השירות המטאורולוגי הודיע היום כי חודש מרץ צפוי להיות מהקרים ביותר מאז שהחלו המדידות. רגע, אז מה עם הדיבורים על "התחממות גלובלית"? קר לנו! כך למשל כתב בפייסבוק גד ליאור, מוותיקי העיתונאים ב"ידיעות אחרונות": "משהו מוזר מתרחש בהתחממות הגלובלית. הנתונים מוכיחים: חודש מרץ הקר ביותר שנמדד אי פעם בישראל (מאז שהחלו המדידות). אולי העולם לא מתחמם כל כך כמו שהמדענים חוזים?".

זו כמובן שטות גמורה, משבר האקלים גורם להתחממות גלובלית, וההתחממות מביאה איתה יותר ויותר אירועים נקודתיים של מזג אוויר קיצוני - סופות, גלי חום וכן, גם גלי קור. שטות שטות, אבל חשוב וכדאי להתעכב עליה. היא מלמדת אותנו שיעור מרתק על קוצר ידה של השפה, ועל הניסיון הבלתי פוסק לגשר על הפער בינה לבין המציאות עצמה. פער שתועמלנים מנצלים כל העת, ושגם אנשים שאמורים להיות מיודעים ומשכילים, כמו עיתונאים בכירים, מוצאים את עצמם נופלים בו.

אז אם זה מתחמם, איך זה שזה מתקרר? "התחממות גלובלית", "אפקט החממה", "משבר האקלים" - הכל מתחיל בפליטה של גזים שמצטברים באטמוספירה. הגזים הללו, המכונים גזי חממה, נפלטים כתוצאה מפעילות אנושית, בעיקר משלושה סוגים: הפקת אנרגיה, גידול בעלי חיים וייצור פסולת.

נתחיל במקור הראשון לפליטת גזי חממה: שריפת דלקים מאובנים (נקראים גם דלקי מחצבים), כמו פחם, נפט וגז. מדוע אנחנו כורים מבטן האדמה דלקים מאובנים ושורפים אותם? כדי להפיק חשמל בתחנות כוח ולהניע כלי רכב (באוויר, בים וביבשה). המקור השני, גידול בעלי חיים, פולט גזי חממה באופן ישיר (ע"י החיות עצמן, שאנחנו מגדלים בכמויות אדירות כדי לאכול אותן), ובאופן עקיף גם מחסל את היערות שסופחים את גזי החממה מהאטמוספירה. ולבסוף, פסולת אורגנית פולטת גם היא גזי חממה עוצמתיים בתהליך ההירקבות שלה.

מדוע אמירות כמו "חודש מרץ הוא הקר ביותר שנמדד אי פעם בישראל אז אולי העולם לא מתחמם כל כך כמו שהמדענים חוזים?", הן שטויות במיץ? משום שההתחממות הגלובלית גורמת, בפועל, גם לקור קיצוני

הגזים הללו, כשמם הם, כולאים את החום קרוב לפני כדור הארץ (ומכאן השם "אפקט החממה"), לא נותנים לו להיפלט מחוץ לאטמוספירה, וגורמים לעלייה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ (ומכאן השם "התחממות גלובלית"). אגב, שימו לב שמדובר בטמפרטורה ממוצעת, כלומר, ממוצע טמפרטורות של יום ולילה, חורף וקיץ, צפון ודרום. ואם אתם מכירים את הבדיחה על הסטטיסטיקאי שטבע בבריכה שעומקה הממוצע עשרה סנטימטר, אתם כבר מבינים מדוע העובדה שבחודש מסוים, באזור מסוים, קר מאוד, זה לא אומר שהטמפרטורה הממוצעת דווקא יורדת.

אבל לא זה ההסבר מדוע אמירות כמו "חודש מרץ הוא הקר ביותר שנמדד אי פעם בישראל אז אולי העולם לא מתחמם כל כך כמו שהמדענים חוזים?", הן שטויות במיץ. משום שההתחממות הגלובלית גורמת, בפועל, גם לקור קיצוני. ההתחממות המהירה באזור הארקטי גורמת גם לשינויים במערבולות הארקטיות ובפריסה שלהן, והן "נמתחות" ומרחיבות את תחומי ההשפעה שלהן רחוק יותר מאזור הקוטב לכיוון אירופה וצפון אמריקה. לכן, בעוד שבקיץ אנחנו חווים יותר ויותר אירועי חום, בחורף ניתן לצפות ליותר גלי קור.

אלו לא התוצאות היחידות של שינויי האקלים. גלי החום והקור ההולכים ומקצינים מביאים איתם יותר סופות, הצפות ושריפות. המסת הקרחונים מביאה לעלייה של פני הים המאיימים לכסות איים וערי חוף. והמגוון הבילוגי בטבע הולך ומידלדל.

הסופרת, המשוררת והמסאית הקנדית מרגרט אטווד, מרבה לעסוק במשבר האקולוגי והשפעתו על יחידים ועל קהילות. במאמר שפרסמה בשנת 2015, שכותרתו "זה לא האקלים שמשתנה - הכל משתנה", כתבה אטווד שהחשש הדיסטופי שלה הפך למציאות ממשית. היא ציינה שכדי להתמודד עם שינויי האקלים האנושות לא תוכל להסתפק בוויתור על דלקים מאובנים ותצטרך לבצע שינויים מרחיקי לכת בצריכת כלל המשאבים: מים, מזון וביגוד; וכי מציאות המשבר מחייבת תגובה מיידית, לרבות שינוי בטכנולוגיות, במבנים הכלכליים ובשיטות החברתיות.

אני מזכיר כאן את אטווד כי היא התייחסה גם לכוחה של השפה בהנעה לפעולה ובחשיבות המסגור הנכון של המשבר. אטווד טענה שהמונח "שינויי אקלים" אינו מספיק חזק כדי לתאר ולהמחיש את ההשלכות המורכבות של ההתחממות הגלובלית, מפני ש"שינוי" הוא מונח פוליטקלי-קורקטי, נייטרלי, המרמז כי האקלים משתנה מעצמו ומטשטש את העובדה שבני האדם הם האחראים לשינויים הללו.

כולי תקווה שפרשנים כלכליים כמו ליאור יקדישו את הזמן כדי להבין מהי אותה "התחממות גלובלית שהמדענים חוזים" (אגב, הם כבר מזמן לא חוזים אותה, אלא מתריעים שהיא נמצאת בעיצומה). היא רלוונטית עבורם לא רק כבני אדם אלא גם כעיתונאים

גם קתרין ויינר, העורכת הראשית של ה"גרדיאן" הבריטי, שמוביל את העיסוק בנושא המשבר האקולוגי-אקלימי בתקשורת העולמית, שמה את האצבע על החשיבות של הכינויים והביטויים שאנחנו משתמשים בהם כשאנחנו מתייחסים למשבר.

במאמר מערכת משנת 2018 ויינר כתבה: "אנחנו רוצים להבטיח שאנחנו מדויקים מבחינה מדעית, תוך כדי שאנחנו יוצרים תקשורת ברורה עם הקוראים בנושא חשוב זה". לכן הציעה את הביטוי "התלהטות גלובלית" (Global heating) בעל הקונוטוציה השלילית במקום "התחממות גלובלית" (Global warming) שיש לו משמעות חיובית וחמימה (באנגלית זה נשמע יותר טוב). במקום "שינויי אקלים", שכמו שאטווד כתבה, הוא מונח פסיבי שמתאר כביכול משהו שקורה מעצמו במנותק מהאדם, הציעה ויינר לומר "משבר אקלים", שמתאר את ההשפעה הרחבה ואת הדחיפות של הקטסטרופה.

כולי תקווה שפרשנים כלכליים כמו ליאור יקדישו את הזמן כדי להבין מהי אותה "התחממות גלובלית שהמדענים חוזים" (אגב, הם כבר מזמן לא חוזים אותה, אלא מתריעים שהיא נמצאת בעיצומה). היא רלוונטית עבורם לא רק כבני אדם אלא גם בשל שלל ההשפעות הקריטיות שלה, ההולכות ומתגברות, על הכלכלה. גלי קור וחום, הצפות, שריפות, בצורות, משפיעים על הכלכלה באופן ישיר בנזקים העצומים שהם גורמים, והרבה יותר מכך באופן עקיף בשל הפגיעה בחקלאות, בבריאות ועוד. ולא רק על הכלכלה. משבר האקלים משפיע על כל תחום סיקור שתוכלו לחשוב עליו, מתחבורה, דרך אופנה ועד לביטחון.

ולכל אלה שמתגעגעים לקיץ, כאילו שאנחנו חיים בקוטב הצפוני, אל תדאגו, הוא יבוא ובגדול, השנה וגם בשנה שאחר כך ולאחריה, ואתם עוד תתגעגעו, אפילו לקור הזה. כדי שלא נגיע למצב שבו נצטרך בכל שנה להתגעגע למזג האוויר הקשה של השנה שקדמה לה, אנחנו חייבים ממשלות שיהיו מחויבות לפעולה ולשינוי, וציבור מיודע שידרוש זאת מהן. בלי עיתונות משכילה ואחראית, זה לא יקרה.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)