"לנצח את חמאס", "לשים קץ למימון הטרור", "למגר את שלטון החמאס בעזה" -  הסיסמאות האלה המוכרות לכל ישראלי. העברת מזוודות הדולרים לחמאס הפכה מזמן לתפוח אדמה פוליטי לוהט, ולאחרונה צפה ועלתה מחדש כחלק מקרבות הבוץ בין רה"מ הנוכחי נפתלי בנט ובין קודמו בנימין נתניהו. ב-19.4, כאשר נתניהו קרא בטוויטר "להקים ממשלת ימין חזקה", בנט צייץ בתגובה כי נתניהו עצמו, במשמרת שלו, העביר "מזוודות דולרים לחמאס". בראיון לחדשות 12 הוא אמר מפורשות על נתניהו "מה שהוא התחיל, אני הפסקתי".

דבריו של בנט על נתניהו מדויקים ואין עליהם כל מחלוקת. איך אמר גיא זוהר כשצוות "מהצד השני" בכאן 11 עשה בדיקת עובדות למירי רגב בנושא זה ממש? "כל ילד יודע שממשלת נתניהו מאפשרת העברת כספים מקטאר לחמאס בעזה". אולם בעיתון "גלובס", המחזיק צוות שלם של בודקי עובדות בשם "המשרוקית", קבעו שהטענה של בנט כי הוא עצר את העברת הדולרים מטעה את הציבור. במקרה הזה, דווקא "גלובס" הוא מי שטעה.

בטרם נסביר כיצד דווקא המשרוקית של "גלובס", ולא בנט, הטעו את הציבור יש להדגיש את המובן מאליו: דולרים במזומן הם התשלום הטוב ביותר של החמאס למימון הברחות אמל"ח. כל חפץ או חומר שאינו יכול להיות מיוצר מקומית בעזה: חומר נפץ תקני, מרעומים ושאר השיפורים שהצליח חמאס להכניס בארבע השנים האחרונות - חייב להגיע לרצועה בהברחות מבחוץ. למבריחים בסיני משלמים מעזה בעיקר עם דולרים במזומן, זהו המטבע העובר לסוחר. לא עובדים שם עם חשבוניות והעברות בנקאיות מסודרות.

האינטרסים של כל ממשלות ישראל בעזה מתוארים היטב בפרסומים של המכון למחקרי בטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת ת"א. מלבד האינטרס הישראלי בשקט ביטחוני ובמניעת התעצמות חמאס, נמצאת ברשימה גם מניעת משבר הומניטרי בעזה. הסיבות לכך ברורות: אם יתחולל משבר כזה, ישראל תישא באשמה וייתכן שלחץ בין-לאומי יחליש את יכולת הפעולה הצבאית שלה. אולם כאן נתקלות ממשלות ישראל בדילמה שהתעצמה בשנים 2007-2006, עם ניצחון החמאס בבחירות בעזה והצלחתו ליטול בכוח את השלטון מידי הרשות הפלסטינית. מי ששולט בעזה, שולט גם במשאבים החומריים והכלכליים שמוכנסים לרצועה כדי לסייע לאוכולוסיה.

כותרות הבדיקה של "המשרוקית של גלובס" (צילום מסך)

כותרות הבדיקה של "המשרוקית של גלובס" (צילום מסך)

במחקר מטעם מכון וושינגטון שערכנו אהוד יערי והח"מ תיארנו במפורט כיצד מנצל חמאס את ריבונותו ברצועה ומצליח, באמצעות מסים, אגרות וכוח שלטוני, לחמוס לעצמו משאבים רבים מכל מה שמגיע לעזה. הוא שם את ידו על הדלק המוכנס לרצועה וגובה עליו בלו, ומטיל על תושבי הרצועה מסים מגוונים - החל בדמי זיכיון מכל מי שמעמיד עגלת פלאפל בשוק, וכלה במכסים כבדים שמשלמים יבואני רכב בטרם יאפשר להם חמאס למסור ללקוחות בעזה מכוניות חדשות או משומשות, המגיעות דרך ישראל. למעשה אין שום דרך למנוע מחמאס את המימון המקומי, כפי שכל ממשלה יכולה למסות חלק מהפעילות הכלכלית של תושביה.

התיאור הראשון בעברית של המחקר הזה פורסם בעיתון "גלובס". במאמר הזה תיארנו בין השאר כיצד מצליח חמאס לדחוף את אנשיו לרשימת מקבלי המשכורות של הרשות הפלסטינית, ממורים ועובדי מחלקת הבריאות ועד לשוטרים. כל עוד ישראל אינה מפעילה על עזה חנק כלכלי מוחלט, וחמאס ממשיך להיות הריבון, אין דרך מעשית למנוע ממנו מימון מקומי ותשלום משכורות לאנשיו, בין שהם בעלי משרות אזרחיות ובין שהם פעילים בזרוע הצבאית. שיעור מסוים מהמשאבים החומריים והכספיים שמוכנסים לרצועה ייפול לידי חמאס. אין בכך שום הפתעה: כבר בימי מבצע צוק איתן התברר כי חלק מהמלט שהוכנס מישראל "מסיבות הומניטריות", ולכאורה חולק בפיקוח של האו"ם כדי שישמש רק לבנייה אזרחית, מצא את דרכו לשימוש צבאי במערך המנהרות ההתקפי שבנה חמאס.

ציוץ של ראש הממשלה נפתלי בנט, 19.4.2022 (צילום מסך)

ציוץ של ראש הממשלה נפתלי בנט, 19.4.2022 (צילום מסך)

אז מה שונה בדולרים? במשך למעלה מעשור מאז תפס חמאס את השלטון בעזה, קיבלה ישראל בקשות חוזרות ונשנות להכניס לעזה "שטרות ירוקים", קרי: דולרים במזומן. הנימוקים שנתנו גורמים שונים, כמו הרשות הפלסטינית והבנקים המסחריים בעזה, היו זהים: ברצועה נוצר מחסור בשטרות דולריים מזומנים, והשטרות הפיזיים אוזלים מהמערכת הבנקאית המקומית.

כלכלת עזה הרי מתנהלת בשקלים ישראליים. מאחר שהיא כלכלה סגורה לחלוטין לעולם החיצון, יש רק דרכים מעטות שבהן יכול להיווצר מחסור בשטרות של דולרים: או שהשטרות הירקרקים נאגרים בידי התושבים ללא כל שימוש, או שהם מוצאים מתוך הרצועה למצרים כתשלום על סחורות שמוברחות לתוך הרצועה. יוצא מזומן, ונכנסים חומרי נפץ ואמצעי לחימה אחרים שאי-אפשר לייצר בעזה באופן עצמאי.

מיליארד דולר במזומן

מסיבה זו בדיוק פסקה המועצה לביטחון לאומי "לאחר עבודת מטה שנעשתה בנושא, ובשים לב למכלול השיקולים הביטחוניים והמדיניים... הוחלט לסרב לבקשה להכניס דולרים במזומן לתוך הרצועה". זהו בדיוק לב העניין: ישראל איננה מסוגלת למנוע מחמאס לשלם משכורות ולממן פעילות בתוך עזה, בעצירת זרם השטרות לרצועה היא יכולה להקשות עליו לשלם למבריחים בסיני - שכידוע אינם עובדים עם חשבונית מסודרת והעברות בנקאיות - את מה שאין להשיג בעזה עצמה.

כל העובדות הללו היו נגישות לחלוטין לבודקי העובדות של "גלובס". הן יכלו למצוא אותן אף בעיתונם, שמעל דפיו קראתי לפני כשנתיים לנתניהו להפסיק את העברת הדולרים משום שהיא הדרך הגרועה ביותר שיש לישראל להתמודד עם סבך הבעיות בעזה.

ואכן, עד שנת 2018 נתניהו מילא בעקרון המלצה זו של גורמי הבטחון - אולם אז חל שינוי חד במדיניות: נתניהו איפשר לקטאר הכנסת כמויות גדולות והולכות של דולרים במזומן לתוך עזה. מה שהחל ב-10-15 מיליון דולר בחודש צמח במהרה ל-30 מיליון ואף הגיע לעיתים ל-50 מיליון בחודש. במצטבר הועברו לעזה בשיטת "מזוודות הדולרים" כמעט מיליארד דולר בשטרות ירוקים. הכסף המזומן הזה לא נשאר בעזה אלא יצא ממנה כתשלום למבריחים בסיני. לב ליבו של השינוי שעשה בנט היה להחזיר את המצב לקדמותו ולעצור את מזוודות הדולרים שנתניהו איפשר להכניס החל מ-2018.

משאית חוסמת את הכביש לרצועת עזה, 13.7.14. תושב כרם שלום דניאל מטרי חסם את הדרך כדי למנוע מעבר סחורות לרצועה כמחאה על המשך המשלוחים למרות ירי הרקטות במהלך מבצע "צוק איתן" (צילום מסך: ערוץ 10)

משאית חוסמת את הכביש לרצועת עזה, 13.7.14. תושב כרם שלום דניאל מטרי חסם את הדרך כדי למנוע מעבר סחורות לרצועה כמחאה על המשך המשלוחים למרות ירי הרקטות במהלך מבצע "צוק איתן" (צילום מסך: ערוץ 10)

עד 2018 נעשה מימון הממשל בעזה ללא העברה פיזית של דולרים מקטאר לתוך הרצועה. מדינות תורמות (בפרט קטאר) שלחו דלקים לעזה, שילמו עבור העברת מזון לנזקקים ומימנו משכורות. כולל משכורות לאנשי ממשל החמאס: פקידי ממשלה, מורים, עובדי מערכת בריאות וגם אנשי משטרה וחמושי הזרוע הצבאית (כלומר טרוריסטים) שחמאס הצליח להכניס לרשימת מקבלי המשכורות. בדרך כלל הכסף מקטאר ותורמים האחרים היה מועבר תחילה לחשבונות של הרשות הפלסטינית. הרש"פ, שהייתה זו שמשלמת בפועל : חלק מהכסף היה מועבר לספקי דלקים (בישראל או במצרים) אשר היו שולחים דלקים לתוך עזה, חלק מהכסף היה מועבר (בהעברות בנקאיות בשקלים) לחשבונות של מקבלי המשכורות בעזה ולמקבלי הקיצבאות.

אולם בסוף 2017 נפל דבר. מחמוד עבאס החליט לעצור את מעורבות הרש"פ במימון עזה. מה שישראל מעולם לא העזה לעשות, פן תואשם בגרימת "משבר הומינטרי", עשה דווקא עבאס. הצעדים אותם נקט עבאס תוארו בזמנו במדויק ב"גלובס", והם הביאו את כלכלת עזה למשבר חמור. החמאס, שהמשבר הכלכלי הזה ערער את שלטונו, היפנה את הזעם לכוון ישראל והעזתים החלו במאורעות הגדר. כך תיאר זאת אז "גלובס": "הצעדה בעזה היא תסריט הבלהות של ההסברה הישראלית […] רוב הסיוע הבינלאומי הושעה מתחילת השנה, כולל מימון של עשרות מיליוני דולרים מקטאר, שנועדו למיזמים חיוניים בחינוך, בריאות, רווחה ותשתיות. עשרות אלפי פלסטינים צעדו לאורך הגדר, הבעירו צמיגים, השליכו בקבוקי תבערה ויידו אבנים לעבר הגדר ולעבר כוחות צה"ל".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס במעון ראש הממשלה בירושלים, ספטמבר 2010 (צילום: קובי גדעון)

ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס במעון ראש הממשלה בירושלים, ספטמבר 2010 (צילום: קובי גדעון)

מאחר שהבנקים, הנשלטים בידי הרש"פ, סירבו להיות הצינור החליפי דרכו עובר הכסף הקטארי לעזה, החליט נתניהו להשיג שקט על ידי מתן אפשרות לקטאר להכניס את כל כספי הסיוע שהיא ממילא נהגה להעביר - אך הפעם במזוודות של דולרים מזומנים ולא בהעברות בנקאיות מסודרות. ושוב, כך תיאר זאת אז העיתון "גלובס":

"נזכיר כי העברת הכסף במזומן ובאישור ישראל דרך נמל התעופה בן גוריון ומעברי הרצועה, נועדה לעקוף את מנגנוני איסור מימון הטרור שישראל עצמה יזמה ועודדה, המטילים עיצומים בינלאומיים על מוסדות פיננסים המעבירים כספים לחמאס". צוות המשרוקית של "גלובס" בעצמו תיאר במאי 2021 שתי תקופות שונות וברורות: נתניהו של עד שנת 2018 ונתניהו של 2018-2021.

אין ספק שנתניהו - האיש שבספרו "הטרור - כיצד המערב ינצח" מופיעה הקביעה: "מהעדר אומץ לב ובהירות מוסרית - היו ממשלות שביקשו לזכות בחסינות מצד הטרוריסטים על ידי קשירת עסקאות עמהם" - נקט בצעד שהפוך לחלוטין לדבריו שלו עצמו.

מזוודות או לא מזוודות

מסקירה היסטורית זו נמשיך לבחינת מילותיו ומעשיו של בנט - וכיצד ניתחו אותם במשרוקית של "גלובס". כאשר נכנס בנט לתפקיד ראש הממשלה הוא מיהר להצהיר: "מזוודות הדולרים זה משהו שירשנו וצריך לעבור מן העולם". בנט דקדק מאוד במילותיו: הוא הבטיח שינוי מדיניות חד, אך צר בהיקפו. ההתחייבות היתה מיידית וברורה, ומי שמורגל בהבטחות ריקות של פוליטיקאים הופתע. בנט מימש את ההבטחה תוך זמן קצר, ועצר את הכנסת הדולרים לתוך עזה. הנקודה החשובה לא היתה ויתור על אריזת הכסף במזוודות, אלא העובדה שלא הועברו עוד שטרות מזומנים לטריטוריה הנמצאת בשליטת חמאס.

כך תיארו זאת במשרוקית של "גלובס": "על רקע המשבר הפוליטי והאפשרות שהממשלה הנוכחית הגיעה לסוף דרכה, התייצב ראש הממשלה נפתלי בנט לראיונות בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים. אחד המסרים הבולטים עליהם חזר בראיונות נגע להעברת הכסף לרצועת עזה שבשליטת החמאס, שלטענת בנט הופסקה על ידו. 'ימין אמיתי זה מי שמפסיק את מזוודות המזומנים לעזה. מה שהוא (נתניהו) התחיל אני הפסקתי', הוא אמר לדני קושמרו בחדשות 12 [...] הוא חזר על המסר בנוסח דומה בראיון להילה קורח בחדשות 13. אז האם ממשלת בנט אכן חוללה שינוי משמעותי בסוגיה הזאת? בדקנו [...] דבריו של בנט מטעים".

פלסטינים מקבלים חבילות מזון במרכז של אונר"א בחאן יונס, 7.32020 (צילום: פאדי פאהד)

פלסטינים מקבלים חבילות מזון במרכז של אונר"א בחאן יונס, 7.32020 (צילום: פאדי פאהד)

כך הצדיקו במשרוקית את מסקנתם: "אומנם בתקופת כהונתו [של בנט] כראש הממשלה נפסקה העברת הכסף מקטאר לידי שלטון חמאס ברצועה באמצעות מזוודות מזומנים, אך ישראל מאפשרת לקטאר להמשיך ולהזרים את הכסף, בהיקף של כ-10 מיליון דולר בחודש, בדרך אחרת. כיום הדבר נעשה בשיתוף ממשלת מצרים שמעבירה לחמאס דלק שנקנה במימון קטארי, כשההכנסות ממכירתו משמשות לצרכי הארגון ברצועה".

מזוודות או לא מזוודות, אומרים לנו כביכול ב"גלובס" - בנט לא שינה שום דבר מהותי. כסף זה כסף. ובכן, בודקי העובדות של "גלובס" כנראה לא מבינים את העובדות שהיו נגישות לחלוטין - כולל, שכפי שהראינו לעיל, בעיתונם שלהם: בנט מעולם לא הבטיח שיעצור את אספקת הדלקים לעזה או שממשל חמאס לא יוכל לנצל את כל העזרה ההומניטרית המוכנסת לעזה. הסיבה שבנט לא הבטיח זאת היא משום שהוא יודע שזה בלתי אפשרי.

בנט מעולם לא הבטיח מה שבמשרוקית של "גלובס" טענו שהבטיח, ולכן אין בדבריו שום הטעיה. לכל אורך שלטון נתניהו בישראל החמאס הוא הריבון והוא שולט במשאבים הנכנסים לרצועה

שיטות מימון אלו מתרחשות בעזה מאז תפס חמאס את השלטון שם ב-2007 והן נמשכות גם לכל אורך שלטון נתניהו. השינוי היחיד שקרה ב-2018 הוא שנתניהו איפשר למשאבים הכלכליים הללו להיכנס לרצועה בצורת כמיליארד דולר במזומן, ואילו בנט שם לכך סוף, בדיוק כפי שהבטיח. הכנסת המזומן הדולרי שכה נחוץ לחמאס - נפסקה בידי בנט. "גלובס" ניסה להציג מצג שווא כאילו בנט הבטיח יעד רחב יותר וכך הציג לקוראים מסקנה שגויה.

בנט מעולם לא הבטיח מה שבמשרוקית של "גלובס" טענו שהבטיח, ולכן אין בדבריו שום הטעיה. לכל אורך שלטון נתניהו בישראל החמאס הוא הריבון והוא שולט במשאבים הנכנסים לרצועה. כל עוד יש תמיכה הומניטארית בתושבי עזה - השלטון החמאסי תמיד יכול לשים את ידו על חלק ממנה. המיסוי שמטיל חמאס והשתלטותו על משאבים הנכנסים לעזה תואר לא אחת גם ב"גלובס" עצמו. עובדות אלו לא השתנו מאז 2007 ואינן קשורות לזהות העומד בראש ממשלת ישראל.

מציירים עיגול סביב המטרה

בחלוקת הציונים לטענות, בודקי העובדות של "גלובס" קבעו לעצמם את הכללים הבאים: "מלבד מידת הדיוק של הנתונים או העובדות באמירה, השיקולים במתן הציון כוללים גם את ההקשר שבו נאמרה האמירה - מה אמר הדובר לפניה ואחריה, וכן את בחירת המילים של הדובר". כמו כן, הם מצהירים, "התחקיר מתבסס תמיד על מקורות אמינים וגלויים, ובמידת הצורך תוך הצלבה של מספר מקורות".

המילים המדויקות שבחר בנט לתאר בהן את הבטחתו היו: "המתווה הישן לא יחזור לקדמותו". במקום אחר הצהיר: "מזוודות הדולרים לעזה צריכות לעבור מהעולם - דברים ישתנו". דיווחים כאלה הופיעו בכל רחבי התקשורת (חדשות 12, ynet, "מקור ראשון"), אם כי חלק מכלי תקשורת אלו מיהרו לספק תחזיות שגויות וצפו שהוא עומד להפר את הבטחותיו. בנט הקפיד לדייק בנקודה הזאת, והדגיש כי בכוונתו למצוא פתרון שבו הכסף לנזקקים יגיע לעזה בדרך אחרת, רק לא בדולרים מזומנים.

"גלובס" התעלם הן מבחירת המילים של בנט והן מדיווחים רבים שהסבירו בדיוק מה מתכוונת הממשלה החדשה לשנות. הרי לא רק בנט לבדו ידע שמזוודות הדולרים של נתניהו הן האופציה הגרועה ביותר. גורם ביטחוני צוטט ב-ynet: "אנחנו תקועים עם המנגנון. מחפשים פתרונות שלא דרך הבנקים ברשות הפלסטינית כמו שמצאנו עם הנזקקים. נעשה הכל כדי לא לחזור למזוודות הכסף". ואכן, לגבי רשימת נתמכי הסעד נמצא פתרון יצירתי בדמות תלושי מזון המחולקים להם כדי לשלם על מזון בחנויות ובשווקים בעזה.

למרות הכללים ש"גלובס" התחייב להם, למרות שצוות הבדיקה יכול היה לאסוף מידע ולהצליבו מפרסומים רבים בנושא (לרבות ב"גלובס" עצמו) ולמרות ההקפדה של בנט לתאר את כוונותיו במילים מדויקות - מילים שקל היה להשוות למעשים, ולהיווכח בזהות ברורה בין ההבטחה לביצוע - "גלובס" קבע שבנט היטעה. את הקביעה הוא נימק בדרך פתלתלה ששינתה לחלוטין את הצהרת הכוונות של בנט, וייחסה לה הבטחות שכלל לא היו בה.

למתבונן מהצד קל להגיע למסקנה כי ה"תחקיר" של בודקי העובדות ב"גלובס" סימן מטרה, צייר סביבה עיגול, ואז וניסה לעקם את המציאות כך שתתאים לתוצאה המבוקשת. כעת נותר לראות האם "גלובס" ינהג לפי כלליו האחרים ויתנצל על ההטעיה.