בעלי העיתונים נאחזו השבוע חזק חזק בצינור הכסף של חברות הסיגריות, שהופך בצדו השני לצינור ההנשמה שיזדקקו אליו המוני המעשנים המגיעים לבתי החולים מדי שנה. שני חברי כנסת ניסו לעמוד בתווך ולחתוך אותו סופית, בהצעת חוק שתאסור על פרסום מוצרי טבק ועישון בעיתונות המודפסת, אך בעלי העיתונים הצליחו לפעול מאחורי הקלעים כדי לשמר אותו לעוד שבע שנים תמימות.
האופן בו סוקר הדיון שנערך בעניין בוועדת הכלכלה של הכנסת מלמד על שתי הרעות החולות המבישות ביותר של העיתונות: התלות במפרסמים והעצלות האיומה. בחלק הראשון מהדהד קודם כל ההיעדר: חיפשתי באתרי קבוצת "ידיעות אחרונות", ynet ו"כלכליסט", דיווח על הפשרה שהושגה בכנסת ואיפשרה את המשך הפרסום בעיתונים. מצאתי התעלמות מוחלטת.
אי אפשר לומר שהנושא לא חשוב או מעניין בעיני שני האתרים המדוברים, שדיווחו עליו לא פעם בעבר. רק לאחרונה דיווח כתב "כלכליסט" המוערך צבי זרחיה כי יו"ר הכנסת דרש מהח"כים לפרסם בשקיפות כל מפגש עם נציגי חברות הטבק. למרבה האבסורד, הדרישה הזו נובעת מהצורך להילחם בלחצים המופעלים לקראת הדיון בכנסת ממנו בחרו ב"כלכליסט" להתעלם.
"ידיעות אחרונות" הוא לא רק הגוף המסקר במקרה הזה, אלא בעל אינטרס מובהק. "הצעת הפשרה של חברי הכנסת מוסי רז ועופר כסיף גובשה תוך שיח עם מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן וינון אנגל, מנהל בכיר בקבוצת 'ידיעות אחרונות' ומאנשי סודו של המו"ל ארנון (נוני) מוזס", כתב איתמר ב"ז בסיקור הדיון ב"העין השביעית". כמה נוח ל"ידיעות" להתעלם כליל מהנושא ולא להזכירו במילה.
ב"דה מרקר" אכן מסקרים בתקיפות את תעשיית הטבק, אבל אי אפשר להתעלם מהאיתות הכפול שמשדר שוקן לכתבים ולעורכים בקבוצת "הארץ"
לעומת זאת, ב"דה מרקר" מקבוצת "הארץ" סיקרה כתבת הבריאות רוני לינדר את הנושא ולא התחמקה מגילוי האינטרסים של הבוס. "חלקה של העיתונות המודפסת בפרסום כיום הוא פחות מ-10%, לעומת כ-40% לפני הרבה שנים", ציטטה לינדר את שוקן, "בתגובה לטענה כי כלי תקשורת שניזונים מכספי תעשיית הטבק והעישון מחילים על עצמם צנזורה עצמית, אמר שוקן כי 'העיתונאים בהארץ ו-TheMarker כותבים את מה שהם חושבים ואין כל מעורבות של צדדים עסקיים'".
ב"דה מרקר" אכן מסקרים בתקיפות את תעשיית הטבק, אבל אי אפשר להתעלם מהאיתות הכפול שמשדר שוקן לכתבים ולעורכים בקבוצת "הארץ": האוזניים שומעות אותו אומר להם שהם מוזמנים לכתוב מה שהם חושבים על חברות הטבק, והעיניים רואות אותו עושה לובי לפרסום שלהן ולחשיבות שלו לעצם קיומו של העיתון.
העתק, הדבק והדפס
אם מאחורי הקלעים של המערכות רוחשים האינטרסים הצולבים של המפרסמים הגדולים, במערכות עצמן מלבלבות העצלנות והרשלנות. ידיעה חתומה על ידי "שירות גלובס" עשתה שירות רע מאוד לעיתון הכלכלי, שיוכל גם הוא להמשיך ולפרסם מודעות של חברות הטבק. ב"גלובס" פשוט העתיקו מילה במילה מההודעה לעיתונות של ועדת הכלכלה, שהציגה את המהלך כמובן כניצחון לציבור: "עד סוף העשור ייאסר פרסום סיגריות בעיתונים", בישרה כותרת הידיעה המועתקת. חגיגה.
בפסקה הראשונה של הכתבה, האות ג' שנוספה בסוגריים היתה עדות בודדת למעורבות יד אדם בהכנת הכתבה: "ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ מיכאל ביטון, אישרה היום (ג') לקריאה ראשונה את שתי הצעות החוק המבקשות לבטל את החרגת העיתונות המודפסת מהאיסור על פרסום מוצרי טבק ועישון - האחת של חברי הכנסת עופר כסיף, איימן עודה, סמי אבו שחאדה וחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, והשנייה של ח"כ מוסי רז".
תראו את רשימת הקרדיטים. הדיוק המרבי בפרטים. אני קוראת את זה, ופשוט לא נעים לי שלא נתנו קרדיט לדובר ועדת הכלכלה, אז הנה: סחתיין ליאור רותם. עשית אחלה שירות ל"גלובס". ואולי גם לנוני. ולשוקן. ולאלונה בר-און.
ההודעה לעיתונות מפרגנת לחבר הכנסת מוסי רז בציטוט המודגש "נלחמים ברוצחת הכי גדולה בהיסטוריה", מצניעה את הפשרה ומוסיפה בשם יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל ביטון: "הבאנו תוצאה טובה". הדרמה והצעקות שבין נציגי החברה האזרחית לנציג "ידיעות אחרונות", העובדה שאחד מהנציגים סולק מהדיון - נעלמו מתיאור המתרחש. זה ברור, הלחצים על הדוברים מצד חברי הכנסת תמיד יניעו אותם להציג את ההישגים. זו בדיוק הסיבה שעיתונאים צריכים לצפות בדיון עצמו ולעולם לא להסתפק בהודעת הדוברות.
למרבה האירוניה, דווקא במקרה הזה הודעת הדוברות היתה עיתונאית יותר מהדיווחים שהסתמכו עליה. המילה "פשרה" אמנם לא הופיעה בכותרות הקומוניקט, אבל בהמשך הדובר רותם דווקא התייחס בהרחבה לדברי הביקורת החריפים שנאמרו מצד נציגי החברה האזרחית, כך שגם עיתונאי עצל יכול היה לפחות לקרוא את ההודעה במלואה, ואפילו לקחת לכותרת ציטוט של יו"ר הוועדה שהופיע שם בסוף: "הפשרה היא קשה וכואבת". בדיווח ב"גלובס" לא ניתן היה למצוא את הביקורת על המהלך. כנראה נגמר המקום בעמוד האינטרנט.
שבע שנים רעות
עצוב לא פחות מהאייטם הבזיוני ב"גלובס" היה הדיווח במדור הכלכלה של "וואלה", "וואלה כסף". האם הכתב העביר אותה בעצמו או שעורכי הדסק הם שהשתמשו בהודעה לעיתונות והחתימו אותו עליה? מה שבטוח, לא רק שאיש מהם לא טרח לצפות בדיון, גם כאן נעלם כליל כל רמז למתחים מאחורי הקלעים או לביקורת על המהלך. אזכיר לפרוטוקול: מאחורי "וואלה כסף" נמצא הכסף של אלי עזור, ששולט גם בעיתוני הדפוס "ג'רוזלם פוסט" ו"מעריב", שייהנו מפירות הפשרה.
הבוסים הגדולים של העיתונות הצליחו לכופף את הכנסת אתמול.
במקום לאסור עליהם לפרסם סיגריות כפי שהתכוונו, @mossi_raz ו-@ofercass התקפלו - והאיסור ייכנס לתוקף רק ב-2029. זה מספיק זמן בשביל ראשי העיתונות וחברות הטבק לרקוח את הסיכול הבא>> pic.twitter.com/VKdRF4mswm
— שקוף (@shakuf1) February 23, 2022
לעצלות ולמכאניות נוספת הטכנולוגיה שמרדדת אף יותר את "העבודה העיתונאית". תמצית ההודעה שהופיעה ב"גלובס" וב"וואלה" נלקחה ככל הנראה מהודעת הווטסאפ המקוצרת שהועברה לדסק. "ההודעה תישלח במלואה למייל" נכתב שם בסוף. אבל למי יש זמן לפתוח קובץ טקסט?
השטחיות והפזיזות כואבות לי במיוחד, כי חוויתי אותן בעצמי. גם אני העתקתי טקסטים מהודעות דוברות של הכנסת בהיותי עורכת בדסק של nrg, מהר מהר מהר, בלי שאף עיתונאית בדקה את הדברים בדרך. הייתי רובוט בחלק גדול מהזמן. עד היום אני מתביישת בימים האלה.
אבל היום, האייטמים הבזויים האלה רק מבהירים לי עד כמה חשובה קיומה של עיתונות עצמאית. איתמר ב"ז מ"העין השביעית" יכול היה לנסח בחריפות כותרת כמו "הח"כים התקפלו", משום שהמערכת העיתונאית אפשרה לו לצפות בדיון ולכתוב כתבה מעמיקה, ולהעניק לקוראים את ההקשר של יחסי ההון-שלטון-עיתון.
בעיתונים האחרים, ידיהם של העיתונאים כבולות ע"י התלות במפרסמים והחובה להזין ללא הרף את המכונה, גם במחיר הוויתור על עבודה עיתונאית ממשית. הטבק מגולגל בתוך נייר עיתון, וימשיך להזין אותו לעוד שבע שנים. שבע שנים רעות.