ספק, אומר את דברו -היא בימינו, לנוכח הגזרות של ממשלת זדון, על כל שלוחותיה, על דובריה ושותקיה.
כאשר ראיתי את רבבות המפגינים, שהלכו ורבו, ברחבי הארץ, בערים הגדולות ובפריפריה, דימיינתי בעיני רוחי את הבריקדות של לוחמי החופש בהיסטוריה ונזכרתי בשיר של איש ביתר ולוחם אצ"ל, מיכאל אשבל: "עלי בריקדות ניפגש, ניפגש!". יש לי תחושה עמוקה מאוד שאם חרב הגזרות לא תוחזר לנדנה - העם, ברובו, יעלה על בריקדות עד כדי מרד. בהיסטוריה בכלל, לרבות בעם היהודי, העם נדרש למרוד במלכות הרקובה והמושחתת, ולעתים האווילית, כדי ליצור סדר יום אחר, חברה אחרת, להשיב את "שופטינו כבראשונה" ולחדש ימינו כקדם לשלטון זדון.
במוצ"ש האחרון ראינו בפעם הראשונה הפגנה מרשימה נגד כוונות הממשלה שהתרחשה באפרת, גדול היישובים בגוש עציון. נשמעו קריאות כמו "זה ביזיון", "זה חילול הקודש", "מה שלמדנו מן התורה הוא שהכוח של השלטון משחית". נמסר לי כי תושבים מן היישוב הסמוך תקוע השתתפו אף הם בהפגנות.
רוב העם אינו עם ממשלה זאת. בשעה שמארגני הפגנות המחאה מצליחים להביא מדי שבוע, וימים רבים במשך השבוע, המונים למחות נגד גזרות הממשלה, לא ראינו הפגנות,לא ספונטניות ולא מאורגנות בעד הממשלה והרפורמות שלה. הסיבה להערכתי היא אחת: הציבור, גם מקרב אלה שתמכו בממשלה ובייחוד בליכוד - ליבו אינו עם המדיניות.
אישוש לתחושה זו ניתן היה למצוא בסקר שערך ופירסם כאן 11 ולפיו ישנו רוב למתנגדים למדיניות הממשלה, בעוד התומכים ואלו שאינם יודעים מתחלקים בערך שווה בשווה. מכאן שלא זו בלבד שהממשלה לא מייצגת את הרוב, כפי שהיא טוענת, אלא היא מייצגת מיעוט בעם. בכך היא לא רודנית בפוטנציה אלא בפועל. לכן הדרישה הנכונה וגם הלגיטימית היא לקרוא לממשלת מחדל זאת להתפטר לפני שהיא תגרום עוד נזקים על אלה - החברתיים, הכלכליים והמדיניים - שכבר גרמה עוד לפני מימוש הרפורמה. היא לא ראויה לשלוט בשום פרמטר. לא הצעקנים שבה וגם לא השותקים חסרי עמוד השדרה שבה.
צבי גיל הוא ממייסדי הטלוויזיה הישראלית. הגרסה המלאה של המאמר התפרסמה בבלוג "זרקור"