אני זוכר עד היום את שיעורי האזרחות בכיתה ח' עם המורה חסן שחאדה (זכרו לברכה, אללה ירחמו), שבין כותלי בית הספר המקיף בכפר פרדיס. הוא דאג ללמד אותי ואת חבריי וחברותיי את עקרונות המשטר הדמוקרטי של הפרדת שלוש הרשויות.
ההפתעה הייתה כאשר המורה המנוח הנחיל לנו את מונחי "הרשות הרביעית" ו"כלב השמירה על הדמוקרטיה", מתוך כוונה לעמוד על חשיבותם של כלי התקשורת והעיתונות החופשית במשטר דמוקרטי. לימים ולאחר אותם שיעורים של המורה חסן ושנחקקו בסלע, משפחתי הצמיחה שני עיתונאים, אחותי נדא שלמדה בבית הספר "כותרת" באוניברסיטת תל אביב, ואנוכי.
אבל בית ספר זה בית ספר, ותיאוריה ודיבורים הרבה פעמים יפים הם לספרים ותו-לא. המציאות האכזרית בחוץ היא משהו אחר לגמרי, והיא מכה בכל עוזה בשליחי חופש הביטוי וחשיפת האמת. חדשות לבקרים אנו שומעות ושומעים על מקרים של תקיפה, חטיפה ואף גדיעת חייהם של עיתונאים – ע"ע שירין אבו עאקלה. מדובר במגיפה כלל עולמית שלא פוסחת על חלקת הארץ הקטנה שלנו, מהירדן ועד הים.
בכפיפה אחת, גם פורעי חוק וגם אנשי חוק, תוקפים מבלי להניד עפעף צוותי תקשורת ועיתונאים במסגרת מילוי תפקידם. מקרים רבים נותרים ללא שהתוקפים נתנו את הדין על מעשיהם.
שלשום הותקפו שני עיתונאים באלימות במהלך יום ירושלים ומצעד הדגלים. קבוצה של פורעים רעולי פנים כילו זעמם בברוטליות בעיתונאי איאד חָרְבּ, כתב ערוץ "מכאן" (קול ישראל בערבית) לענייני משטרה. עיתונאי "חרדים 10" ישראל יוספי אף הוא הותקף שלשום על ידי שוטר למרות שהציג בפניו תעודת עיתונאי בזמן סיקור האירועים בירושלים. זה לא היה מספיק בשביל השוטר.
כל אלימות שמופנית כלפי עיתונאים, ולא משנה מי עומד מאחוריה, מצביעה על אמת אחת פשוטה: העיתונאים פגיעים וחשופים. אין מספיק הרתעה מפני תקיפת צוותי עיתונות שכל מטרתם היא חיזוק הדמוקרטיה וערכיה ובראשם חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. כל אימת שצעדי הרתעה לא יהיו מעוגנים בחקיקה, חדשות על תקיפה של עיתונאים ועיתונאיות ימשיכו להציף אותנו ולדחוק אותנו למעגלי חוסר האונים.
את המצב הזה אפשר לשנות. מכון "זולת" פועל לקידום חקיקה שתחמיר בענישת תוקפי עיתונאים, וח"כ גלעד קריב (העבודה), יו"ר ועדת החוקה, אימץ את ההצעה של זולת והניח על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון חוק העונשין, במסגרתה יושת עונש חמור של 3 עד 5 שנות מאסר על תוקפי עיתונאים או צוותי תקשורת, לרבות כשהתוקפים הם שוטרים.
עיתונות חופשית וחופש הביטוי הינם מעמודי התווך לכינון דמוקרטיה בריאה. כל הנורות האדומות כבר מהבהבות, ואל מול ההידרדרות החמורה והעלייה במקרי תקיפת עיתונאים ועיתונאיות, נדרשת נקיטת עמדה נחרצת מצד המחוקקים. עלינו לייצר הרתעה מול כל מי שמעז להרים יד על עיתונאי שממלא תפקידו ושליחותו. המדרון אל עבר תהומות הפשיזם יכול להיות מאוד חלקלק, ורק עיתונות חופשית ועיתונאים חופשיים יוכלו להגן הדמוקרטיה ולחזק אותה.
יאסר אבו ערישה הוא רכז תוכן ערבית ב"זולת", מכון לשוויון וזכויות אדם; עורך לשוני, מתרגם ועיתונאי