גיא רולניק הוא העורך-המייסד של "דה מרקר" ומרצה לאסטרטגיה עיסקית באוניברסיטת שיקגו.
מה הן לדעתך הסוגיות הבוערות ביותר לסיקור עיתונאי בקשר לבחירות הנוכחיות ומהו הסיכוי שנזכה לראות אותן מסוקרות כראוי?
הסוגיות החשובות ביותר לפני בחירות לא שונות מהותית מסדר היום שהיינו רוצים לראות אצל העיתונות בכל יום: המדיניות הממשלתית, החקיקה, היישום והרעיונות והערכים ככל שהם קיימים מאחוריהם. לא צריך לעשות הערכות ו"סיכויים". הרוב המכריע של כיסוי הבחירות הקרובות עוסק באוויר חם, מי אמר למי, מי יילך עם מי וכדומה.
למה בעצם? זה קל יותר? מעניין יותר את הציבור?
תוצאה ישירה של מבנה הבעלות, המודל העיסקי, התמריצים והנורמות בחדרי החדשות ברוב כלי התקשורת. יומני חדשות ותוכניות אקטואליה בטלוויזיה הם מאז ומעולם מדיה ופורמט שמתאימים יותר לבידור - ובשנים האחרונות בעקבות התחרות עם הריגוש שמספקות הרשתות החברתיות הם נוטשים בהדרגה את הניסיון לעשות עיתונות עם מידע, ניתוח, תחקיר ופרשנויות מורכבים ובעלי ערך ציבורי, ופונים בעיקר לקרקס ובידור שמתחזים לעיתונות.
המדינה עשתה טעות היסטורית לפני 30 שנה כאשר הקימה דואופול של חברות חדשות בבעלות אילי הון, מונופולים פרטיים, אוליגרכים, בנקים ומיליארדרים שיש להם אינטרסים שונים מהותית מאלה של אזרחי ישראל
זה הזמן למפלגת עיתונות חדשה ואתה מסתמן כמי שימונה למנסח המצע שלה: מהם שלושת הצעדים המתבקשים בתחום (חקיקתיים, מבניים או אחרים) כדי להחזיר עטרה ליושנה ועיתונות לעמוד על מכונה?
עיתונות עצמאית ומקצועית שמבקרת את מוקדי הכוח היא שירות בעל מאפיינים רבים של מוצר ציבורי. זה אומר:
1. ניתוק טייקונים ובעלי הון מחברות החדשות בערוצי הטלוויזיה שקיבלו זיכיונות או רישיונות מהמדינה. המדינה עשתה טעות היסטורית לפני 30 שנה כאשר הקימה דואופול של חברות חדשות בבעלות אילי הון, מונופולים פרטיים, אוליגרכים, בנקים ומיליארדרים שיש להם אינטרסים שונים מהותית מאלה של אזרחי ישראל.
2. הצגת מודל מימון ציבורי, תחרותי, לגופי עיתונות עצמאיים שינתק את התלות שלהם בפוליטיקאים ובכסף הגדול. ועדה בינלאומית שהייתי שותף לה גיבשה לפני שלוש שנים הצעה כזאת.
3. אכיפה של אתיקה עיתונאית בכל כלי התקשורת העצמאים שיקומו ויישענו על מימון ציבורי.
משמאל למעלה בכיוון השעון: ארנון (נוני) מוזס, מו"ל קבוצת "ידיעות אחרונות"; דרורית ורטהיים, יו"ר קשת; לן בלווטניק, בעל השליטה ברשת 13; עפרה שטראוס, בעלת מניות ברשת 13; יצחק תשובה, בעל מניות בקשת; אלי עזור, בעל קבוצת התקשורת "ג'רוזלם פוסט", "מעריב" ורדיו 103 (צילומים: פלאש 90)
אתה באמת מאמין שעיתונות עצמאית יכולה להיות זרם מרכזי ומוביל? במציאות הנוכחית היא נמצאת בשולי המקצוע והכסף הגדול תמיד ישאר צבוע באינטרסים צרים, לא?
בהחלט. מה שאתה מכנה "המציאות הנוכחית" היא תוצאה של מדיניות ממשלתית רבת שנים שהעדיפה לתמוך בעיתונות בשליטת אילי הון ואוליגרכים. ההיסטוריה המערבית בתחומים רבים, לא רק תקשורת, מורכבת מתקופות בהן הכוח רוכז בידי מעטים ותקופות בהן נעשו מאמצים לרסן אותו.
בהקשר הזה, האם אתה רואה סיכוי לכלי תקשורת מסחרי בלי גרעין שליטה, בבעלות מפוזרת של הציבור, מונהג בידי הנהלה מקצועית? זה יכול להיות פיתרון? יש לזה היתכנות כלכלית?
כן. והחלק החשוב כמו שאמרתי הוא מימון ציבורי, תחרותי, שמנותק מאילי הון ופוליטיקאים כפי שהצענו בתוכנית שלנו.
איפה בתהליך התיקון הזה ממוקם משפט המו"לים? תהיה לו השפעה על התקשורת במישור ההכאה על חטא והפקת הלקחים או שהשחקנים יעברו לתחנה הבאה ולשחיתות הבאה?
אני חייב להודות שטעיתי בקשר למשפט המו"לים. כאשר החלו להתפרסם בהדרגה לפני חמש שנים חומרי הראיות שאספה המשטרה מהמו"לים, העורכים, הכתבים, המאעכרים של הון-שלטון-עיתון והפוליטיקאים הייתי משוכנע שלא ניתן יהיה יותר להסתיר מהציבור את עומק השחיתות בעיתונות הישראלית. חשבתי שזה יהיה קו פרשת המים.
מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס בביהמ"ש המחוזי בירושלים, עם פתיחת שלב ההוכחות במשפט השוחד של "תיק 2000", 5.4.21 (צילום: אורן פרסיקו)
אבל עם פתיחת המשפט לפני שנה וחצי התברר שהצורך והיכולת של העיתונאים, הפוליטיקאים, האקדמאים, החברה האזרחית להכחיש ולהתעלם מהמציאות שנשקפה מחומרי הראיות - גדולה בהרבה ממה שניתן היה לשער. מבנה הבעלות בעיתונות הישראלית השחית במשך שנים ארוכות את הנורמות והוריד את הציפיות שיש לעיתונאים עצמם מהמקצוע. במקביל,השימוש והעוצמה של הרשתות החברתיות גברו במהירות בשנים האלה והתוצאה היא שאנחנו חיים באקוסיסטם שמתעדף שקרים, פייק, הסתה, סנסציה, קליקים ואינטרסים על פני עיתונות.
אם הזכרת סנסציות וקליקים, אין מנוס מלהזכיר את כוכבי מערכת הבחירות הבלתי מעורערים - הסקרים. זה כלי בעל ערך עדיין או שהוא בעיקר מעיד על דלות החומרים האחרים?
ערך נמוך. הכיסוי צריך להתמקד בשאלות המדיניות וסקרים הם בשוליים.
אפשר להזמין סקרים על מדיניות. כולם יצאו מרוצים.
יש ערך מוגבל בסקרים על מדיניות מאחר ולציבור יש מידע נמוך על הנושאים מראש - בגלל כישלון העיתונות.
אשמח אם תציע לי לסיום, שם של מרואיין אפשרי למדור ושאלה מוצדקת לשאול אותו.
שאלה לכל העיתונאים המרואיינים במדור: מדוע אתם לא דואגים להכפיל, לשלש ולהעמיק את הכיסוי העיתונאי והפרשנות של משפט המו"לים כדי להפוך אותו לרגע מכונן של חשבון נפש ושינוי? בסוף היום ברור לכולם שהאינטרס של 99% מהעיתונאים שונה מהותית מזה של הבוסים בראש הפירמידה וקומץ המשרתים שלהם.