בשנים האחרונות, בעקבות פרסום מגילת הזכויות של ההסכם האירופי, מתחולל שינוי בגישה לחופש הביטוי באירופה. ידוענים - כמו הנסיכה קרוליין ממונקו שעיתון פרסם צילומים שלה עורכת קניות בגרמניה, או הדוגמנית נעמי קמפבל שצולמה ביציאה ממכון לגמילה מסמים - תבעו כלי תקשורת וזכו. בבריטניה, שם פורסמו בהרחבה פרשיות האהבים של משפחת המלוכה, כולל הפתקים שכתב הנסיך צ'רלס לאהובתו, ניתן לאחרונה פסק־דין המעדיף באופן ברור את הזכות לפרטיות על חופש הביטוי. לפי פסק־הדין, גם אם עובדות מסוימות התפרסמו כבר בכלי תקשורת אחד, ניתן עדיין לתבוע על פגיעה בפרטיות כלי תקשורת אחר שיפרסם אותן. "גם אם ידע הציבור על הנושא", נכתב בפסק־הדין, "החשיפה לחלק אחר של הציבור עדיין אינה מותרת".

במשפט, שהסעיר בחודשים האחרונים את התקשורת בבריטניה, תבעה הזמרת לורנה מקניט את הסופרת נימה אש. מקניט היא זמרת עם קנדית שמכרה למעלה ממיליון דיסקים, והיתה מיודדת עם אש במשך למעלה מעשרים שנה. אש, שכתבה ספרי מסעות אחדים, פרסמה לפני שנה את הספר "מסעותי עם  לורנה מקניט - חיי כידידה", ובו מתוארת החברות ארוכת השנים של מקניט עם אש ועם בעלה, והעזרה שהעניקו לה השניים בראשית דרכה בלונדון. בין היתר מסופר גם על הטרגדיה שבה נהרג ארוסה של מקניט, ועל סופה של הידידות בין הזוג אש לבין מקניט. כשנודע למקניט שאש מתכוונת לפרסם ספר הקשור בה, ניסתה לעצור את פרסומו; משלא הצליחה הגישה תביעה על פגיעה בפרטיותה. אש, מעוטת אמצעים, הופיעה ללא עורך־דין, הפסידה במשפט והוטל עליה להוציא קטעים רבים מהספר ולשלם חלק גדול מהוצאות המשפט (שהגיעו, על־פי המשוער, לכמיליון פאונד).

למרות שמקניט התראיינה בעבר וסיפרה על הטרגדיה של מות ארוסה, חייב השופט את אש להוציא מן הספר את הקטעים שמספרים על כך. עשרות כתבות בעניין זה פורסמו בתקשורת הבריטית. נטען בהן כי פסק־הדין הוא מכה אנושה לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת; כי אמנים ואנשי ציבור נעזרים בפרסום המביא להם רווחים ולא ייתכן שיגבילו אותו לפי גחמותיהם; כי מעתה יוכלו ידוענים ופוליטיקאים לצנזר ולאסור פרסום דברים שאינם מחמיאים להם; וכי הפסיקה תועיל רק למי שברשותו הממון הדרוש לשכירת עורכי־הדין המתאימים. האבסורד הוא שדווקא בקנדה, מקום מושבה של הזמרת, פרסמו העיתונים את החלקים האסורים שהוצאו מהספר, משום שהחוק בקנדה שונה מהחוק הבריטי. אילו היתה אש מוציאה לאור את ספרה בקנדה, לא היתה למקניט עילה לתבוע.

עורך־הדין דייוויד פרייס, המתמחה בנושא התקשורת, התנדב להגיש יחד עם שותפיו ערעור על פסק־הדין לבית־המשפט העליון. בשל ההשלכות שיש לפסק־הדין על חופש הביטוי, נכחו במשפט עיתונאים רבים. בגלל ידידותי עם אש נכחתי גם אני במשפט, שנמשך שלושה ימים רצופים. אלא שגם הערעור נדחה ואש שוקלת להביא את העניין לבית־המשפט האירופי לזכויות אדם. בינתיים היא עובדת על הוצאת הקטעים האסורים מהספר כדי שתוכל לפרסמו מחדש.

גיליון 68, יוני 2007