ניר וולף הוא מבקר הטלוויזיה של "ישראל היום".
איך מבקרי טלוויזיה מסתכלים על שידורי בחירות? כאחד האדם? יש שינוי כלשהו אחרי ארבעה סבבים?
זה מזכיר לי שבסבב הבחירות השלישי ניסיתי להוריד מעצמי את כתיבת טור הביקורת של יום הבחירות כי אמרתי "די, כמה אפשר לכתוב אותו דבר". כמובן שאחרי שמצאתי מחליף והשגתי לעצמי יום חופש נדיר, עברו כמה חודשים ופתאום שוב בחירות ועוד פעם צריך לכתוב אותו דבר. ככה שאי אפשר באמת להתחמק מזה.
כמבקר, כל האירוע הזה הוא קצת כמו שידור חוזר או עונה חמישית של סדרה שכבר מיצתה את עצמה. כבר הבנו את הראש של התסריטאי, הפנמו שאין לזה סוף, אנחנו קולטים את כל הטריקים והספינים, אבל איכשהו עדיין נשאבים לתוך בינג' בחירות ומשקרים לעצמנו שזו דרמה מרתקת.
למשל, בשבועיים האחרונים ליברמן היה על הכוונת של הליכוד, אז פתאום תוכניות כמו שרון גל, אילה חסון או כל לוח השידורים של ערוץ 14 מתרכזים רק בניסיונות להשחיר את ליברמן
מה התופעות המובהקות ביותר שאפשר לזהות בתוך הריטואל הזה? תן לי מהחיובי ומהשלילי.
כמי שצופה בפוליטיקאים מברברים את עצמם לדעת מסביב לשעון בכל הערוצים, פתאום נהיה שקוף מאוד איך העסק פועל. איך קמפיין בחירות מתנהל, את מי מנסים לחסל באותו שבוע, ואיך הם מטפטפים לציבור את דף המסרים. למשל, בשבועיים האחרונים ליברמן היה על הכוונת של הליכוד, אז פתאום תוכניות כמו שרון גל, אילה חסון או כל לוח השידורים של ערוץ 14 מתרכזים רק בניסיונות להשחיר את ליברמן, הופכים את יוסי כמיסה למרואיין מבוקש, מבקרים אותו ואת ההיסטוריה שלו, מדקלמים את אותן הסיסמאות, עושים פולואפים על גבי פולואפים. ואז פתאום, יום אחד דף המסרים מתחלף, ואז כולם עוברים להיכנס באיילת שקד.
כשצופים באקראי בתוכניות האלו אז יש מצב שהמסרים באמת עוברים ומחלחלים, אבל אני צופה בכולם עושים את אותו הדבר יום אחרי יום, כמו מכונה משומנת, וזה מייצר הרבה שאלות לגבי השיטה אבל גם הופך את התרגילים הללו לשקופים.
הייתי שמח לשמוע את דעתך על שני עניינים נוספים: הראשון הוא סקרי בחירות והשני הוא תופעת הדר מוכתר. נדמה לי שיש ביניהם גם חיבור מסוים.
בטלוויזיה שלנו יש אינספור דברים מיותרים, מהפינה של מנחם הורוביץ' בתוכנית חיסכון ועד תוכנית של מיכל הקטנה משווקת חופשות בבתי מלון, אבל אין בכלל ספק שסקרי בחירות זה ביי פאר הדבר הכי מיותר בטלוויזיה. מצד אחד, החשיבות ברורה כי פוליטיקאים מקבלים החלטות על בסיס יומיומי בהתאם לסקרים פנימיים שהם מקבלים. ככה עובדים בכנסת. אבל אנחנו לא באמת צריכים לדעת כל יום שדעת הקהל היא בדיוק כמו שהיתה שלשום. זה מדהים כמה כסף שופכים כאן על סקרים שפעם אחר פעם מוכיחים שאנשים לא משנים את הדעה שלהם כל כך מהר.
בפועל, זה עוזר כדי לקבע מגמות, וברוב המקרים זה בעיקר משרת את נתניהו כי כל כמה ימים עומד פרשן פוליטי באולפן ליד גרפים ומסביר לנו שממש עוד קצת מאמץ ולנתניהו תהיה ממשלה. מצד שני, כמו שאמרתי, אנחנו חיים בתוך עונה חמישית של דרמה פוליטית לא מתוחכמת וזה בדיוק מה שאמרו לנו בעונות הקודמות.
אני בעד שישקיעו את התקציב שמושקע בסקרים בסקר אחד גדול שבו ישאלו את הציבור "האם מעניין אותך לקבל סקר מנדטים שבועי בחדשות?". מסקרן מאוד מה יהיו התוצאות
שמתי לב שהחלק של הדר מוכתר נותר ללא מענה. זה המענה הכי טוב שיכולתי לקבל. ולעניין הסקרים, איך היו יכולים לעשות את זה טוב יותר, אם היינו מקבלים את קיומם של הסקרים כמשהו שלא ניתן לשינוי?
אני לא חושב שאפשר לעשות את זה טוב יותר. זה פאתטי לראות מדי שבוע את מגישי המהדורות מבטיחים לנו "סקר דרמטי", ואז מציגים את אותן התוצאות. כבר ארבע שנים הם זזים אחוז אחד קדימה ואחורה, והכל תמיד בתוך טווח טעות הדגימה. זה כאילו יבטיחו לנו שידור חוזר של אותו פרק של האח הגדול שבוע אחרי שבוע, אבל תמיד הפרומו יבטיח שתהיה דרמה עוצרת נשימה. בסדר, הבנו. הרי בסוף מחלקים גושים ושוב אין לאף אחד 61. אז מה החדשות כאן בעצם?
אגב, אני בעד שישקיעו את התקציב שמושקע בסקרים בסקר אחד גדול שבו ישאלו את הציבור "האם מעניין אותך לקבל סקר מנדטים שבועי בחדשות?". מסקרן מאוד מה יהיו התוצאות.
בשבוע שעבר נחשפנו לתקלת פרינט - דיווחים וטורים (גם של אחד מהקולגות שלך) דיווחו שאין הפתעות עם סגירת הרשימות והנה, רגע לפני הסוף בא הפיצול במשותפת. טמונות בזה מסקנות מעבר למובן מאליו שלפיו הפרינט הוא תמונת סטילס של המציאות?
הפרינט הוא פרינט ויש לו דדליין שלא הולך יד ביד עם המציאות. נגיד, אתמול הורדתי לדפוס טור סיכום על גמר האח הגדול ב-22:30 - שעה וחצי לפני שהכריזו על הזוכה. מוזר. זה לא הגיוני שאני צריך לסקר תוכנית מבלי לצפות בה, אבל יש מגבלות וצריך להתאים את עצמך אליהן.
בכלל, היכולת שלי להתייחס בעיתון לשידורי הפריים-טיים או לאירועים מאוחרים מאוד מוגבלת (ולרוב היא תלויה בשיתוף הפעולה של הערוצים, ששולחים לי פרקים מסוימים לצפייה מוקדמת). באינטרנט אפשר לפרסם מה שרוצים מתי שרוצים, ואז גם לשנות, לפרינט יש חוקים אחרים.
המגבלות הללו מחייבות את העיתונאים להיות יצירתיים ולפעמים להמר ואז להתרסק. הרי יכולתי לציין בטקסט בעיתון שטליה תזכה בהאח הגדול כי זה היה הכי צפוי בעולם, אבל מצד שני חששתי ליפול ולכן בעיתון לא היתה כתובה זהות המנצחת של התוכנית שכתבתי עליה. זה מוזר, אבל זה מה שיש.
אם יש משהו שהייתי רוצה שימשיכו ליישם משידורי יום הבחירות גם אחריו, זה האיסור לראיין פוליטיקאים
זה מזכיר לי, כשעלתה 2025 נאלצתי לכתוב ביקורת על סמך צפייה בחצי השעה הראשונה של הריאליטי. ההתחלה היתה מלהיבה, אז פירגנתי בהגזמה, הימרתי שהיא תשאיר אבק לאח הגדול ושלחתי את הטור. הוא ירד לדפוס. בינתיים הפרק נמשך ונמשך ונמשך והתוכנית התחילה להסתבך עם עצמה. אני חושב שכבר בסוף הפרק אמרתי לעצמי: פאק, מה עשיתי?
ערב בחירות ואתה מקבל טלפון מחיליק שריר. תבחר אתה את רצף השידורים, עצב את היום הזה כראות עיניך. מה נראה?
שאלה טובה, אבל אני לא בטוח שיש לי תשובה מקורית כי בישראל עושים פחות או יותר מה שעושים ב-CNN או ב-BBC. חופרים וחופרים, קצת ארץ נהדרת עד שמגיעות תוצאות המדגם, ואז ממשיכים לחפור. אף אחד לא המציא מחדש את הגלגל, ואני גם לא בטוח שמישהו מסוגל.
אבל אם יש משהו שהייתי רוצה שימשיכו ליישם משידורי יום הבחירות גם אחריו, זה האיסור לראיין פוליטיקאים. מוגזם מה שקורה כיום, כשכל תוכניות מוכרחה בליינאפ שלה לפחות פוליטיקאי אחד. במשך יממה בשנה יש שקט מהם על המסך, וזה סוג של אושר עבור הצופים.
אגב, הייתי משוכנע שנדבר הרבה על תוכן ממומן.
תופעת התוכן הממומן משנה לחלוטין את פני הטלוויזיה שלנו. מהרגע שהערוצים המסחריים קיבלו אישור חוקי לשלב תוכן בתשלום בתוכניות שלהם כאילו נפרצו כל הסכרים
מה יש לך להגיד על התופעה השולית והבלתי חשובה הזאת שלא רואים אותה כמעט על המסך.
תופעת התוכן הממומן משנה לחלוטין את פני הטלוויזיה שלנו. מהרגע שהערוצים המסחריים קיבלו אישור חוקי לשלב תוכן בתשלום בתוכניות שלהם (כשיש חובת סימון על המסך) כאילו נפרצו כל הסכרים.
היום אנחנו מקבלים כתבות פרסומיות במסווה של כתבות אינפורמטיביות, תוכניות ריאליטי בונות משימות בהתאם למי שמשלם, מרואיינים רוכשים זמן אוויר בתוכניות אולפן על מנת למכור את עצמם ואת מרכולתם. אפילו קיימת תופעה של מגישים בעלי אינטרס עסקי שמשלמים כדי להנחות תוכניות נישה בטלוויזיה.
זאת תופעה נוראית שרק מתעצמת ומתרחבת, והבעיה הכי גדולה איתה היא חוסר השקיפות. אנחנו לא מודעים לדילים שנסגרים מאחורי הקלעים - מי שילם, כמה ולמה, מה הוא אמור לקבל בתמורה ואיך הכל יתבטא על המסך. זה חשוב כי בסופו של דבר התוכן הממומן משפיע באופן ישיר ועמוק כמעט על כל תוכן שאנחנו מקבלים היום.
יפה אמרת. כמו תמיד אנחנו מסיימים עם מרואיין מומלץ ושאלה לשאול אותו.
היו לי אינספור אופציות. בסוף הלכתי על הבנאלי: עדן בר-טל, המחליף של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' כיו"ר הרשות השנייה. תשאל אותו למה לעזאזל הגוף הזה במשך כמה שנים לא עושה את העבודה הרגולטורית שלו, לא מפקח, לא קונס ובעיקר מתקפל מול הערוצים ומאפשר להם לשדר חדשות מסביב לשעון ולעשות שכונה על המסך.
כבר מרים לו טלפון...