חדשות כאן 11. יום ראשון בערב (26.6). לקראת סיום המהדורה משודרת כתבה של עופר חלפון על השיטה החדשה להחזיר בקבוקי פלסטיק למרכולים. מספרים לנו שזה לא נוח; שזה פחות נוח ממה שהיה קודם, עם הכלובים שעמדו על המדרכה; שזה מסורבל; שלא מפנים את הבקבוקים בזמן כי במרכולים לא אוהבים את ההתעסקות.

לעורכי הכתבה הזאת אני רוצה לחזור ולהזכיר: עיתונות טובה צריכה לספר לנו גם את האמת שנמצאת קצת מתחת לפני השטח, ולא רק מעליהם.

"מיחזור" בקבוקים, נוח או לא, הוא השתתפות בהעלמת עין ענקית שמשום-מה לא מדווחת בכלי התקשורת שלנו; אני, לפחות, כמעט שלא שומע עליה. ייצור פלסטיק הוא חלק מתעשיית הנפט. פלסטיק הוא פסולת מייצור נפט. כלכלת הנפט מסתמכת בחלקה על הציפייה שאנשים יצרכו את הפסולת הזאת. זה מרכיב חשוב בתחשיב ההכנסות ובתזרים המזומנים שהתעשייה הזאת מגלגלת.

כל מי שקונה בקבוק, או כל מוצר אחר מפלסטיק, תורם לתעשייה הזאת. והתעשייה הזו הורגת כבר היום המוני אנשים ברחבי העולם: בבצורות, בשריפות, בסופות ובשטפונות. היא עוד עומדת להקשות עלינו את החיים באלף דרכים: עליית מחירי החיטה והאורז, הגירה של מיליוני אנשים מאזורים מוכי אסון, מלחמות, רעב, מגיפות ושאר צרות. זה נקרא "משבר האקלים".

לא ייתכן שכאשר מדווחים בתקשורת על מיחזור פלסטיק לא ידווחו גם על הצד הזה של הפלסטיק!

אזרח למופת בדרכו להחזיר בקבוקים למרכול, מתוך הכתבה בחדשות כאן 11 (צילום מסך)

אפרופו "מיחזור": משום-מה מצמידים את המילה הזאת לפעולה שהיא לא מיחזור בכלל, אלא רק השלכת פסולת לפחים ייעודיים. מכאן ועד המיחזור עצמו הדרך ארוכה. האם המוצרים באמת ממוחזרים, איך זה נעשה, באילו מחירים, סביבתיים ואחרים? אנחנו לא יודעים.

פלסטיק – וגם זו עובדה שלא סיפרו עליה בכתבה בכאן 11 – הוא חומר מאוד-מאוד עמיד, ומאוד-מאוד רעיל. גם אחרי שהוא מתפרק, מקץ עשרות או מאות שנים, החלקיקים שלו ממשיכים להסתובב בתוך מערכות חיות. הם נמצאים בקרקע, במים, באוויר, ובגוף של אורגניזמים כמו צמחים, בעלי-חיים ובני אדם, כולל במוח שלנו, שם הם משפיעים על הגדילה ועל ההתפתחות שלנו. מי שקונה בקבוקי פלסטיק, מרעיל ומזהם למאות שנים את מקום המחיה שלנו ושל ילדינו ונכדינו, וגם את הגוף שלנו.

בקיצור, פלסטיק הוא זיהום רעיל. וגם על זה צריך לדווח בכל פעם שמדברים על פלסטיק ועל "מיחזור". מיחזור איננו פיתרון אמיתי לבעיות הסביבתיות הגדולות, למשבר האקלים ולמשבר האקולוגי.

בקבוקים לקראת מיחזור, מתוך הכתבה (צילום מסך)

כשאנחנו מפרידים את הפסולת שלנו אנחנו כאילו עושים משהו, אבל רק בכאילו. המעשה האמיתי שצריכים לעשות הוא פשוט: להפסיק לצרוך פלסטיק. את זה יש לומר גם למשרד להגנת הסביבה, ולכל מי שמשתף פעולה בפרסום ובקידום של הפרדת הפסולת הקרויה בטעות "מיחזור". את זה יש לומר לציבור כולו -  החל בילדי הגן וכלה בסבתא ובסבא.

ואת זה יש לומר לעופר חלפון מכאן 11 ולכתבי הטלוויזיה כולם. לא רק לכתבי סביבה, לכתבים בכל התחומים. הסביבה לא נמצאת "שם בחוץ". היא אנחנו. היא הגוף שלנו והביטחון שלנו. "ענייני סביבה" הם עניינים קיומיים ובטחוניים. הם שמירה על החיים שלנו.

כל רגע שבו התקשורת עוסקת בזוטות היומיומיות, המעשיות, הפרטניות של הסדרי המיחזור, הוא רגע שבו תאגידי הנפט מחככים את ידיהם בהנאה. "הנה, שוב הצלחנו להסיט את עיני הציבור מהסכנה האמיתית שמחכה להם מתחת לאף, בעסקים שלנו, וכך נוכל להמשיך לייצר ולשווק באין מפריע".

איתי הכהן הוא מורה, פעיל "המרד בהכחדה"