היום שאחרי

אם לפני יומיים עוד ניתן היה להתרשם מקריאת העיתונים שהאיום בשלב הבא של המבצע שריר וקיים, הבוקר מלמדות הכותרות כי הסיכוי להפסקת אש גדול. "תוכנית הסיום" היא הכותרת הראשית של "מעריב"; "ניתן גם להתחיל לדבר עליו [על המבצע] בלשון עבר", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום"; "יש אופטימיות באוויר. מתחילים להריח את הסוף", קובע אלכס פישמן במאמר שמתפרסם במרכז שער "ידיעות אחרונות". איך מריח סוף? קשה לדעת, אבל אם לניצחון יש ריח של נפלאם על הבוקר, אזי סוף המבצע בעזה מעלה ריח של זרחן.

הכותרת הראשית ב"הארץ" היא הידיעה כי "ברק מקדם 'הפסקת אש הומניטרית' של שבוע". לפי המאמר הצמוד של יואל מרקוס, המובלט ברקע אפור, "גילוי זה בא בתגובה לפסקה במאמר שהופיע אתמול ב'הארץ'". מה הקשר? ובכן, ב"הארץ" התפרסם אתמול מאמר של מרקוס שבסופו הועלתה האפשרות כי שר הביטחון "קיבל רגליים קרות".

הבוקר, לא רק הידיעה הראשית בעיתון מוקדשת להפרכת ההערכה בדבר הטמפרטורה הקרירה של רגלי ברק, גם הטור של מרקוס הוא, למעשה, טור של ברק. רובו ככולו בנוי מציטוט ארוך של "מקור" (כך, "מקור", ללא "בכיר" או "בסביבתו" או "מקורביו"), המסביר בפירוט מדוע רגליו של שר הביטחון אינן קרות כלל וכלל.

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, גם כשהפסקת אש נראית באופק, הדרך אליה עוברת במיליטנטיות בוטה. "מגבירים לחץ" היא הכותרת שמודפסת הבוקר בגופן אדום בראש עמוד השער של העיתון, על רקע תצלום ענק של פיצוץ עז באזור רפיח.

בינתיים, למרות הדיבורים על הפסקת אש, המלחמה נמשכת והדיווחים בעיתונים מלמדים על התקדמות אטית ועקבית של כוחות צה"ל אל עבר מרכז העיר עזה. יחד עם זאת, הכל כבר עוסקים בעתיד לבוא לאחר שהפסקת האש תיכנס לתוקפה. במסגרת טור סקירת העיתונות העולמית של "ישראל היום", מגיע בועז ביסמוט למסקנה כי "עיתוני העולם מריחים את הסוף וכבר מתכוננים לסיפור של היום שאחרי: הטרגדיה ההומניטרית בעזה". גם אצלנו מתכוננים ליום שאחרי, הן בפועל והן בדיווח.

ב"מעריב" מדווח אמיר בוחבוט כי בעזה פועל צוות מיוחד האוסף צילומים של תקיפות צה"ל, כחלק מההכנה לקראת גל תביעות בגין הרג אזרחים ופגיעה במבנים. "בכל פלוגות החי"ר שנלחמות יש לוחם-צלם", מדווח בוחבוט, "שעבר הכשרה מיוחדת לתיעוד מבצעי".

בועז ביסמוט ושלמה צזנה מדווחים ב"ישראל היום" על בעיות ההסברה העתידיות של מדינת ישראל. כבר עתה, הם מספרים, נערכים במשרד החוץ לקראת "תמונות ההרס והזוועה שצפויות להתפרסם כבר למחרת סיום מבצע 'עופרת יצוקה', אז יורשו העיתונאים הזרים להיכנס בחופשיות לרצועת עזה". לפי הדיווח שלהם, ברצועה התרחשו מקרים לא נעימים כגון שימוש בכלי נשק שחוקיותם מוטלת בספק וירי של צה"ל על שיירה של פצועים שהובלה לטיפול במצרים על-ידי הצלב-האדום. כך, במסגרת ידיעה על בעיות הסברתיות, מקבלים קוראי "ישראל היום" דיווחים על הנעשה בשטח עזה. יש גם הצעות אופרטיביות בעניין זה. נחמן שי מעלה, בטור הצמוד לידיעה, את האפשרות לפתוח בית-חולים שדה בגבול רצועת עזה ולעודד שיקום של מתקנים ובתי-מגורים ברצועה, כדי להראות לעולם את פניה היפות של ישראל.

גם את דעת הקהל הישראלית מכינים אט-אט לקראת תמונות ההרס שייצאו מהרצועה. "בזרוע חזקה" היא כותרת ידיעת מאת יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות" הבוקר, ובה מדווח על ההרס הרב שנגרם לרצועה ועל מספר האזרחים שנהרגו בה. "עדויות המפקדים והחיילים שמשתתפים במבצע חושפות את כוח האש חסר התקדים שבו משתמש צה"ל במבצע הזה", כותב יהושוע, ופונה לשוחח עם קצין וחייל. הקצין מסביר כי "את האחריות על פגיעה אפשרית בחפים מפשע יש להטיל לפתחו של חמאס", והלוחם אומר כי "אם יש ירי, אז הוא תמיד בחסות האזרחים".

סיפורי גבורה והווי

"הדשדוש נעשה יותר נוח", מסכמים הבוקר עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ" את מצבו הנוכחי של צה"ל בעזה לעומת מצבו במלחמת לבנון השנייה, אך לתקשורת הישראלית מצב של דשדוש לעולם אינו נוח.

אמנם גם אתמול נהרגו בעזה כמה עשרות בני-אדם, שרק כמה מהם היו מעורבים בלחימה, אבל כל עוד אין התפתחויות משמעותיות בצד הישראלי (הישגים או קורבנות), וכל עוד צה"ל מונע מהכתבים לאסוף עובדות על הנעשה בשטח עזה, העיתונים מתמלאים בדיווחי סרק שבינם ובין ידיעות חדשותיות פער ניכר. כך, למשל, "מעריב" מפרסם הבוקר מקבץ מרשים של סיפורי גבורה והווי: "מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר בראש הצנחנים"; "נפצע בלבנון, והחליף את המג"ד הפצוע בעזה"; "הסבא מהקומנדו חוזר אל הרצועה"; וגם – "כל היישוב נרתם לתפור מחממי צוואר לחיילי צה"ל". המשותף לסיפורים הללו הוא שיותר משהם מספקים לקוראים פרטים מהותיים על אירועים שהתרחשו בעולם הסובב אותם, הם יוצרים עבורם את העולם הזה, עולם של אומץ וגבורה, אנושיות וסולידריות.

ב"ידיעות אחרונות" מספר הידיעות מסוג זה קטן היום לעומת הימים האחרונים, ובכל זאת העיתון והמדינה נשזרים זה בזה עוד יותר מאשר ב"מעריב". סיפורו של אהרן קרוב, שנפצע אתמול אנושות בעזה, מתפרסם הבוקר בכל העיתונים, תוך ציון העובדה שהוזעק ללחימה מיד לאחר חתונתו (אפילו ב"הארץ" כותרת הידיעה קוראת "קצין הצנחנים נפצע שבועיים אחרי שהתחתן"), אך רק ב"ידיעות אחרונות" מדווח [ראובן וייס] כי "בכיסו של סג"מ אהרון קרוב נמצא הד"ש ששלחה לו אשתו דרך העיתון". מתברר כי עם יציאתו לעזה, העבירה אליו צביה, אשתו הטרייה של קרוב, מסר באמצעות מיזם דרישות השלום של "ידיעות אחרונות". "צביה לא ידעה אם בעלה קיבל את דרישת השלום האוהבת", כותב וייס. "רק אתמול, אחרי שנפצע באורח אנוש בבית שמולכד על-ידי מחבלי חמאס באזור נצרים, גילו הרופאים בכיס חולצתו את הדף מהעיתון שבו הכתבה על בני הזוג ונוסח דרישת השלום".

אמת בפרסום

בימים האחרונים פירסמו "הארץ" ו"גלובס" נתונים על מספר המנויים שהצטרפו לאחרונה לעיתוניהם. ב"הארץ" דווח על גידול של 7.6% במספר מנויי העיתון (כולל מנויי "דה-מרקר") במהלך השנה האחרונה. למחרת דווח ב"גלובס" על גידול של 16.5% במספר מנויי העיתון. שני הדיווחים הקפידו לציין כי המספרים הללו מתפרסמים בפיקוח משרד רואי-חשבון. יש לברך על הפתיחות והשקיפות היחסית של העיתונים ולקוות שזו תימשך גם בעתיד, גם אם המספרים יהיו מחמיאים פחות.

ובכל זאת, יש הבדל משמעותי בין שני הדיווחים: ראשית, הידיעה ב"גלובס" אינה מגלה את מספר המנויים, ומתייחסת רק לשיעור העלייה במספרם. שנית, הנתונים שהתפרסמו מטעם "גלובס" מתייחסים לשנתיים האחרונות, ולא לשנה האחרונה בלבד, כמו בדיווח של "הארץ". כמה מנויים חדשים הצטרפו לעיתון "גלובס" במהלך 2008?

מקריאת הידיעה שפורסמה בעיתון אמש (וחתומה על-ידי "כתב גלובס"), אין כל דרך לדעת. הידיעה עמוסה דברי שבח לעיתון ופועלו, אבל אין בה הנתון הבסיסי באשר לשנה החולפת. רק בפרסומת התופסת את הכפולה המרכזית של המוסף היומי של "גלובס" מתבררת האמת במלואה. תחת הכותרת "אפילו אנחנו הסמקנו כשראינו את התוצאות", מפרסם העיתון שנית את הגידול הדו-שנתי במספר המנויים, אך בשורה קטנה בתחתית העמוד נמסר גם הנתון לגבי השנה האחרונה: בין ה-6.1.08 ל-6.1.09 גדל מספר המנויים המשלמים ב-6.25%, מעט פחות מהגידול של "הארץ" ו"דה-מרקר" באותה תקופה. למרבה האירוניה, הפרסומת [שלמור-אבנון-עמיחי] מדויקת ומפורטת יותר מן הידיעה.

גם אם ההחלטה להתייחס לגידול לאורך שנתיים התקבלה ב"גלובס" לפני שראו שם את קצב הגידול הגבוה יותר לאורך השנה הנוכחית שנרשם אצל המתחרה העיקרי של העיתון, היא מעוררת אי-נחת. אם כבר פועלים למען שקיפות, מן הראוי להציג את הנתונים בפני הקורא בצורה ברורה. מדובר, אחרי ככלות הכל, בקוראים שהכלכלה היא מקצועם ומספרים אינם זרים להם. בהצגת הנתונים הנוכחית, הם עשויים להסמיק דווקא מהסיבות הלא נכונות.

ענייני תקשורת

יאיר אטינגר מדווח ב"הארץ" כי הבוקר יצא לאור לראשונה עיתון יומי חדש, "המבשר" שמו, שהוקם ביוזמתו של ח"כ מאיר פרוש מאגודת-ישראל. לפי הדיווח, "המבשר" יהיה מתחרה ל"המודיע", בטאונה הרשמי של התנועה, ויציאתו לאור באה על רקע קרע פנימי בציבור החרדי-חסידי. עוד מדווח כי כבר מיומו הראשון מובטחים לו 5,000 מנויים.

צבי בראל כותב בחלק ב' של "הארץ" על סוכנות הידיעות רמאתאן, הפועלת בעזה. עיתונאי עזתי מספר לו על הקשיים בדיווח חופשי תחת שלטון חמאס, אבל גם על החשש מפני ירי ישראלי. "יש פחד גדול להסתובב היום ברחובות, משום שאנחנו מבינים שנהפכנו למטרה לפגיעות בדיוק כמו אנשי החמאס", הוא אומר.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי עובדי "מעריב" חותמים בימים אלה על הסכמים להפחת שכרם בשיעור של 5%–20%.

אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי הרשות השנייה העניקה לערוץ 10 ארכה של שבועיים כדי להגיש את הצעתו לפתרון מחויבויות העבר שלו.

לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי זכייניות ערוץ 2 יוזמנו לשימוע ברשות השנייה, וזאת מפני שלא הפקידו כספים בחשבון מיוחד להבטחת השלמת החוסר שנקבע להן בדו"ח הרשות לשנת 2007.

על רבע מעמ' 30 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת היום ידיעה פרסומית המקדמת את מכירתו של מגזין "פנאי פלוס", מקבוצת "ידיעות אחרונות".