"כולם הרוויחו. הלקוחות מרוצים, אנחנו חוסכים עלות מלאי ומפנים מקום לקולקציה חדשה". כך צוטט רון רוטר, מנכ"ל "קסטרו", במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", כשהתייחס למכירת החיסול החריגה עליה הכריזה החברה לפני כשבוע. חברת הבגדים הציעה מחירים נוחים, במיוחד בקניית פריטים רבים, הקונים והקונות התנפלו, וגם התקשורת.
הסיבה לכל המהומה, נדחקה לשולי הדיווחים, שהתרכזו יותר במחיר פר אייטם. "החורף החם גרם להצטברות מלאים ויש לזה עלות גבוהה. בשבוע הבא תיכנס הקולקציה החדשה", אמר רוטר והסביר שהאשם הוא ב"מכירות חלשות של אופנת החורף". "החורף לא ממש הגיע", סיפרו לנו, בין ג'ינס לג'ינס.
אבל העיתונאים שהתעלפו מהאפשרות לספק עוד קצת יחסי ציבור למותג המוכר, לא הרחיקו לכת עד כדי לשאול, למה בעצם החורף לא ממש הגיע, מדוע הוא לא ממש מגיע שנה אחרי שנה, והאם יש אולי קשר לקולקציות חדשות ומתחלפות ואופנה מהירה וזולה.
תעשיית האופנה היא אחת מתעשיות הייצור הגדולות בעולם. המספרים מהממים: בכל שנה מיוצרים בין 100 ל-150 מיליארד פריטים חדשים, פי ארבע מהכמות שיוצרה לפני שני עשורים. אם היינו מחלקים אותם בין כל האנשים על הכדור, כל אחד היה מקבל בין 12 ל-20 פריטים חדשים כל שנה, אך כמובן שהפערים בין החברות שונות גבוהים מאוד. בארצות-הברית, למשל, ממוצע הפריטים החדשים לנפש הוא כ-70 בשנה. מחצית מהם נזרקים לאחר שנה בודדת של שימוש.
סניף של רשת קסטרו בירושלים (צילום: יוסי זמיר)
תעשיית האופנה היא אחת התעשיות הפוגעניות ביותר לסביבה: מזהמת מאוד, מכלה משאבי טבע ופולטת גזי חממה. הייצור של מוצרי אופנה רבים מבזבז כמויות אדירות של מים ומצריך כמות אדירה של אנרגיה בכלל שלבי הייצור והאספקה. טביעת הרגל הפחמנית שלהם - כלומר סך פליטות גזי החממה בתהליך ההפקה, השינוע והשימוש שלהם - גבוהה מאוד. לדוגמה, זוג מכנסי ג'ינס אחד אחראים במחזור החיים שלהם לפליטה של 33.4 ק"ג פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי, וצריך שטח של 12 מטר רבוע לשנה כדי לייצר אותם.
בעוד שבסוף שנת 2018 צריכת הלבוש וההנעלה בעולם עמדה על 62 מיליון טון, הצפי לשנת 2030 הוא לעליה של 63% עד ל-102 מיליון טון (תדמיינו 500 מיליארד טי-שירטס). והיכן שיש צריכה, ישנה פסולת. בכל שנה נזרקים פריטי לבוש בעלות של כ-500 מיליארד דולר מבלי שנעשה בהם כמעט שימוש כלל (כלל האצבע הנהוג הוא שרק כ-20% מהבגדים שנקנים ישמשו את הרוכש כ-80% מהזמן).
תעשיית האופנה מזהמת את כדור הארץ בגלל ההעדפה של שורת הרווח על פני שלומם של בני האדם. לכן היא מייצרת באופן בזבזני ופוגעני, מייצרת הרבה הרבה יותר מדי, ומקדמת תפיסת עולם ותרבות של צריכה בזבזנית וייצור פסולת בהיקפים מטורפים. זיהום האוויר, המים והאדמה בייצור אופנה ובפסולת אופנה, פוגע ישירות בבני האדם וגורם לתחלואה ולתמותה. פליטת גזי חממה (בשלבי הייצור והאספקה, ומהררי הפסולת) ופגיעה במשאבי הטבע גורמים לפגיעה נוספת, מקיפה יותר, אותה נהוג לכנות "משבר האקלים".
שינויי האקלים גורמים לאסונות טבע קטלניים הרבה יותר ותכופים הרבה יותר, משטפונות ועד הוריקנים, בצורות ועד סופות חול, ובאופן כללי הופכים את הקיום האנושי בתוך האטמוספירה של כדור הארץ לפחות נוח - עד בלתי אפשרי
המשבר משנה דפוסי עולם בסיסיים ביותר שהתרגלנו אליהם, כמו למשל, שבחורף קר וצריך מעיל. אבל המשמעות של משבר האקלים אינה מסתכמת בצורך של קסטרו להזיז את מועד מכירת החיסול העונתית שלה. שינויי האקלים גורמים לאסונות טבע קטלניים הרבה יותר ותכופים הרבה יותר, משטפונות ועד הוריקנים, בצורות ועד סופות חול, ובאופן כללי הופכים את הקיום האנושי בתוך האטמוספירה של כדור הארץ לפחות נוח - עד בלתי אפשרי.
נוכח כל אלו נשאלת השאלה כמה מהבגדים שנחטפו מהמדפים הממשיים והווירטואליים של קסטרו יגיעו אל מטמנות הפסולת פולטות המתאן, אחרי שנלבשו פעם או פעמיים או שלא נעשה בהם שימוש כלל? על כן, האם לא הגיע הזמן שקסטרו וחברות האופנה האחרות יפנימו את העובדה שמשבר האקלים כבר כאן ועכשיו? בתור התחלה, שיכינו קולקציות המותאמות למזג האוויר המשתנה ויחסכו במעט בכמויות הייצור המוגזמות.
וברמה הציבורית, הכלכלית והרגולטורית, האם לא הגיע הזמן שלחשבון של עלות ותועלת, שמחבר בין עלויות הייצור, השינוע והמקום במחסן, יתווספו גם העלויות העקיפות הכרוכות בפגיעה בבריאות, בתוחלת החיים ובסביבת המחייה שלנו?
ומבחינה תקשורתית, האם לא הגיע הזמן שהעיתונאים יחברו בין כלכלה, חברה וסביבה, יציגו לקוראים - גם ללקוחות וגם לאנשי התעשייה - את תג המחיר האמיתי של הבגדים שלנו, ויסבירו כיצד כולנו, שחיים כאן על כדור הארץ, מפסידים בגדול?
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)